הפחד להתאהב – פרק כפול ואחרון !

~פרק כפול ואחרון~
פרק 27:
-נ.מ. אליס-
"לא היא פשוט מפגרת הילדה.." סנדי מלמלה בזעם כשנכנסה לכיתה."סנדי!" קראתי לעברה "מה קרה?" 
"ג'ולי עולה לי על העצבים, נו מפגרת אני אומרת לך!" היא אמרה בחצי צעקה.
"ידוע שהיא מפגרת.." צחקקתי "אבל מה קרה הפעם?"
"היא רצתה לדבר איתך, והיא רודפת אחריי בשביל זה! אין לי כוח אליה!" היא נאנחה בזעם.
"מעניין.." מלמלתי בלי שהיא תשמע.
~
פסעתי לכיוון הבית, פתחתי את הדלת, האור נדלק ו.. "הפתעה!" ראיתי את סנדי, ההורים שלי, אחותי, עוד ילדים מהכיתה, ואת סטיבן.
"מה קורה פה?" קפצתי מבהלה בחיוך.
"למה את חושבת שניתן לך ללכת כל כך מהר?!" סנדי רצה לעברי בהתלהבות והתחבקנו.
"אוי דיי.." עלו בעיניי דמעות כשהתנתקנו מהחיבוק, וקלטתי כמה אנשים נמצאים בסלון של הבית שלי.
~
"ביי! ביי! תודה! נתראה מתיישהו! כן כן.. ביי.." התחלתי להגיד לכל אחד שיצא אחרי שכבר רקדנו, דיברנו, וכמובן שאכלנו עוגה.
"אליס.." שמעתי קול מאחוריי זה היה סטיבן.
הסתובבתי אליו בחיוך. "כן.." 
"אז רק רציתי להגיד לך כמה דברים…" הוא מילמל.
"בבקשה.." חייכתי.
"אני מאחל לך בהצלחה, וש.. תמצאי את כל מה שאת מחפשת, ואני גם מצטער.. ו.."
"סטיבן" שמתי את האצבע על שפתיו "תפסיק לדבר. אני זאת שצריכה להגיד לך משהו.." מילמלתי "אני לא אשכח אותך. ואני גם אבוא לבקר. והדבר הכי חשוב שרציתי להגיד זה ש.. אני.. אני לא אשכח את כל מה שהיה בינינו. אתה גרמת ללב שלי לפרוח, להתאהב, ועשית את זה כמו שצריך. אני שמחה שהיה בינינו משהו, ו.. אני שמחה שנשארנו ידידים." חייכתי אליו בחיוך הכי גדול ויפה שאי פעם חייכתי.
"טוב אז.." הוא מילמל.
"ביי?" שאלתי בחיוך.
"ביי." הוא החזיר לי גם חיוך.
~
ירדתי בערב לאורווה, להגיד ביי לבלונדי.. אני לא מאמינה שאני.. עוזבת.
"ידעתי שאני אמצא אותך כאן.." שמעתי קול והסתובבתי. זה היה אבא.
"אבא.." רצתי אליו והתחבקנו.
"אני רוצה שתנצלי את הזמן שיש לך עכשיו איתם. לכי תצאי לרכיבה, את צריכה את זה. גם אם אני לא יודע מה עבר עלייך בזמן האחרון." אמר וקרץ לי.
"תודה אבא.." חייכתי ונתתי לו נשיקה בלחי.
יצאתי לרכיבה עם בלונדי, כנראה הרכיבה הכי כיפית שהייתה לי בזמן האחרון.  השמש כבר מזמן שקעה, וחזרתי באיטיות לכיוון הבית. החזרתי מהר את בלונדי למקום, וראיתי את זאק מרחוק. עדיין. עובד.
~פלאשבק~
"את תמיד מדברת ככה לסוסים?"
~סוף פלאשבק~
נזכרתי בפעם הראשונה ש.. הוא בא לפה. והבהיל אותי.
"היי אליס." הוא הבהיל אותי. שוב..
"היי.." אמרתי במבט מושפל לרצפה ובעטתי באבן שהייתה שם ליד רגליי.
"רציתי רק להגיד לך בהצלחה." הוא חייך חיוך קטן.
"כן.. אמ.. תודה." אמרתי באדישות.
"ואני רוצה להגיד שלא משנה מה קרה בינינ…"
"אני צריכה ללכת." קטעתי אותו "לילה טוב." רצתי משם בשיא המהירות.
-נ.מ. ג'ולי-
אוף! למה אני לא מצליחה לדבר איתה! טוב. ג'ולי תירגעי. את יכולה עוד להציל את זה. לכי לזאק.
"זאק חייבים לדבר דחוף. ג'ולי." שלחתי לו הודעה.
"נפגשים עוד כמה דקות בפארק. ביי." הוא החזיר לי הודעה.
~
"נו אז..?" הוא שאל אותי.
"אני עומדת לספר לך משהו, וברגע שעולה לך האסימון, אתה נוסע לשדה התעופה להזמין כרטיס טיסה. ברור?" אמרתי לו בדאגה. "אז ככה.." סיפרתי איך למה וכמה על הסיפור שלו עם אליס.
"מה?!" הוא היה עם פה פעור.
"רוץ כבר!" צעקתי.הוא הינהן לכיווני ורץ בטיל משם.
"כשאני רוצה אני יכולה.." צחקקתי ושמחתי.סוף סוף אליס תקבל את האהבה הכי גדולה של החיים שלה. זאת שלא הייתה שייכת לי.
פרק 28:
"And there is no fear now.. let go and just be free.." השעון המעורר שלי צילצל. השעה הגיעה. קמתי מהמיטה בלי פרצופים ולא הרגשתי כלום. הלב שלי היה ריק באותו רגע. התארגנתי במהירות. הייתי קצת עייפה אבל ידעתי שיהיה לי זמן לישון. במטוס הרחק מכאן.
~
(לשמוע חלש ^~^)
http://m.youtube.com/watch?v=FVMZ5kgBKPY
"הילדה הקטנה שלי עוזבת…" אמא בכתה כשאנחנו מחובקות. 
"אמא די …" מילמלתי "בסוף גם אני אבכה.."
היא שיחררה אותי, וחיבקתי את אבא, והגעתי לחבק את אמילי אחותי. 
"אני גאה בך אחות קטנה שלי." היא לחשה לי באוזן "לא משנה מה יקרה, אני תמיד אהיה איתך בלב."
"תודה אמ.." חייכתי ודמעות אחדות ירדו מעיניי.
ולבסוף. הגעתי לחבק את סנדי. "אליס סאנסייט.." היא מילמלה לעברי כשהיא מחייכת "את שינית את החיים שלי ילדה."
"די סנדי גם ככה אני על סף דמעות פה.." צחקקתי.
"אוי שתקי למה הזכרת את זה!" היא צחקקה כשדמעות עולות בעיניה "בואי פשוט תחבקי אותי. אני לא יודעת מה אני אעשה פה בלעדייך.." היא לחשה לי באוזן.
בקושי הצליחו לנתק אותנו.
"טוב. ביי לכולם.." אמרתי ונופפתי כשאני נכנסת למונית שתיקח אותי לשדה התעופה.ראיתי את אבא מנחם את אמא שלא הפסיקה לבכות, את אמילי מנחמת את סנדי שלא מפסיקה לבכות, אבל..
"חכו לי שנייה אני תכף באה!" יצאתי במהירות מהמונית והתחלתי לרוץ.
"אליס!" שמעתי קולות מאחוריי "את תאחרי בסוף!"
~
"בלונדי.." ניגבתי את הדמעות בעיניי "תודה שהיית פה בשבילי כמו חבר." חיבקתי אותו ולא רציתי לעזוב "ביי."
~
"טיסה 354 לניו יורק יוצאת עוד מספר דקות. נא להתייצב בטרמינל במהירות. תודה." שמעתי את הקול שברמקול.
"העתיד שלי קורא לי.." מילמלתי בחיוך, וקמתי כדי ללכת לטרמינל.
~
"נא להדק את חגורת המושב, כאשר הסימן האדום מופיע על הלוח שלפניכם…" שמעתי את קולות ההדרכה במטוס, כאשר אני כבר חגורה ומוכנה לטיסה.ו.. המטוס יצא לדרך. ניגבתי את דמעותיי שיצאו ללא שליטה במהלך כל ההמראה, והתעסקתי במחשב הנייד.
~
"שלום לכל ציבור הנוסעים טיסה 354 מתחילה לנחות בניו יורק כעוד עשרים דקות.תודה." הקול שברמקול העיר אותי.
ישבתי וחשבתי כל אותו המבחן, שבעצם גם פגע בי וגם עזר לי, שבזכותו אני עכשיו במטוס, חשבתי על המבט של מלאני כשכולם צחקו ממני, על מבטו של זאק, על המבט המאוהב שלו כל פעם פעם שהוא הסתכל עליי אבל חבל שהוא.. שיט! איך לא עלה בדעתי שזאת היא?! אני חייבת למצוא את זאק!
~
כשירדתי מהמטוס לא היה לי אכפת ממייק שמחכה לי, רק ניסיתי לחפש קליטה ולהתקשר אל זאק.
~
"הלו?" הוא ענה.
"היי זאק! אני חייבת לדבר איתך! מתי תוכל להיפגש איתי?" עניתי לו בקול לחוץ, ולפתע, ידיים כיסו את עיניי.
"מי זה?" שאלתי.
הידיים פתחו את עיניי, סובבו אותי, וראיתי את זאק !!!
"מה?!" שאלתי בחיוך מופתע "אבל איך?"
"למה חשבת שאני אוותר עלייך כל כך בקלות ?" הוא חייך אליי בחיוך מושלם.
"אני כל כך מצטער. אני אוהב אותך כמו שאף פעם לא אהבתי מישהי ! מה את אומרת ? את מוכנה לזה?"
"זאק…" מילמלתי לעברו "פשוט תנשק אותי כבר." חייכתי.