הפחד להתאהב 2 – פרק 18 – תמונה

-נקודת מבט אליס-
משהו לא נראה לי בליסה הזאת למרות הכול. היא מזכירה לי את… מלאני. היא ממש מזכירה אותה. אבל למרות שהיא דומה מאוד למלאני, גם במראה, וגם בהתנהגות, יש דבר אחד שנוגד את כל האישיות של מלאני בליסה. היא ויתרה לי מהר מדי. כמו שהיה לי עם.. אני לא אגיד את השם שלו כי זה כואב לי. מלאני לא ויתרה עד שהיא ראתה שאני נשברתי.
"היי את בסדר?" אנה שאלה אותי כשהתיישבתי לידה בשולחן בקפיטריה.
"בערך.." נאנחתי.
"מה קרה?" היא שאלה.
"סתם. ליסה." משכתי בכתפיי.
"עכשיו הכול ברור." היא הנהנה בראשה להבנה "עזבי אותה, אל תתייחסי."
"משתדלת." חייכתי חיוך קטן.

(תשמעו בינוני ^~^)

-נקודת מבט זאק-
"נו זאקי?" אמא שאלה כשנכנסנו לעיר. "איך?" והצביעה עם עיניה על כל הבניינים, המקומות, והאנשים שעברנו לידם באוטו.
"אמא.." אמרתי בקול רציני "תני לי לנוח.."
"בסדר בסדר…" היא נאנחה בחיוך.
~
"וואו." נכנסנו לבית. הוא היה יפה. ממש יפה. התבוננתי בחלון, וראיתי בניינים, מכוניות שעוד לא ראיתי.
"ממש מדהים!" אמא המשיכה להתלהב.
"אתה תראה שתהנה פה." היא ליטפה את כתפי. "אתה תהנה מכל דבר שיהיה פה. בית ספר, טיולים, ואני בטוחה שתשיג חברים תוך כמה דקות." היא אמרה בחיוך וקרצה לי.
"נחזיק אצבעות שכן.." חייכתי כשאני מסתכל, בוהה בנוף.
"ואל תשכח שהסוף הוא תמיד התחלה חדשה." היא חיבקה אותי.
~
'מה קורה?' רשמתי הודעה, בחרתי איש קשר, ומתוך רפלקס, בחרתי באליס.
מהר מיהרתי למחוק את ההודעה, ואת הנמען. אני כבר רגיל להתגעגע אליה. עכשיו אין לי אפילו את הבחורה שכל כך אהבתי.
~
קמתי בבוקר, התארגנתי, ויצאתי לכיוון בית הספר.
~
"היי אתה?" בחור בלונדיני גבוה, קרא אליי כשנכנסתי לכיתה.
התקרבתי אליו, והוא הושיט את ידו ללחיצה "נעים מאוד. כריס." הוא חייך.
"זאק." הושטתי לו את היד.
"נעים להכיר." הוא פינה לי את המקום לידו בשולחן.
~
התקדמתי לכיוון הלוקר שלי, פתחתי אותו, וראיתי שהוא ריק. התחלתי למלא אותו בתמונות, ספרים, מערכת שעות, ולפתע הוצאתי תמונה מהתיק, וראיתי בה.. אותי ואת אליס. שנינו חייכנו אחד לשני. אני כל כך אוהב את התמונה הזאת.

-נקודת מבט אליס-
הלכתי ללוקר, וסידרתי אותו קצת. הדבקתי מחדש את כל התמונות, וראיתי את התמונה שלי ושל.. זאק. חייכנו אחד לשני, אני כל כך אוהבת את התמונה הזאת.

–פלאשבק–
"אדוני?" זאק ניגש לאיש שהלך לידנו. "אתה יכול לצלם אותנו?"
"כן." הוא חייך.
נעמדנו אחד מול השנייה, חייכנו, ושמעתי את הקול של המצלמה.
"תודה אדוני." זאק חייך אליו כשראינו את התמונה.
"איזו תמונה יפה." חייכתי אליו.
"לא יותר יפה ממך." הוא צחקק.
"אני אמרתי לך שאני מתה עליך?" קפצתי עליו בחיבוק והתנשקנו.
"כן, אבל תמיד כיף לשמוע שוב." הוא צחקק.
נצמדתי אליו, ולחשתי לו באוזן בצחקוק: "דביל…"
–סוף פלאשבק– [אחד מהימים שהם היו יחד בניו יורק.. :') …]

בלי ששמתי לב, עלה חיוך קטן על פניי.
"היי!" אנה הבהילה אותי "סוף סוף מצאתי אותך!" היא התנשפה.
"קרה משהו?" עניתי.
"שמעת על החלפת התלמידים?" היא חייכה.
"לא.." עניתי במבט של 'מה את רוצה בדיוק..'
"אז ככה, בלי ששמתי לב, לפני כמה ימים, נתקלתי בחתיך, מהחלפת תלמידים, מבית ספר בלונדון. והוא הציע לי לצאת איתו לפיקניק!" היא קפצה בהתלהבות.
"יפה לך!" קפצתי עליה בחיבוק. "מאחלת לך בהצלחה." צחקתי.
"אמן ואמן!" היא עשתה כאילו מתפללת.
"עכשיו, בואי אליי, נבחר לך משהו ללבוש." צחקקתי ומשכתי אותה לכיוון היציאה.

-נקודת מבט אנה-
החלטתי שאם ג'ייק ואני לא מקדמים, וזה נראה כאילו אנחנו רק ידידים, אני לא רודפת אחריו יותר.
–פלאשבק–
התקדמתי לכיוון דלת החדר של ג'ייק וסילבר, ורציתי להציע לג'ייק ללכת איתי לקולנוע. עלתה בי המחשבה, שאם אזמין אותו, אנחנו סוף סוף נשכח מהקטע החברי הזה שיש בינינו בתקופה האחרונה, ואולי נעבור לקטע יותר… רומנטי?
"ג'ייק?" דפקתי בדלת כמה פעמים, ולא היה מענה. בסופו של דבר נכנסתי, וראיתי את ג'ייק וליסה.. מתנשקים.
"סליחה, אני אלך.." מלמלתי בבושה, והלכתי משם במהירות.
טוב, זה סימן מאלוהים. אנחנו לא נצא לסרט, ועוד סימן, אין לי טיימינג טוב. כמו תמיד.

-נקודת מבט ג'ייק-
"סליחה שהתרחקתי ממך בימים האחרונים." ליסה ליטפה את הלחי שלי, ונישקתי אותה, זאת הייתה נשיקה סוערת, ומלאת תשוקה. התנשקתי איתה, למרות שגם אנה, לא ממש יוצאת לי מהראש.
"ג'ייק?" שמעתי דפיקה בדלת, ושמעתי את הקול של אנה.
"עזוב אותה." ליסה התנתקה לרגע ממני, והמשכנו להתנשק.
לפתע הדלת נפתחה בבום, ואנה הסמיקה, וגם אני טיפה התביישתי…
"סליחה, אני אלך…" היא מלמלה בקול נבוך, והלכה משם במהירות.
באתי לקום אליה, וליסה משכה אותי חזרה: "עזוב אותה, ובוא אליי."
היא משכה אותי לחיבוק, והתחילה לנשק אותי בשפתיים מלא מלא פעמים.
–סוף פלאשבק–