שלך, זר לא מוכר- פרק 4

דווקא עכשיו זה קורה לי?! לא היה איש בחוץ אז לא הייתה לי ברירה הלכתי לבית ודפקתי בדלת.
איש לא ענה. דפקתי שוב, הפעם חזק יותר.
אישה בשנות השישים לחייה פתחה לי את הדלת: " מי את ומה את עושה כאן בשעה כזו?"
" אני ההה… קוראים לי שני , אני נתקעתי בלי סוללה בטלפון, פשוט אין אוטובוסים בשעה הזאת ואני לא יכולה להזמין מונית, אז אם אפשר להשתמש שנייה בטלפון זה ממש יעזור לי, או אם אפשר להטעין לשני דקות את הטלפון שלי רק כדי שאוכל להזמין מונית"
אחד המאבטחים יצא מהבית ופנה אלי: " את עוד פה?! זו היא גב' אביבה זו הבחורה שהביאה את נתי" "היא? לא אמרת שהיא כבר הלכה?"
הוא משך בכתפיו ואני עניתי: " רציתי ללכת אבל לא יכולתי להזמין מונית אז…"
"אין בעיה מתוקה, בואי תיכנסי תשתי משהו חם ותטעיני את הנייד שלך" "

ישבנו בסלון הבית עם כוס תה ועוגיות, האמת שהייתי מותשת ורק רציתי לישון, אבל כשהתחלתי לדבר אתה נמשכתי לשיחה, סיפרתי לה איך נפגשתי עם נתי באוטובוס בפעם הראשונה ואיך עכשיו.
היא הודתה לי, סיפרה קצת על עצמה ושאלה אותי עוד שאלות.
הבטתי בשעון כבר 03:40.
" תקשיבי כבר מאוחר, אין טעם שתחזרי לביתך עכשיו בואי חדר האורחים כבר מוכן תשני כאן וכשתקומי תלכי, מה את אומרת? "
"בסדר אני ישמח" נראה לי מגוחך לחזור עכשיו הביתה.
כדי שלא ידאגו לי בבית, שלחתי לאחי הודעת s.m.s שאני ישנה אצל חברה, השארתי את הטלפון בטעינה בסלון והתלוויתי לאביבה לחדר האורחים.
" תראי שני, יש בארון מגבות ובגדי החלפה חדשים, תרגישי בבית "
מלמלתי תודה חלושה והיא יצאה. התקלחתי בזריזות התלבשתי ונרדמתי בשניות.

השמש סנוורה אותי, התעוררתי. ואואו מה השעה? חיפשתי את הנייד ואז נזכרתי, הוא בחוץ, בסלון כנראה עדיין בטעינה. אבל איך אני יצא כך? התלבשתי, שטפתי פנים ומיהרתי לסלון.
" מה היא עדיין ישנה?" זו הייתה אמו של נתי, אביבה.
" כן, אמא, נו בדקת?"
עצרתי. והקשבתי לשיחה.
" כן , לא היה שם משהו מיוחד"
" בדקת גם בהודעות, ובתא קולי? "
" כן כל השיחות הם לאנשים פרטיים, לא משהו שיעורר חשד"
" אפילו לא למשטרה? "
" לא"
" אמא תגידי לי את האמת , את מאמינה לסיפור הזה שלה? "
" אני לא יודעת מה לומר לך , אחרי שהיא נרדמה בדקתי גם בתיק שלה, לא מצאתי שום דבר "

מה זה המקום הזה? איך נשארתי לישון כאן? הם מחטטים לי בדברים כזו חוצפה ואני חשבתי שאביבה הזו נחמדה, איזו טעות. טוב אני צריכה להתקפל ולעוף מכאן כמה שיותר מהר.
חזרתי לחדר האורחים בדממה, ארגנתי את התיק שלי בזריזות, סידרתי את השיער, יצאתי וטרקתי את הדלת. מיהרתי לסלון, אביבה ואחותו של נתי ישבו שם משוחחות ביניהם בדממה.
ברגע שהן ראו אותי אביבה קמה והציגה אותי: "רותם, מתוקה, תכירי זו שני"
לחצתי את ידה "היי, מה שלומך?, נעים להכיר" 'כן בטח' חשבתי לעצמי, 'ממש נעים, עד עכשיו הם ריכלו עלי, ועכשיו אני צריכה להתחנף אליה'.
" אביבה תודה שנתת לי לישון פה אבל אני חייבת ללכת"
כנסתי את הטלפון והמטען לתיק.
" את לא יכולה ללכת ככה, תישארי לפחות לארוחת בוקר"
"אני ממש ממהרת, תודה" לא חיכיתי לתשובה, ויצאתי משם. אחרי מה שהם עשו לי ממש אין לי כוח להיות מנומסת עכשיו.

חמש שיחות שלא נענו. חייגתי לאמא שלי.
"איפה את? " היא שאלה.
"סימסתי לרון, שאני ישנה אצל חברה, למה דאגת?"
" אבל דווקא היום? מחר את טסה, את לא זוכרת קבענו שנצא על הבוקר לקניות וסידורים אחרונים לפני הטיסה, לקחתי יום חופש מהעבודה, ואת נעלמת לי, בטח שאני ידאג לך"
" שיואו אמא אני מצטערת שכחתי מזה, טוב אני כבר בדרך, גג 40 דקות אני בבית, אבי יבוא יאכל משהו ונצא"
" אבל שני עכשיו כבר 14:00 יש לך עוד שלוש שעות משמרת בעבודה, מה קורה לך היום?!"
" לא חשוב, אני יבריז לו. ממש מעניינת אותי המשמרת הזו…, יאלה נתראה עוד מעט"
הדבר היחיד שמעניין אותי עכשיו זו הנסיעה לתאילנד וזה אוטוטו קורה.

נקודת מבטו של נתי

" נתי השעה כבר 16:00 אתה צריך לקום"
" מה 16:00 בצהריים? , אמא איך נתת לי לישון עד עכשיו?, אחח, את לא מבינה איך כואב לי הראש"
" קום תתקלח, תאכל משהו אולי זה יעבור"
קמתי, ונכנסתי לאמבטיה. מתי ישנתי שקמתי כל כך מאוחר? איפה הייתי אתמול בערב? הה באוטובוס, דיברתי עם שני, צעקתי עליה, הקאתי, אנשים צעקו עלי, ואז מה? אני לא מצליח להיזכר , איך הגעתי הביתה?.
"אמא? "
" אני עם רותם למטה"
ירדתי.
" אתן לא מבינות כמה שאני רעב! אני מרגיש שאני יכול לאכול אפילו סוס, רותם את הכי קרובה אלי תיזהרי! "
" אל תתקרב אלי קרציה!" התקרבתי אליה, והיא התרחקה. האחות הקטנה שלי אני מטורף עליה.
" אמא תגידי לו אין לי כוח לשטויות שלו! "
אמא חייכה: " אתם מתנהגים כמו שני ילדים קטנים, לא תתבגרו לעולם?"
" אמא, תגידי איך הגעתי אתמול הביתה? "
"מה אתה לא זוכר?"
" את מצפה שהוא יזכור? הוא היה שיכור מת, כשהוא בא לכאן "
" החברה הזאת שלך, שני, באה אתך במונית, היא גם ישנה כאן, היא הלכה רק לפני שעתיים"
" אני צריך להתקשר להודות לה (ולהתנצל, איך דיברתי אליה, אני לא מאמין) אבל איך אני ישיג את המספר שלה"
רותם גיחכה: " אל תדאג אמא כבר חקרה אותה, מכל כיוון, היא תביא לך את המספר"
"מה?! אני לא מאמין חיטטת לה בדברים?! אמא הבטחת שלא תעשי את זה יותר!"
" עזוב את זה עכשיו, שבו פה שניכם יש לנו דברים הרבה יותר חשובים לטפל בהם"