הערפד הצמחוני ובת-האנוש פרק 14

הערפד הצמחוני ובת-האנוש פרק 14:
פתאום התעוררתי בבהלה.
"אההההההה…" צעקתי.
"מה קרה?" רוי צעק.
"כלום, כלום" עניתי.
נ.מ שולה:
'אני לא מבינה מה הולך כאן, יש לי רעיון אני אפרד מנחום כי בכל זאת מי שחטף אותנו זה אבא שלו אז זה נראה לי רעיון טוב!'
"נחום, בוא רגע!" אמרתי לנחום והוא בא.
"מה בייב?" הוא שאל ובא לנשק אותו אבל עצרתי אותו.
"מה קרה?" הוא שאל.
"זה נגמר!" עניתי והתחלתי לדמוע וניסיתי שלא אבל לא הצלחתי.
נ.מ נחום:
"זה נגמר!" שולה אמרה והתחילה לדמוע וראיתי שהיא ניסתה שלא אז פשוט ניגבתי לה את את הדמעות.
"אבל למה?" שאלתי עצוב.
"כי אין לי מושג מה קורה פה ואני פוחדת ואני לא יכולה לנהל מערכת יחסים כרגע ו…" היא התחילה לומר אבל קטעתי אותה "אפשר נשיקת פרידה?" שאלתי.
"כן" היא ענתה ונישקה אותי את הנשיקה הכי אמתית ועצובה בעולם.
"נשאר ידידים נכון?" היא שאלה עצובה.
"ברור חברים הכי טובים כמו קודם, טוב אני חייב ללכת!" אמרתי.
"ביי" היא אמרה.
~בחדר~
נשכבתי במיטה שלי ופשוט בכיתי ובכיתי עד ששמעתי דפיקות בדלת.
פתחתי "אבא?" שאלתי.
"אפשר להיכנס נחום?" הוא שאל.
"כנס" עניתי, והוא נכנס.
"אני לא מוכן שתהיה חבר של רוי" הוא אמר.
"למה?" שאלתי.
"כי אני שונא אותו!!!" הוא צעק עליי.
"אתה לא מחליט עליי!!!" צעקתי גם.
"אני אבא שלך אז אני כן מחליט אליך!!!" הוא צעק שוב.
"אם היית אבא היית גם מתעניין בי כי נשבר לי הלב ואתה אפילו לא יודע!!!" צעקתי.
"נחום יש לי שני דברים להגיד:
אחד אתה לא תדבר אליי ככה!!!
שניים אתה לא אמרת לי אפילו ואתה מצפה שאני אדע!!!" הוא התפרץ.
"הא כן?!? גם לי יש מה להגיד:
אחד אתה קורא מחשבות!!!
ושניים אני מצטער!!!" אמרתי והתחלתי לבכות, אז התיישבתי על הספה ואבא שלי חיבק אותי.
"זה בסדר" הוא אמר.
"אבל אבא אני יודע שתיכעס אבל יש לי משהו חשוב להגיד לך!" אמרתי.
"מה?" הוא שאל והתחיל להיות מודאג.
"אני לא יכול להפסיק להיות חבר של רון, אבל אני יכול לנסות להזכיר אותו כמה שפחות לידך" אמרתי.
"זה בסדר ותודה שאתה מתחשב בי" הוא אמר.
"תודה שאתה מעודד אותי" אמרתי.
"הכל בשבילך בן, אה ותבוא בשבע וחצי לארוחת ערב בחדר אוכל" הוא אמר.
"ברור ביי" אמרתי והוא הלך, נשכבתי קצת ונרדמתי.
המשך יבוא…