הפחד להתאהב 2 – פרק 1 – זוג חדש וטרי

-מהפרק האחרון של העונה הקודמת-
לא היה לי אכפת שמייק מחכה לי, רק רציתי למצוא קליטה ולהתקשר לזאק!
~
"זאק.." מילמלתי "פשוט תנשק אותי כבר.." וחייכתי.
————————————————————————————-
-כעבור שבוע-
"אליס! חיים שלי איך בניו יורק?!" סנדי שאלה כשדיברנו בסקייפ.
"נו.. עדיין לא סקרתי אותה לעומק, אבל בינתיים? ממש יפה!" חייכתי.
"אז אני מבינה שיש לנו זוג חדש וטרי הא?" היא חייכה וקרצה לי.
"לגמרי. אפרופו זוג, חבר שלי כבר הגיע?" צחקקתי.
"כן. הוא היה אצלי להשלים את השיעורים של השבוע, והלך." היא חייכה.
"יופי." אמרתי.
"נו אז…?" היא חיכתה שאני אגיד משהו.
"מה?" לא הבנתי.
"מה מה?!" היא קפצה בהתרגשות "איך היה השבוע הרומנטי שלכם בניו יורק?!"
"אה זה.." חייכתי חיוך קטן "מה אני אגיד לך.. אומנם אני לא כל כך מומחית בבנים וברומנטיקה, אבל אני חייבת להגיד שאני הייתי כל השבוע הזה עם לבבות בעיניים במקום אישונים!" אמרתי בהתלהבות.
"אווווו.." היא אמרה וצחקה.
"אוקיי אוקיי נו די עם הדביקות מה איתך נסיכה שלי?" שאלתי כי הרגשתי שחצנית שמדברים עליי כל הזמן.
"את יודעת.. חיים." היא נאנחה.
"אני מכירה את המבט הזה!" אמרתי בהתעקשות "מה קרה?" וחייכתי.
"אוקיי אז.." היא כמעט קפצה מהכיסא מהתלהבות "נדלקתי על חתיך אחד…"
"לא נכון! יפה שלי!" קפצתי איתה ביחד למרות שהיה בינינו מרחק של קילומטרים.
"כן כן.." היא חייכה חיוך גדול וראו שהיא מאוהבת.
"אז.. איך העניינים.. ו… רגע! מי זה?" שאלתי.
"את לא מכירה אותו, הוא.. חדש. הוא חדש פה בעיירה, ותנחשי מה? ההורים שלך שכרו אותו במקום זאק." היא חייכה והרימה גבות כמה פעמים.
"אוי שתקי יש לי חבר!" צחקתי.
"שתקתי שתקתי.." היא ציחקקה.
"טוב נדבר אחר כך, אני צריכה ללכת לארוחה שארגנו לי עם המנהל של התיכון ועם מייק. ביי!" חייכתי.
"ביי, ואל תנתקי קשר!" היא נופפה לי משם, וניתקתי.
~
אחרי שכבר חזרתי מהארוחה, עליתי לדירה שמייק מממן לי, ונשכבתי במיטה. בכל זאת, מחר יום ראשון לבית ספר חדש.
'שיהיה לך יום מקסים מחר! נשיקות מכולנו!' קיבלתי הודעה מאמא.
'אהובה שלי, אני מתגעגע קשות, ורק היום חזרתי, מת לדבר איתך. נשיקות, לילה טוב, ובהצלחה.' קיבלתי הודעה נוספת והפעם מזאק. איזה מושלם הוא!
'בסטי שלי, מאחלת לך בהצלחה, מתגעגעת! מקווה לעוד שיחה ועדכוני חתיכים -.- לא לא סתם אני יודעת שאת תפוסה, קיצור, לילה טוב וביייי' קיבלתי עוד הודעה! והפעם מסנדי המדהימה הזאת!
אני לא נרדמתי מההתרגשות, ועיניי נעצמו בערך רק באחת בלילה.

-נקודת מבט אמילי (למי שלא זוכר/ת, אחות של אליס)-
"אמילי סאנסייט, את האישה שחיכיתי לה כל החיים שלי. אני אוהב אותך, ואת האחת והיחידה בשבילי, את.. את תתחתני איתי?" מרקו שאל (חבר שלה) ודמעות האושר לא הפסיקו לרדת.
"כן! ברור שכן!" צרחתי והתחבקנו.

-נקודת מבט אליס-
"And there is no fear now… let go and just be free" השעון המעורר שלי צלצל וקמתי בחיוך גדול, למרות שישנתי רק 6 שעות. סוף סוף! סוף סוף החלום שלי מתגשם! לא. כל החלומות שלי מתגשמים! אני וזאק ביחד, ואני בניו יורק, עם הזדמנות פז לזרוח! מה עוד אפשר לבקש?
~
התחלתי ללכת בתוך התיכון, תוך כדי הליכה, קלטתי שזה לא רק תיכון. יש פה גם מעונות. וואו! הקירות השקופים והגדולים נתנו לשמש לחדור ישר אל פניי, המעלית השקופה, (מתה על הדברים האלה חח סלחו לי ^~^) העלתה אותי למעלה, לאגף של המזכירות, וראיתי שם את מייק, יושב בחדר המנהלת, ומדבר איתה,תוך כמה שניות, הוא הבחין בי ואמר "או! הנה את! ברוכה הבאה לתיכון האומנויות בניו יורק!"
"תודה מייק." חייכת "ותודה על ההזדמנות שניתנה לי ללמוד פה! באמת תודה מקרב לב!"
"זה בסדר. הכול מאהבה מתוקה." המנהלת חייכה לעברי "עכשיו, לכי תתמצאי קצת, אם יש לך שאלות, את מוזמנת לבוא לפה."
"תודה המנהלת."
-"קריסטינה, לא המנהלת." היא קטעה אותי.
"אוקיי, קריסטינה." חייכתי, והלכתי משם לכיוון המעלית למטה.