הפחד להתאהב 2 – פרק 14 – סכין בלב ופריקות

-נקודת מבט אליס-
קמתי בבוקר, והשמש חדרה אל תוך עיניי. שפשפתי את עיניי באיטיות כמה פעמים, וקמתי.

-נקודת מבט סטיבן-
קמתי מוקדם מהרגיל, וראיתי לפתע את אליס יוצאת לסלון, ונזכרתי שיש לה היום בית ספר.
"בוקר טוב ישנונית." צחקקתי.
"בוקר טוב." עינייה עוד היו עצומות, והיא בקושי ראתה לאן היא הולכת.
"את צריכה עזרה?" התקרבתי אליה.
"לא תודה.." היא אמרה באדישות והמשיכה להכין את הקפה שלה, וכמעט נתקלה בשולחן.
"וואו." עצרתי אותה מלקבל מכה "את בטוחה שאת לא צריכה עזרה?" חייכתי אליה, ובאותו רגע קלטתי שאנחנו כל כך קרובים אחד לשנייה.
"כן." היא השתחררה מאחיזתי במהירות "בטוחה." היא המשיכה להכין לעצמה ארוחת בוקר.
~
-נקודת מבט אליס-
התרחקתי ממנו כמה שיכולתי. כאב לי הלב כל כך. זה כאילו הוא הכניס לי סכין ללב, והוא מסובב אותה בלי סוף.
'ישנונה? תתארגני מהר אני עולה' אנה שלחה לי הודעה.
"בוקר טוב" היא לחשה כי כמעט כולם ישנו. "ו.. בוקר טוב סטיבן." היא חייכה.
~
"אז עדיין לא הספקת לספר לי איך היה הסרט אתמול.." אנה שאלה כשהלכנו לתיכון.
"נחמד." חייכתי חיוך קטן.
"יופי.." היא מלמלה והלכנו בדממה עד שהגענו.

-נקודת מבט סילבר-
אני חייב לדבר עם אליס… מה שקרה אתמול מציק לי מאוד.
ראיתי אותה, ורצתי אליה.

-נקודת מבט אליס-
"היי אליס!" שמעתי קול מאחוריי, הסתובבתי טיפה עם הראש, ראיתי שזה סילבר, והמשכתי ללכת.
"היי נו! למה את ממשיכה ללכת? חכי!" הוא קרא לעברי שוב.
"אין לי על מה לדבר איתך." אמרתי באדישות והמשכתי ללכת.
"נו באמת תפסיקי לבלבל ת'שכל!" הוא המשיך לדבר איתי, כשהוא מאחוריי.
"למה לא התייחסת אליי, או יותר נכון התייחסת אליי ככה, מהרגע שהחבר שלך וכל החברה שלך הגיעו?" הוא שאל והמשכתי ללכת למרות שידעתי שאני חייבת לו הסבר.
"נו חכי!" הוא תפס בכתפי, סובב אותי, ו.. התנשקנו.
התרחקתי ממנו ושאלתי "למה עשית את זה?" וכמה דמעות עלו בעיניי.
"כי אני אוהב אותך. ומצידי, אל תאהבי אותי בחזרה. רק רציתי להגיד את זה ו.. זהו. ביי." הוא הסתובב, והלך. הוא השאיר אותי שם, חסרת אונים יותר ממה שהייתי לפני השיחה הזאת.
הייתי מבוהלת. מאוד מבוהלת. לא ציפיתי לזה בכלל. חשבתי שהוא יריב איתי עכשיו וכל זה. וזה סחף אותי לעוד טורנדו של רגשות. מה אני אומרת לזאק אם בכלל?
~
"הכול בסדר?" אנה ניערה אותי כשישבנו בהרצאה עם איזה מלחין. "את שקטה בצורה מפחידה היום."
"כן." עניתי בטשטוש. אני אפילו לא זכרתי באותו רגע אם ישנתי, בהיתי, או כל דבר אחר.
"לא נראה לי בכלל." אנה ענתה לי בטון של 'משהו פה לא בסדר.'
"אני בסדר אנה. אני פשוט עייפה." שיקרתי. סילבר לא יצא לי מהראש. אבל הוא קצת הגזים עם התגובה שלו. הוא היה יכול להגיד לי 'אני אוהב אותך' אבל לא לנשק אותי אחרי שביקשתי ממנו שלא..
סילבר ישב מלפניי, אז זה בכלל הוציא אותי מריכוז.
"הפסקה כולם." המרצה קרא בקול רם, וסילבר וג'ייק הסתובבו:
"השעמום הכי גדול שהיה בהיסטוריה של היקום הזה." ג'ייק צחקק ואנה חייכה אליו.
"לגמרי." סילבר הוסיף והייתה שתיקה מביכה. "נו מה אליס? ראיתי שנרדמת בשיעור הזה, או שבהית?" הוא צחק וג'ייק הצטרף והסתכלתי עליו במבט מאיים (על ג'ייק חח ^^) והוא לא הפסיק, אז פשוט קמתי, נתתי סטירה לשתיהם, וברחתי משם. נכנסתי לחדר השרת, סגרתי את הדלת, והתחלתי לבכות.
"אליס! איפה את?" שמעתי את הקול העדין של אנה.

-נקודת מבט אנה-
קמתי מהכיסא ויצאתי על סילבר וג'ייק "מה יש לכם? תירגעו דבילים!"
רצתי משם, וניסיתי ללכת בעקבות אנה, ונעצרתי בהתנשפות ליד חדר השרת וצעקתי "אליס! איפה את?" ושמעתי קול בכי מגיע מהחדר של השרת. פתחתי את הדלת באיטיות, הצצתי פנימה, וראיתי את אליס דחוסה בין המטאטאים, והתיישבתי לידה.
"אז.." נאנחתי "עכשיו בטוח אני יודעת שמשהו עובר עלייך, ואם לא תספרי לי אני אעלב נורא בתור חברה טובה שלך" חייכתי חיוך קטן, וקרצתי לה.
"די להצחיק אותי זה לא מצחיק.." היא צחקקה קצת והמשיכה לבכות.
"וואו.אני מבינה שזה רציני הא?" שאלתי בקול רציני והיא הנהנה מבלי להסתכל עליי.
~
-נקודת מבט אליס-
סיפרתי לאנה על כל מה שמפריע לי. היא היחידה שאני יכולה לסמוך עליה. אפילו שהיא אחות של סילבר, היא ילדה מדהימה, אמינה, ועם סנדי וג'ולי אני לא אוכל לדבר, כי הן בטח עם איך שאני מכירה אותן, ירוצו ויספרו לכולם, וככה כל הסיכויים שלי לחיות, הולכים לפח.
"אני מודה לך שסיפרת לי." היא חייכה וחיבקה אותי.
"אני מודה לך שהקשבת לי." הסתכלתי עליה בחיוך וניגבתי את הדמעות.
"שטויות." היא עשתה פרצוף של 'לא נורא..' "בשביל זה יש חברות."
"מאושרת שיש לי חברה כמוך." חייכתי עוד יותר והתעודדתי.
"גם אני נסיכה שלי!" היא חייכה בגאווה והוסיפה "ואם האח הדפוק שלי יעיז להציק לך, או לנשק אותך שוב, הוא יקבל מכות." צחקתי קצת וקמנו לכיתה.
~
"אני לא אלווה אותך הפעם הביתה כי יש לי מלא מלא מלא עבודות לעשות, אז ביוש." אנה חייכה ונופפה לי. התחלתי ללכת הביתה, והלכתי עם כוחות חדשים לסבול את מה שיקרה.
~
"הנה את יפה שלי!" זאק קפץ עליי בחיוך ברגע שנכנסתי "אני מרגיש כאילו לא ראיתי אותך חמישים שנים!" צחקתי, והתקדמתי במהירות לחדר השינה, כדי לשים את התיק.
"אז מה עשיתם פה עד שהגעתי?" שאלתי את זאק כשהתיישבתי על הספה, איתו ועם ג'ולי.
"האמת? יצאנו לטיול פה בשכונה, וסטיבן וסנדי יצאו לפיקניק רומנטי." ג'ולי אמרה, והרגשתי כאב בלב.
"אל? את בסדר? נהיית חיוורת פתאום." זאק אמר בקול מבוהל.
"אני סתם לא מרגישה טוב.. עייפה קצת.." שפשפתי את העיניים בזיוף, והלכתי לחדר השינה "אני הולכת לישון.."
נעלתי את דלת החדר, נכנסתי למיטה, ובכיתי בתוך הכרית.