הפחד להתאהב – אפילוג

כעבור שנתיים וחצי:
•אליס•

"אליס," אנה קראה לי כשהייתי בתוך תא ההלבשה, "את יוצאת?"
"תירגעי, לחץ, את יודעת שאני לא בדיוק מסתדרת עם שמלות חתונה." צחקתי כשניסיתי לסגור את השמלה שלי מול המראה.
"להזכירך, זאת החתונה שלך." היא ענתה.
"אני יוצאת." קטעתי אותה.
הסטתי את הוילון לצד, ויצאתי. לבשתי שמלה לבנה, עם שרוולים שקופים אבל מעוטרים, שצמודים לי לגוף. נעלי העקב שלי הלבנות שלי נקשו ברצפה, והתקדמתי באיטיות אל אנה.
"אליס…" היא חייכה כשהיא פעורת פה. "בחיים שלי לא ראיתי אותך ככה."
"וזה.." התחלתי לגמגם "זה רע?"
"זה לא טוב," היא בחנה אותי במשך כמה שניות, "זה מושלם!" היא קפצה עליי בחיבוק.
"זאק פשוט ימות מהיופי שלך." היא חייכה.
"חס וחלילה." צחקתי.
"טוב," אמילי נכנסה לחדר ההלבשה "אליס, את מוכנ.."
"וואו." היא הסתכלה עליי וחייכה. "איזה אחות יפה יש לי!" היא רצה אליי בהתלהבות וחיבקה אותי.
"את צריכה לצאת." היא חייכה אליי "את זוכרת מה אמרת לי לפני חמש וחצי שנים בדיוק?"
הבטתי בה בשאלה, והיא ענתה בחיוך: "זה הרגע שלך, תהני מהיום היחיד שאת יכולה להרגיש כמו מלכה."
"אוק.." גמגמתי "אוקיי."
"עכשיו תנשמי עמוק." היא החזיקה בשתי כתפיי, "האהוב שלך מחכה לך."

"איזה יפה את.." אבא לחש לי וחיכינו שנוכל להתקדם אל זאק. "אני כל כך מתרגש."
"תאמין לי שאני יותר.." הרגשתי שאני נופלת "אבא," הבטתי בו "רק תחזיק אותי בבקשה. שאני לא אפול." הרעד התפשט בכל הגוף, וכל נקישה של העקבים הייתה כאילו אני מתקרבת לגורל שלי. ראיתי את זאק, עומד, ומסתכל עליי בחיוך. הוא היה כל כך יפה. עברתי מול כולם, וראיתי את כל מי שאני אוהבת. את ג'ייק, אנה, והבטן ההריונית שלה, שנוצרה זמן קצר אחרי שהם התחתנו, לפני חצי שנה. ראיתי את ליסה, שנהייתה אחת החברות הכי טובות שלי, ראיתי את סטיבן וסנדי. שמאורסים מלפני כמה שעות. ראיתי את ג'ולי, שברור שהיא אחת החברות הכי טובות שלי, ועזרה בכל דרך אפשרית כדי להרים את החתונה הזאת לאוויר. שנתיים וחצי היא עזרה לנו לחסוך את הכסף לחתונה הזאת. ראיתי את אמא שלי, אבא שלי, אחותי ובעלה, וכמובן הילדים. הילדים שלה יצאו דומים לה, והם היו כמו מיני אמילי חמודים ומתוקים. אני כל כך אוהבת אותם.
"ופה אני עוזב אותך.." אבא מלמל ונעמד ליד אמא שמחתה את הדמעות שלה.
"זאק.." מלמלתי והבטתי בו בחיוך.
"את רועדת.." הוא לחש לי.
"אני מתרגשת." גמגמתי.
"אני אוהב אותך." הוא לחש לי ונעמדנו אחד ליד השנייה.
"האם אתה, זאק סנדרס, מסכים לקחת את אליס סאנסייט, לאישה, לאהוב, לשמור עליה ולהגן מכל דבר, בחולי ובבריאות, עד שהמוות יפריד ביניכם?"
הוא הביט בי, חייך חיוך קטן, וענה. "מסכים." הוא לקח את טבעת הזהב הדקיקה שבחרתי לעצמי, ושם לי על האצבע.
"האם את, אליס סאנסייט, מסכימה לקחת את זאק סנדרס, לבעלך, לאהוב, לשמור עליו ולהגן מכל דבר, בחולי ובבריאות, עד שהמוות יפריד ביניכם?"
הבטתי בו, ועניתי. "מסכימה." חייכתי אליו, ושמתי לו לו את טבעת הזהב העבה שהוא בחר לעצמו, ושמתי לו על האצבע.
"אתה רשאי לנשק את הכלה." זאק נישק אותי. המגע שלו, הריח שלו, החיוך הזה שלו שתמיד ירגיע אותי, עשו לי צמרמורת נעימה בגוף. שמעתי את מחיאות הכפיים, ולא רציתי לעזוב את בעלי. סוף סוף הוא בעלי, ולא סתם ארוסי, או החבר שלי.
~
"סוף סוף בבית.." נאנחתי בחויוך כשאני וזאק נכנסנו לבית שלנו.
"ועכשיו.." זאק העיף את הקופסאות עם המתנות לספה, וחייך אליי חיוך ערמומי.
"אתה שובב." צחקתי והוא הרים אותי בנשיקות קטנות.
עלינו לחדר השינה ו.. הבגדים כבר ירדו מעצמם.
"אליס.." זאק ניער אותי כשאני עם עיניים עצומות.
"המממ?" מלמלתי כשאני מכורבלת עם זאק בשמיכה.
"קומי שנייה." הוא ניער אותי.
"מה מה?" עניתי בעייפות והתיישבתי, ראיתי שהשעה ארבע לפנות בוקר."רק רציתי להגיד שאני אוהב אותך." הוא צחק.
"בוא לפה." חייכתי וקפצתי עליו בנשיקות.
התחלנו להתגלגל, אחד על השני, ובסופו של דבר נחתתי מעל זאק.
"גם אני אוהבת אותך." צחקתי.