הפחד להתאהב – פרק 9 – מטומטמת
-נקודת מבט אליס-
"טוב… כבר מאוחר.." מילמלתי "אני .. אני פשוט.. אני אלך.."
"אוקיי" הוא אמר.
"טוב אז.. ביי?" שאלתי בחיוך קטנטן.
"ביי" הוא אמר ונפנף לי כאשר התחלתי כבר להתרחק. אני ממש מבולבלת. אני לא יודעת מה לעשות… אני לא יכולה לספר לאף אחד על מה שאני מרגישה, ולאחותי… לא יודעת, היא כל הזמן נוסעת לעיר וחוזרת רק לפנות בוקר ושוב נוסעת… בקיצור, אני צריכה לשבת עם עצמי ולהחליט. אני לא רוצה להיות אחת שמשחקת משחקים. אני חושבת ש…
-נקודת מבט סטיבן-
הלכתי הביתה, מבואס קשות, ועליתי לחדר שלי בלי לומר מילה להורים שלי. רק לקחתי את הכלב שלי דרק איתי, ועליתי למעלה. כשהתיישבתי ושיחקתי עם דרק, ראיתי שקיבלתי הודעה:
"היי סטיבן.. אם המספר שלי עדיין לא מזוהה אצלך, אז זאת אליס. רציתי להגיד לך, ש.. יודע מה? פשוט תפגוש אותי מחר בבוקר באורווה שלנו. לילה טוב." והתחלתי להילחץ, או להתרגש, פשוט ככה, לא יכולתי לישון כל הלילה בגלל ההודעה הזאת. אני רק מלחיץ את עצמי יותר ויותר כשאני משער מה היא הולכת להגיד לי…
-נקודת מבט זאק-
טוב, היום זה היום… אני הולך להגיד לה. אני לא שומר את זה יותר בבטן. וכנראה שהבנות שלא מרוצות מזה יצטרכו להתגבר.. אני הולך להגיד לאליס שאני אוהב אותה ..
-נקודת מבט סטיבן-
בבוקר קמתי בחיוך מזויף להורים, ורצתי בטיל לאורווה. אחרי כמה דקות ראיתי את אליס מתקרבת, בחיוך קטנטן וחמוד, והיא אמרה לי:"היי.."
"היי.." אמרתי לה בצחקוק.
"אז.. אם אתה צוחק אני מניחה שאתה יודע על מה אני רוצה לדבר איתך?" היא שאלה בעינים גדולות וחיוך נוצץ.
"לא .. את האמת שלא.." אמרתי ושוב צחקתי.
"טוב.. אני לא אחת שמדברת על דברים כאלה אז.. אני פשוט אראה לך את זה.." היא אמרה.
-חזרה לנקודת מבט אליס-
עליתי על קצות אצבעותיי (אני מזכירה שהוא יותר גבוה ממנה..) הנחתי את הידים שלי על צווארו, הסתכלתי לו בעינים, ו… עשיתי את זה! נישקתי אותו!
-נקודת מבט סטיבן-
היא נישקה אותי! לא יכולתי לבקש משהו טוב יותר ברגע זה.. באותו רגע רציתי לקפוץ לשמיים מהאושר, אבל.. ברגע זה, פשוט התנשקנו.. "וואו.." אמרתי בחיוך גדול "איך קראת לי את המחשבות? ורגע, חשבתי שאני ידיד שלך" אמרתי במבט מהסס.
"אני אמרתי את זה כי.. אני.. פשוט לא ידעתי מה להגיד לך ואמרתי כמו מטומטמת את זה, במקום מה שאני רוצה להגיד לך עכשיו.." היא אמרה, והרמתי גבה כאילו אני לא יודע מה היא הולכת להגיד.
"אל תיתמם.." היא אמרה בצחקוק.
"נו בסדר.." אמרתי בחיוך "גם אני אוהב אותך.." וצחקתי.
-חזרה לנקודת מבט אליס-
צחקתי ונשקתי לו בלחי:"חכה לי כאן, אני אלך להביא את התיק ונלך ביחד לבית ספר?" (הם באותה שכבה, הם פשוט עד עכשיו לא הכירו אחד את השני, והם בכיתות נפרדות למי שלא הבינה ^^)
"ברור" הוא חייך אליי.
הלכתי להביא את התיק, והייתי כל כך .. שמחה, כאילו סוף סוף אינלי דאגות ואני …. לא יודעת.. מאוהבת קוראים לזה?
תגובות וממשיכה ^^
תגובות (5)
תמשיכיייייייי
תמשיכי, הסיפור מושלם:)
אהבתי את הסיפור ממש תמשיכי….
תמשיכי ממש מסקרן מה היה בהמשך!
את מתקדמת יותר מידי עם העלילה ולא נותת פרטים שנותנים יןףותר פתח לדימיוח שלנו. הרעיון של סייפור יפה, זה פשוט הדרך שאת מעבירה את הסיפור לא נותנת הרגשה של להיות עם הדמות.