הפחד להתאהב 2 – פרק 16 – פרידה (קרדיט לsahar_love_live_smile ולLOVE:) המדהימות ♥)

-נקודת מבט אנה-
נכנסנו לבית החולים, והתקדמנו במסדרון.
בקצה של המסדרון, ראינו את סנדי, ג'ולי, סטיבן, וזאק. הגענו אליהם במהירות,
ושאלתי "איפה היא?".
"היא בפנים." זאק נאנח. "עדיין בטיפול."
"איך זה קרה בכלל?" סילבר שאל.
"היא התיישבה על חומה, נפל לה התיק, היא ניסתה לתפוס אותו, ונפלה עם הראש לאדמה, בדיוק על אבן, ופתאום קלטתי שהיא מדממת מהראש." זאק אמר בעצב.
"אל תדאג.." ליטפתי את גבו "יהיה בסדר." חייכתי.
"אני פוחד שיקרה משהו. אני מרגיש את זה." הוא נהיה ממש עצוב. אבל הוא ממש חמוד שהוא דואג לה.
~
-נקודת מבט סילבר-
"טוב, אני וג'ייק נלך לקפיטריה, אני רעב." ליטפתי את הבטן בחיוך קטן.
"שמן." אנה צחקקה "רק לפני חצי שעה אכלת!"
"לא נורא. טוב ביי." התרחקנו משם.
~
(תשמעו בווליום בינוני *-*)

"נו מה אחי?" ג'ייק לקח ביס מחטיף שהוא קנה. "מה תעשה עם הנשיקה הזאת?"
"לא יודע. אני פשוט אוהב אותה. בגלל זה נישקתי אותה." משכתי בכתפיי.
"רק תיזהר עם אליס. יש לה חבר."

*באותו זמן אצל אליס בחדר (בביה"ח למי שלא הבינה)*
-נקודת ממבט זאק-
"יפה שלי.." ליטפתי את ידה "אני פה לידך אם את צריכה.."
"זאק.." היא חייכה וליטפה את פניי. "תביא לי משהו מהקפיטריה." היא צחקה.
"הלכתי." יצאתי מהדלת בחיוך.
התחלתי להתקדם לעבר הקפיטריה, ושמעתי את ג'ייק וסילבר:
"נו מה אחי? מה תעשה עם הנשיקה הזאת?"
"לא יודע. אני פשוט אוהב אותה. בגלל זה נישקתי אותה.
"רק תיזהר עם אליס. יש לה חבר."
~
"מה קרה? חזרת מהר." אנה עמדה מחוץ לחדר עם סנדי וג'ולי.
"תמסרי לאליס, שזה נגמר." אמרתי בכמעט בכי, והלכתי משם.

-נקודת מבט אנה-
"מה זה היה?" סנדי שאלה.
"אין לי מושג." עניתי בחוסר אונים.
"אז איפה זאק?" אליס יצאה מהחדר, מוכנה ללכת הביתה.
"אליס." חיבקתי אותה "אני צריכה לספר לך משהו."
~
-נקודת מבט אליס-
"מה?!" עניתי עם דמעות בעיניי. התחלתי לרוץ משם לכיוון הבית.
~
'אליס. זה נגמר בינינו. שמעתי שהתנשקת עם סילבר, וזה בסדר מצידי. ממילא הרגשתי שזה לא זה. מאחל לך בהצלחה, זאק.' קראתי את המכתב שהוא השאיר במטבח, הצמדתי אותו ללב, נפלתי על הרצפה ובכיתי.

=כעבור שבועיים=
"שלום, הגעתם לזאק. אני לא יכול לדבר כרגע, תשאירו אחרי הצפצוף. ביי."
"היי זאק. זאת אליס. אני כל כך רוצה לדבר איתך. בבקשה תענה לי, או תחזיר לי תשובה." השארתי לו הודעה קולית בפעם החמישית היום. לא שמעתי ממנו כבר שבועיים. סנדי וג'ולי, וגם סטיבן, כבר נסעו. שבוע שאני קבורה בתוך המיטה, ולא מפסיקה לבכות.

–פלאשבק–
"יפה שלי.." הוא ליטף אותי ביד בעדינות "אני פה לידך אם את צריכה.."
–סוף פלאשבק–

–פלאשבק–
"חתיכת כלב!" צרחתי על סילבר "אני לא רוצה לשמוע ממך יותר!" ברחתי משם כשכל הפנים שלי בדמעות.
"מה עשיתי?" הוא רץ אחריי.
"למה אמרת לזאק שהתנשקנו?!" צרחתי עליו.
"אני לא." הוא ענה באדישות

-נקודת מבט זאק-
"היי זאק. זאת אליס. אני כל כך רוצה לדבר איתך. בבקשה תענה לי, או תחזיר לי תשובה." שמעתי את ההודעה הקולית החמישית שלה להיום, ובכיתי כל פעם מחדש. אני יודע שזה לא אופייני לבחור לבכות. אבל היא פשוט הכניסה לי את הסכין הזה בלב שאני לא יכול להוציא. אני כל כך אהבתי אותה!
"זאק, אתה מוכן?" אמא שאלה כשמשאית ההובלות כבר הייתה בחוץ והכול היה מוכן.
"כן אמא. אני בא." אמרתי ונשקתי לשלום בתמונה של אליס, וזרקתי אותה לפח, ויצאתי.
"איזה כיף שאנחנו עוברים דירה. קצת יותר אפשרויות לחיים שלך, מה שאין בעיירה הזאת." אמא חייכה. הרגשתי שזה היה פספוס. אני עדיין אוהב אותה.