הערפד הצמחוני ובת-האנוש פרק 11 חלק ב'

הערפד הצמחוני ובת-האנוש פרק 11 חלק ב':
עדיין נ.מ רון:
'רוי אני יודע שתשנא אותי עכשיו ובצדק אבל הלוואי שתסלח לי' חשבתי לעצמי ופשוט נשקתי את דידי, בין רגע הנשיקה הפכה לסוערת ואחרי שתי דקות התנתקנו בשביל אוויר.
"אני אוהב אותך" אמרתי.
"גם אני אותך" היא אמרה והתנשקנו.
"אחמ אחמ" פתאום שמענו התנתקנו וראינו את רוי.
"ראית את זה נכון?" שאלתי.
"כן, ואני לא מאמין שעשית לי את זה אני שונא אותך" הוא אמר והלך
"חכה שניה בבקשה" אמרתי אבל הוא כבר הלך.
"תקשיבי דידי אני הולך אליו ביי" הודעתי.
"רגע אתה יודע איפה הוא?!?" היא שאלה.
"כן אבל גם אם את רוצה לבוא אני לא מוכן שתבואי כי זה מסוכן" אמרתי.
"אוקיי אני אחזור לשולה ונחום" היא אמרה ונישקתי אותה נשיקה קטנה בפה.
"ביי" היא אמרה.
"ביי" עניתי והלכתי לחדר שלי בבית שלי.
~בחדר שלי בבית שלי~
נ.מ רוי:
'אני שונא את רון החתיכת…!!!' חשבתי לעצמי.
"היי" שמעתי והסתובבתי וראיתי את רון כמובן.
"מה את רוצה?" שאלתי בזלזול.
"שתסלח לי" הוא אמר.
"אני לא אסלח לך!!!" צעקתי.
"ששש…" הוא השתיק אותי ושם לי יד על הפה.
"רון תקשיב את חתיכת…" אמרתי אבל הוא קטע אותי.
"אני מצטער באמת" הוא אמר והתחיל לבכות והתיישב על מיטתו. כל-כך רציתי לשבת על מיטתו ולהגיד לו אני סולח לך ולחבק אותו ונחזור להיות החברים הכי טובים אבל לא, לא יכלתי אני שונא אותו אבל עדיין משהוא בתוכי סלח לו, אז התיישבתי לידו (ליד רון) ואמרתי "אני סולח" והוא חיבק אותי בכוח שלא ידעתי שיש לו, ואז פתאום שמעתי "הצילו רוי הצילו" וראיתי את כולם קשורים שולה, דידי, נחום, ורון.
"תקשור אותו" אמר הנמוך (תזכרו בחוטפים) לגבוה, והגבוה קשר אותי.
המשך יבוא…