הערפד שלי – פרק שני

אחרי כל המכות שעברתי,כשהוא הגן עליי הרגשתי בטוחה.
הרגשתי נאהבת. הרגשתי רצויה.
והכי חשוב: הרגשתי שיש מישהו בעולם הזה שאכפת לו ממני.
אחרי שהוא אמר "תעזבו אותה!" היה לו מבט מאיים בעיניים,כאילו פגעו בדבר הכי יקר לו , למרות שאני לא מכירה אותו ואני בטוחה שגם הוא לא מכיר אותי…….או שכן??טוב אני מעדיפה לא להיכנס למחשבות האלו עכשיו. אחרי שהוא אמר זאת , כולם התחילו לברוח כאילו הוא הולך להרוג אותם או משהו . הם מעולם לא ברחו ככה כשהם הציקו לי . הם חשבו שאני סתם חלשה , שאני סתם איזה שק חבטות שלהם . אבל כשהוא הגיע , הם ברחו כמו אנשים שגנבו משהו……….אחרי זה הוא ברח. רצתי אחריו כדי להודות לו , אבל לצערי הוא רץ יותר מהר ממני . לא הבנתי מה יש לו לברוח ממני , אחרי הכל הוא זה שהגן עליי מפני הבריונים האלו , אז אם הוא לא טיפש (מה שבטוח שהוא לא) הוא יכול להבין שאני בסך הכל רוצה להודות לו. אבל הוא ברח . הוא המשיך לברוח . אחרי שהבנתי שכבר אין ברירה וכנראה כבר אין לי היום סיכוי להודות לו , באתי הביתה ורציתי לחפש עוד תוכניות כדי להודות לו.
יום למחרת אמא שלי סוף סוף יכלה להסיע אותי לבית הספר….. הגעתי ופתאום כבר לא היה את הצחקוקים האלו והמבט הנגעל הזה עליי. כבר לא היה את השפיטה הזאת עליי. ילדים פשוט הסתכלו עליי בפחד והלכו.
טוב זה באמת היה מוזר , אבל העדפתי לא להתעמק בזה יותר מדי.
היה צלצול , ונכנסתי לכיתה . עכשיו יש לנו את השיעור המזורגג הזה של היסטוריה שפשוט אין לי כוח אליו. מה יש לנו כבר ללמוד עליהם?אבל אני בכל זאת רוצה הישגים גבוהים בלימודים,כי אני רוצה להיות עורכת דין , וכנראה שאני אצטרך להשקיע גם במקצוע הזה . ניקול כרגיל ישבה לידי , אבל היה לה מבט מוזר בעיניים . כאילו משהו מטריד אותה והיא מפחדת להגיד אותו . היא בכל זאת החברה הכי טובה שלי , אז רציתי לשאול אותה . שאלתי : "ניקול , קרה משהו היום? את יכולה להגיד לי , אל תדאגי , אני אעזור לך."
ניקול אמרה לי : "לא , זה בסדר , אני סתם עייפה." עדיין הרגשתי שזה משהו אחר , אבל לא רציתי לחפור לה . פתאום המורה להיסטוריה עצרה את השיעור ואמרה לנו : "יש לי בשורה חשובה להגיד לכם ילדים ."
כל הילדים הסתקרנו והתחילו לשאול שאלות כמו : "מה זה?" " המורה אולי תגידי לנו כבר?!" זה משהו טוב או רע?" המורה עצרה ואמרה : "שקט ילדים! זה משהו טוב . " פתאום המורה פתחה את הדלת ואמרה : "מארק , תיכנס בבקשה ." פתאום הוא נכנס . מבטיהם של הבנים היו מפוחדים ומבטיהן של הבנות היו נלהבות ומתרגשות מהיופי שעבר . ואז ראיתי : זה הילד שהציל אותי . הוא-הציל-אותי .