הפחד להתאהב – פרק 16 – התוודות

סנדי הנהנה בראשה, הסתובבה, והלכה לפני שהספקתי להתנגד.
אני מתוודה בזה. אני מתביישת להיות איתו לבד. ועוד לדבר איתו? הרגשתי מוקפת.
הוא הסתובב עם כל גופו אליי, הסתכל עליי, ופשוט חייך.
"מה?" שאלתי "למה אתה מסתכל עליי ככה?" ואפילו בעצמי טיפה גיחכתי.
"סתם. את פשוט יפה." הוא אמר והעביר חלק קטן מהשיער שלי מאחורי האוזן שלי, ונאנח בחיוך.
"למה אתה עושה את כל זה?" שאלתי במבט מתעניין.
"את מה?" הוא היתמם.
"אתה יודע על מה אני מדברת. אתה לא סתם מתנהג אליי ככה. אתה יכול להסביר לי מה עובר עליך?" שאלתי בהחלטיות.
"הנה. אני מתוודה. אני אוהב אותך." הוא אמר במהירות, ורק אחרי שתי שניות בערך הבנתי למה הוא מתכוון. נבהלתי למרות שידעתי שזה יבוא.
"טוב, אני מבין שאני הפלתי עלייך את זה במצב לא בדיוק נעים, אז אני אלך." הוא אמר, קם ולפני שהספיק ללכת, קמתי במהירות, תפסתי אותו, ולחשתי לו באוזן:"בבקשה לא.." ועלו בעיניי דמעות.
ראיתי במבט שלו שהוא לא מבין למה אני בוכה. אבל ניסיתי. באמת שניסיתי. אני לא מסוגלת לעמוד ולהגיד לו "אני אוהבת אותך". שלוש מילים שפשוט אני לא מסוגלת להוציא מולו. והכאב פשוט חורץ אותי מבפנים. אני כל כך רוצה לקפוץ עליו, להגיד לו שהוא הדבר היחיד שריגש אותי בחיים האלה, ולנשק אותו. אבל.. הלב שלי פשוט אומר שהוא בסוף יצחק ויגיד "באמת חשבת שאני אוהב אותך?" אני לא יודעת איך הוא יגיב ואולי הוא סתם שיחק איתי משחקים?
"למה את בוכה?" הוא אמר באדישות.
"אני לא יודעת איך להסביר… אני לא מסוגלת.." אמרתי.
"הבנתי.." הוא אמר והלך והתרחק משם.
"לא.." התחלתי ליבב לעברו "נו בבקשה!" אבל הוא המשיך ללכת ולהתרחק.
הרגשתי את הלב שלי נקרע. הלכתי וחיפשתי אותו. "היי! חכי שנייה!" שמעתי קול מאחוריי.
הסתובבתי וזה היה סטיבן.
"מה אתה רוצה ממני?!" צעקתי עליו.
"אני לא יודע למה את כל כך כועסת!" הוא החזיר לי.
"אתה באמת שואל? אתה פשוט אידיוט! אתה התמזמזת עם מלאני מולי ומול סנדי!" צעקתי עליו בשיא הכוח "אין לך בושה?" אמרתי והתחלתי לבכות.
"אבל.. אבל אני לא אוהב אותה. אני אוהב.. אותך!" הוא מילמל בבילבול.
"אז כנראה שזה שקר אם אתה עשית את זה." אמרתי באדישות והמשכתי ללכת משם.
למרות שהיה לי כואב, עשיתי את זה. והייתי גאה בעצמי. המעשה הזה נתן לי הרגשה כאילו אני יותר מחוזקת מאי פעם. אז הלכתי לחפש את זאק. ידעתי בדיוק מה להגיד לו.