הפחד להתאהב – פרק 5 – העלתי מחדש כי לא הגבתם.. :(

רכבתי חזרה לכיוון הבית, כשהשמש כבר אינה בשמים, וכשהתקרבתי כבר לאורווה, ראיתי שאין שם אף אחד, יופי… לא רציתי שיראו אותי בוכה, אני לא אוהבת לבכות מול אנשים, אני מרגישה חלשה וחסרת ישע, ומרגישה שכולם מרחמים עליי, אפילו החברות שלי, אני לא יודעת, פשוט אני מעדיפה להסתגר בחדר ולבכות, במקום להראות למיליון אנשים: תראו אני בוכה! אני מתנהגת ככה מגיל קטן, אז עדיף ככה.
כשנכנסתי לחדר שלי, התיישבתי מול המחשב, ונכנסתי לפייסבוק, ובדף הבית, ראיתי תמונה שג'ולי העלתה.. מה?! היא וזאק מתנשקים?! אין לו בושה?! הוא היה צריך לעבוד, ובמקום זה, הוא בולע לחברה שלי את הפרצוף!
בבוקר, קמתי עצבנית, לא אמרתי שלום לאף אחד, כל מי שניסה ליצור איתי קשר עין או לדבר איתי חטף צעקה, אז פשוט הלכתי לבד לבית הספר… הדבר היחיד שהרגיע אותי זה הרוח הקרירה של הבוקר, היא רעננה אותי, ונתנה לי קצת כוחות להתחיל את היום…
נכנסתי לכיתה, עדיין עצבנית, אבל מלאת כוחות. התיישבתי בכעס ולא הפניתי אליהם את המבט אפילו, וכמה דקות עברו, ופתאום זאק התקרב בחיוך ואמר:"את כועסת?"
"מה נראה לך?!" נזפתי בו.
"מה עשיתי כבר?" הוא שאל מופתע.
"אתה פשוט דביל אתה יודע?" אמרתי בעצב וכעס משולבים עם דמעות עומדות לעלות "אתה היית צריך לעבוד אתמול איתי, והלכת לבלוע את הפרצוף של חברה שלי במקום!".
"אני….." הוא גמגם "אני לא…" והרכין את ראשו למטה.
"אתה מה?! אתה לא הבנת עד עכשיו שאתה דביל חסר עמוד שדרה, שאתה פשוט חסר כבוד, שאתה פשוט לא רגיש כלפי אף אחד!" אמרתי בכעס ואז מילמלתי בשקט כשהוא התחיל להתרחק "שאני אוהבת אותך…." רגע מה?! לא לא לא… את לא מאוהבת בו אליס, את פשוט, הרגשות מבלבלים אותך תשכחי מזה הכול עלה לך וזה נפלט לך די די…. ונשפתי לרווחה…
"מה זה היה עכשיו?" ג'ולי שאלה כשהיא מתקרבת אליי "למה את מדברת אל חבר שלי ככה?"
"וואו, אז הוא חבר שלך…" אמרתי כשאני כבר בוכה "כל הכבוד ג'ולי.. מזל טוב שיהיה" ודחפתי אותה, לקחתי את התיק, וברחתי הביתה. רצתי והדמעות פשוט ירדו.
נכנסתי הביתה ופתאום ראיתי שני אנשים בערך בגיל ההורים שלי, יושבים עם בחור קצת יותר גבוה ממני, בחור עם שיער חום, ועינים ירקרקות עם דבש..
והם שאלו: "אז את אליס?"
תגובות וממשיכה :)