הפגישה הגורלית!- פרק 1 (על זאבים…)!

"קומי את כבר מאחרת " צעקה אימא מלמטה. "בסדר אימא אני באה!" צעקתי לה."תלבשי בגדים ארוכים מאוד קר בחוץ" אמרה אימא.
**סטופ**
קוראים לי קיילי אני בת 16 אני בכיתה י' אני רזה יש לי עיניים ירוקות-אפורות, ושיער בצבע חום. יש לי חבר שקוראים לו ליאם יש לו שיער חום ועיניים חומות וגוף שרירי ויש לו קעקוע בצוואר.
קמתי מהר ממיטתי והלכתי לשטוף פנים וצחצחתי שיניים חזרתי בחזרה לחדר לבשתי חולצה ארוכה ומעלה מעיל חום וג'ינס ארוך עם מגפיים, ירדתי למטה נתתי לאמי נשיקה על הלחי ויצאתי לכיוון בית הספר.
לאחר 10 דקות של הלכה הגעתי לבית ספר נכנסתי דרך השער ועליתי במדרגות לכיתה שלי נכנסתי והלכתי להתיישב במקומי בהייתי בחלון בצידי "מה קורה? אמרו עדן ונועה.
**סטופ**
עדן= היא רזה וגבוהה עם שיער מתולתל בצבע חום ועיניים חומות.
נועה= היא בלונדינית עם שיער חלק עם עיניים אפורות.
הם החברות הכי טובות שלי.

הסתובבתי לאחור "הכול בסדר" עניתי להם הם באו לכיווני וישבנו ביחד והתחלנו לדבר
אז מה עם ליאם?" הן שאלו אותי בהתעניינות.
"מאז שהוא נסע התקשרתי אליו הרבה פעמים,גם הודעות שלחתי והוא לא עונה אני ממש מודאגת לגביו, אבל עוד מעט החופש קרב אני יבקש מאמי לנסוע לליאם." אמרתי.
"דרך אגב לאן הוא הלך?" שאלה עדן.
"ליאם אמר לי שזה עיר קטנה ויש שם הרבה יערות לוקח לטוס לשם רק 2 שעות בערך." אמרתי להן. "את באמת מתכוונת לטוס לשם? מאוד קר שם וגם שמעתי שנהרגים
שם הרבה חיות אומרים שיש שם זאבים! אבל אני לא יודעת אם זה נכון יש שמועה שכמה אנשים הלכו ליער והם מעולם לא חזרו משם. אבל אולי זה רק שמועה!" אמרה נועה.
"אל תפחידי אותי בכל זאת אני נוסעת, אני רוצה לפגוש את ליאם." אמרתי.
נשמע הצלצול אחרי כמה שעות לימוד משעממות. יצאתי מהכיתה יחד עם נועה ועדן והלכנו ברגל לכיוון בייתנו אחרי 5 דקות של הליכה הגעתי לבית שלי "ביי!" אמרתי לנועה ועדן "ביי" הן השיבו לי והמשיכו לכיוון דרכם. הוצאתי את המפתחות מהתיק ופתחתי את הדלק ונכנסתי, "אימא אני בבית" צעקתי.
"טוב, הכנתי אוכל בואי לאכול" צעקה אימא מכיוון המטבח.
ניגשתי למטבח ואכלתי עם אמי ארוחה לאחר 20 דקות של הכילה סיימנו לאכול לקחתי את הצלחת ושמתי אותה בכיור "אימא אני הולכת לארוז" אמרתי לאימא רצתי למלא והתחלתי לארוז פתחתי את הארון והתחלתי לקפל.
תארזי הרבה בגדים חמים מאוד קר שם!" אמרה אימא שעמדה ליד הדלת.
הרבה ימים עברו עד שכבר היום האחרון לבית הספר הגיעה.
כרגיל קמתי מוקדם הלכתי לשטוף פנים וצחצחתי שיניים, לאחר מכן ירדתי למטה ושתיתי שוקו לקחתי את התיק ואת המפתחות יצאתי וסגרתי את הדלת. התקדמתי לכיוון בית הספר והגעתי לאחר כמה דקות נכנסתי לכיתה לפתע קפצו עליי נועה ועדן כל כך נבהלתי
אבל בכל זאת זה היום האחרון ללימודים ומחר החופש מתחיל אני מאוד מתרגשת היום אני נוסעת לליאם! "אז היום את נוסעת? אנחנו כל כך נתגעגע אלייך!" אמרו נועה ועדן עם מבט עצוב על פניהם. "גם אני אתגעגע אליכם" אמרתי.
"נשמור על קשר מה נעשה בלעדיך..!" אמרה עדן. לאחר סיום הלימודים כל התלמידים צעקו ורצו ישר הביתה אני והבנות יצאנו והלכנו לכיוונינו חיבקתי את עדן ונועה ונפרדנו נכנסתי לביתי "אימא אבא חזרתי!" צעקתי להם, רצתי להתקלח מקלחת קצרה של 10 דקות ולבשתי עליי חולצה ארוכה ומעליה ג'אקט עם ג'ינס ונעלי ספורט. לקחתי את המזוודות שהיו בחדרי וירדתי איתם למטה אימא ואבא עמדו למטה "את לקחת כל מה שאת צריכה?" שאלה אימא בדאגה. "כן" אימא אמרתי לה בחיוך. אימא ואבא חיבקו אותי חיבוק חזק שנמשך לכמה דקות "ביי" אמרתי להם ויצאתי מהבית חיכיתי למונית שהזמנתי לאחר כמה דקות היא הגיעה הנהג עזר לי עם המזוודות ונסענו לכיוון נמל התעופה לאחר חצי שעה כבר הייתי שם טיילתי כמה שעות שם עד שהטיסה שלי הייתה צריכה להיות "הטיסה האחרונה ל.. עומדת להמריא קריאה אחרונה" הודיעה הרמקול ניגשתי לשם במהירות ועליתי למטוס התיישבתי ליד אישה היא נחרה כל כך חזק שעוד שנייה הייתי מביאה לה כאפה.
למזלי היא הפסיקה לאחר כמה דקות ואז נרדמתי התעוררתי מהסיוט הנורא שחלמתי. זה מה שנקרא סיוט אמיתי הכול בגלל נועה שהכניסה לי את זה למוח.
אחרי כמה שעות המטוס נחת ירדתי ממנו והגעתי לעיירה. נזכרתי שליאם הולך לאיזשהו בית בתוך היער עוד מאט עוד פעם יהיו לי סיוטים בגלל נועה אבל זאת לא הייה הבעיה
היחידה היו שם הרבה יערות אז החלטתי שאני יעשה סתם עשיתי אן דן דינו… והלכתי ליער האמצעי שהוא נראה הכי עמוק… על החיים ועל המוות אימא אבא תדעו שאהבתי אותכם, טוב הם לא שמעו…
ונכנסתי, טוב אני ילדה לא פחדנית כל כך, טוב לא עד כדי כך.. למרות שקבלתי "התקף" מעדן ונועה כשהבהילו אותי בכיתה אבל נחיה וניראה נכנסתי אל תוך היער האמצעי והמשכתי ללכת..
היו שם מלא גבעות וסלעים גדולים וגם עצים כל כך ארוכים שבקושי יכולתי ליראות
את השמיים אבל המשכתי ללכת ובטעות קיבלתי שריטה מענף של עץ אחד השריטה הייתה ארוכה וירד לי מלא דם קצת נלחצתי אבל המשכתי ללכת….. זה היה נראה כאילו שעומד לרדת סופה,
ובאמת התחילה לרדת סופה בהתחלה היא הייתה חלשה ואז היא התחילה להיות חזקה וגם בקושי יכולתי להזיז את הרגלים כי היה שלג והוא היה מאוד עמוק. הרגשתי שהעניים שלי נעצמות
ובקושי יכולתי להזיז את הרגליים.********* ואז היא התעלפה….