הפגישה

היא חצתה את החדר בצעדי ההליכה המהירים שוב ושוב תוהה האם עליה להיפגש הלילה,
שמלתה השחורה הבליטה כל קימור בגופה באופן מושלם, החזה הענק שלה היה ארוז בחזייה אשר הבליטה את גודלו וצורתו, משאירה ולו מעט לדמיון של מי שהיא עומדת לפגוש הערב.
המחשבות באם המפגש נכון לה, רצו בראשה עדיין ,לא בטוחה שהיא עושה את הצעד הנכון, כל חייה היא חיה בצנעה, מעולם לא נתנה דרור לרחשי ליבה, לא העזה, ופתאום בגיל הארבעים היא מוצאת את עצמה פנויה וחופשיה, האם עליה לבחון את הדברים שהדחיקה באישיותה?
ניגשת אל ארון הנעליים ומביטה פנימה, שיפולי השמלה מגיעים כמעט עד הרצפה, היא מחייכת לעצמה תוך מחשבה שהיא הולכת לנסות משהו חדש, היא מעולם לא נהגה ככה, תמיד הייתה בשקט, הקשיבה לאחרים, לא העזה לומר את דעותיה, היא ידעה שחלק מהאמרה שלה מהפריצה שלה עכשיו הינו המראה, כן המראה החושני והחצוף, מתריס משהו ומודיע על בואה, בוחנת את נעליה בקפידה, רובם אינם מתאימים לאמרה שהיא רוצה, ושוב סורקת את הארון נעל לאחר נעל זוכרת בדיוק איפה נקנתה כל נעל כמה עלתה ומה הייתה המטרה, כזאת היא אישה דעתנית, שכבשה את עצמה רוב שנותיה, תמיד קנתה את הדבר הנכון, אמרה את הדבר הנכון, לבשה את הדבר הנכון, פרקטיות הייתה שם נרדף לאישיותה, עכשיו די נמאס לה מהמשחק, היא רוצה לפרוץ החוצה, האישה שבה, זאת שהייתה שבוייה, מבטה ממשיך לרוץ לאורך השורות המסודרות של נעליה, פתאום נעצר מבטה, נעל מדהימה בדיוק מתאימה לאמרה שלה, למי שהיא עכשיו, מוציאה את הנעל מהארון אצבעותיה עוברות על הנעל מדגישות את הרצועות הדקות הנוצצות , מחליקה את הנעל על רגלה, אצבעות רגלה משוכות בלק אדום נוצץ מבצבצות מהנעל רגלה החטובה יושבת בתוך מבנה הנעל בצורה מושלמת ונסגרת עם רצועה דקה ויפה, נעל סנדל בעלת עקב משמעותי של 15 ס"מ , נותנת לה גובה יפה ועם המראה של השמלה נראית מושלמת מכל זווית, מעיפה עוד מבט אחרון אל המראה, נותנת לעיניה לעבור על כל סנטימטר בחישולי גופה, היא לא אישה צעירה אבל היא מושלמת, היא משדרת יוקרה נחישות ועוצמה, היא האישה החדשה, זאת שפורצת עכשיו לתודעה, היא אוספת את המפתחות מהשולחן, יוצאת את דלת ביתה תוך שהיא נועלת אחריה, מביטה אחורה כאשר היא מתרחקת מהדלת, החשש הקטן במוחה קיים, אולם היא אחרת, היא לקחה אחריות על חייה, מספיק עם הלבד , מספיק לרצות את הסביבה, אני מי שאני חושבת, מבטיחה לעצמה שהפעם היא לא נשברת, הסביבה כבר אמרה את שלה, היא חייבת ללכת בדרכה, לא אכפת לה מה חושבים עליה, היא יודעת בדיוק מה היא שווה מי היא, היא לא תיתן לאף אדם להמעיט בערכה, היא לא מנגנת כינור שני, היא רוצה את ההדרן היא רוצה להוביל להיות היחידה, נכנסת לרכבה, מכבה את המחשבות, מתקתקת בוויז את הכתובת מניעה, היא יוצאת אל דרכה, אל הדרך החדשה , משם אין דרך חזרה.
כאשר היא מתקרבת למקום הפגישה, הגוף מתחיל לרעוד, האם באמת יש לה את העוצמה הדרושה? האם מותר לה לפרוץ, מוחה קודח שוב ושוב ואינו מרפה לשנייה, היא חוזרת על כל השתלשלות הדברים, משחזרת את כל החיים שעברה עד עכשיו ומבינה, זהו זה עכשיו או לעולם לא, הרכב נעצר בסמוך למסעדה, מוצאת חנייה קרובה מאוד לכניסה, כאילו אות מלמעלה שזהו הרגע המיוחל כבר הגיע, ועליה לצעוד אל הצעד הבא.
יוצאת מהרכב נעמדת לשנייה על המדרכה, זוג צעירים בדיוק מגיע ממולה, מבטיהם ננעצים בה עוברים על פני שמלתה ושוב בוחנים אותה מהראש ועד כף רגלה, נפלטת סוג של הנחה מפיהם, כאילו נעתקה נשימתם לשנייה, הפה נפער אך לא יוצאת משם מילה.
היא צועדת לאט ומושיטה את ידה אל דלת המסעדה, מישהו קופץ שם בפנים ופותח את הדלת לרווחה, היא צועדת מספר צעדים ונבלעת פנימה לתוך המסעדה, היא עכשיו כבר בטוחה, היא בדרכה לפגישה, היא הולכת על כל הקופה.
היא מרימה את עיניה ומביטה סביבה, מספר שולחנות תפוסים ומרגישה כאילו כולם נועצים בה מבטים, היא לבושה שמלת ערב שחורה וחשופה, אבל היא בטוחה בעצמה, ניגשת אליה המארחת ושואלת לשמה, המקום יוקרתי ועל כן רק מי שהזמין מראש זוכה לארוחה.
היא אומרת את שמה בבטחה ומובלת לשולחן מרכזי, הבחור שיושב ליד השולחן קופץ ונעמד על רגליו, היא מוצאת חן בעיניו מאוד הוא לא יכול להסתיר זאת עכשיו, הוא סורק אותה מכף רגל עד ראש, מבטיו נעצרים בכפות רגליה המושלמות המונחות בנעל סנדל מיוחדת במינה, שכמותה הרבה זמן לא ראה, עיניו מטפסות בשיפולי גופה, לרגע נשמתו נעתקת כאשר הוא מביט על חזה , זה הדבר שהוא הכי אוהב באישה, שתהיה שופעת במקומות הנכונים, בכוח הוא מנתק את המבט מהחצופים הזקורים, מביט לתוך עיניה ומברך אותה לשלומה, הם מתיישבים ליד השולחן ומיד שוקעים בשיחה, הבחור לא יכול לעצור את שטף הדיבור, הם עוברים מנושא לנושא, זה לא דבר כל כך ברור, האישה המהממת שיושבת ממולו פשוט מדהימה אותו שוב ושוב בידע רב, הם עוצרים לשנייה כי המלצר ניגש, הם מזמינים ארוחה קלה, ומיד כאשר הוא עוזב את השולחן הם שוקעים שוב בשיחה.
היא מופתעת מהידע העצום שעצור בתוכו, היא נהנית מכל שניה במחיצתו, נותנת לכל המגננות שלה ליפול, מרשה לעצמה להביע דעה, להראות כי היא אישה חזקה, היא לא מרגישה שום צורך להסתתר או לשחק את המשחק, היא נותנת דרור לעצמה ולמחשבותיה, הבחור מולה פשוט יודע, יש שם קליק מיוחד במינו, הוא לא מושתת על המראה או כספו, יש שם חיבור של נשמה בנשמה, חיבור מיוחד שהיא לא חלמה שיקרה, החלום האולטימטיבי שלה לפגוש בחור שכזה…
פתאום מנגינה נשמעת והיא מבינה… זה השעון המעורר שמעיר אותה מחלומה, השלמות עליה חלמה כך מאמינה נמצאת היכן שהוא שם בחוץ… קמה בתקווה שהיא את הבחור שחלמה באמת תמצא ותצא לפגישה ומאמינה שמם תהיה לזה ההמשכיות הרצויה.