הפחד להתאהב – פרק 24 – קול חריקת הספסל

"טוב.." נאנחתי "תתכונני לזוועות עולם."
"נו תצאי כבר סתומה!" היא ציחקקה.
"אוקייי…" מלמלתי ופתחתי את הדלת. סנדי בחנה אותי במשך כמה שניות ופיה היה פעור.
"אני לא מאמינה.." היא מלמלה.
——————————————————————————————————————–
"את.. יפהפייה!" סנדי אמרה בחיוך.
"מה?" הופתעתי "עכשיו את סתם אומרת.."
לבשתי שמלה שחורה שמצאתי בארון, עם נעלי עקב שחורות, טיפה התאפרתי, ופיזרתי את השיער. וזהו. לא יכול להיות שזה עד כדי כך יפה!
ניגשתי למראה, הבטתי בעצמי, בחנתי את גופי, ואני מודה. גם אני הייתי פעורת פה. אני סוף סוף הצלחתי להתלבש כמו.. שכל הבנות מצליחות לאירועים. וואו!
"את רואה שאני לא משקרת?" היא הצדיקה את מה שהיא אמרה.
"פחות או יותר זה.. נחמד." הכחשתי את התלהבותי.
"יותר. הרבה יותר." היא אמרה בחיוך גדול.
"תודה.." מילמלתי לעברה, והתחבקנו.
~
"למה את שותקת?" סנדי שאלה אותי כאשר ישבנו במונית.
"סתם" משכתי בכתפיי בחיוך "פשוט אין לי מה להגיד.."
"את מתרגשת?" היא שאלה.
"אני לא מבינה ממה.. מסיבה. רק מסיבה." השבתי לה.
"אם תלכי איתי יותר את תראי שיש ממה להתרגש!" היא אמרה בהתלהבות.
"נראה.." שיקרתי לה למרות שבכלל לא רציתי. גם לא הרגשתי שיש למה ללכת. אין לי מה לעשות שם.
"יופי." היא חייכה.
"בנות? הגענו!" הנהג קרא לעברנו.
"תודה רבה וערב טוב." אמרתי בנימוס, שילמנו, ויצאנו.
נכנסנו לתוך הוילה, והבנתי שזו הולכת להיות מסיבה ממש רצינית.
ראיתי מלא בנים, ובנות, בעיקר בנות. והפעם הזאת, לא קינאתי בהן בכלל. הרגשתי שווה להן, ואפילו יותר.
ראיתי גם ילדים מוכרים, ילדים מהכיתה, וגם ראיתי את.. סטיבן. עכשיו אין לי בכלל מצב רוח.
אני מאמינה שעם המזל שלי, הוא יהרוס לי הכול.
"טוב, אני הולכת קצת לרקוד, תבואי אם יבוא לך ו.. ניפגש פה בעוד שעתיים או שעה וחצי לעדכונים. טוב?" סנדי קטעה את מחשבותיי.
"את חייבת ללכת?" נאנחתי.
"נו אליס מלא זמן לא הייתי במסיבה כזאת שווה! בבקשה.." היא אמרה ועשתה לי פרצוף כלבלב (פאפי פייס).
"טוב נו…" נאנחתי "לכי."
"יש יש!" היא צעקה והתחילה ללכת במהירות.

-נ.מ. זאק-
ראיתי כבר את סנדי רוקדת ברחבה, אז הבנתי שאליס כבר פה. הלכתי בסיבובים, וחיפשתי אותה, ולפתע, התנגשתי במישהי. זאת הייתה אליס.
"תגיד מה אתה מטומטם?" היא אמרה ונראתה מטושטשת "אה זה אתה.. למה שאלתי בכלל.." היא נאנחה, והתחילה ללכת, ואני אחריה.
"אולי תדברי איתי?!" צעקתי לעברה והסתובבה.
"אין לי מה להגיד לך." מלמלתי לעברו.
"יש לך ויש לך הרבה לספר לי, כמו למה לא סיפרת לי שאת עוזבת?" השבתי לה.
"ככה. אני לא חייבת לך כלום! אם כבר אתה חייב לי הסבר ענקי לגבי התמונה ההיא!" היא נזפה בי בקול ודמעות החלו לעלות בעינייה.
"אני אומר לך! מישהו צילם את זה והתמונה איכשהו הגיעה אליי!" התקרבתי אליה והחזקתי בידיה.
"למה אני לא מאמינה לך?" היא שאלה בקול חלוש והביטה בי, ועיניה החומות נצצו מהדמעות שלה.
"אני…" מילמלתי והתקרבתי אל שפתיה, אבל היא ישר הפניתה את פניה ממני.
"אני לא מסוגלת לעמוד קרובה אליך. תעזוב אותי." אמרה, שחררה את ידיה ממני, ורצה משם.
אני פשוט לוזר! איך גרמתי לזה לקרות?!

-נ.מ. אליס-
אני פשוט לא מסוגלת לעמוד קרובה אליו. אני מתפרקת בשניות. רצתי לגינה, והתיישבתי על הספסל. שמעתי קולות מאחוריי, יותר נכון, קול גברי, מוכר.
שמעתי את קול חריקת הספסל כשהוא התיישב. סובבתי טיפה את הראש כדי לראות מי זה, וזה היה סטיבן. "אליס?" הוא שאל.
שתקתי. לא רציתי לדבר איתו, למרות שמאז שראיתי את התמונה של סטיבן אצל זאק אני לא כעסתי עליו.
"בבקשה תדברי איתי.." הוא אמר בקול שקט.
"לא יודעת מה להגיד לך.." מילמלתי והסתובבתי ונשמתי נשימה עמוקה עם המבט לשמיים הזוהרים והאפלים.
"אבל אני צריך להגיד לך משהו.." הוא מילמל.
סובבתי את מבטי אלו, והשבתי:"אני מקשיבה."
"אני לא ממש הבנתי למה את כעסת עליי, אני רק זוכר שהייתי שיכור. ואני מצטער שזה מה שקרה בינינו."
חייכתי חיוך קטן ואמרתי:"זה בסדר. אני מוכנה להישאר ידידים." ידעתי עכשיו שלא רק שהוא לא אשם, ידעתי גם שזאק נתן לו אלכוהול. ובגלל זה הוא לא הבין למה כעסתי עליו.
"אני שמח שזה מאחורינו" הוא חייך אליי, וחיבק אותי.
"גם אני.." אמרתי כשאנחנו מחובקים.
~
"נו?" סנדי שאלה "היה משהו מעניין?"
"לא…" שיקרתי "שום דבר.."
"אוקיי." היא אמרה במבט מופתע "אני פשוט מופתעת שלא קרה לך כלום עם זאק, שלא יצאת מפה בוכייה וזה.."
"את האמת… קרה משהו. אבל זה לא המקום ובטח שלא הזמן לספר את זה." מילמלתי.
"הפארק פה מאוד גדול" היא צחקה.
"אוקיי. בואי." חייכתי.