הערות מאמצע הדרך

אחרי תקפה בדרך הזו, יצא לי עכשיו לשכב קצת ליד איזה עץ, להרגע בצל ולחשוב על הדרך הזו. יצא לי לחשוב על מה שעברתי ועל כמה שעוד אעבור. אבל היי, אני באמצע כבר.
ב26 שנותיי על הכדור הלא ברור הזה יצא לי ללמוד דבר או שתיים, יצא לי לקרוא, לשיר, לבכות ולאהוב. וכמה שאהבתי.
אז אני כבר חודשיים הולך פה, מתעייף אבל ממשיך. חודשים הולך בדרך המובטחת ל"שכחתי אותה". שמעתי שזה אחלה מקום אבל בנתיים יש עוד הרבה.
והנה ההערות שלי, המחשבות ואולי התקוות. חשבתי על זה שאף אחד באמת לא יודע איך להתגבר, מה הצעדים, ולאן ללכת אבל חשבתי גם על זה שבזמנים כאלה אולי הצעדים הקטנים הם הנכונים, אולי ההנאות הקטנות יובילו אותך לאושר שכל כך חסר לך ממנה – הלגימה הראשונה מהקפה של הבוקר, החיבוק שמקבלים ממישהו או מישהי שלא ראיתם המון זמן, החיוך שאתם רואים על השפתיים של אחיין שלכם כשאתם מצחיקים אותו, התמונה הזו שמדהימה כל פעם מחדש כשאתם רואים את הים בפעם הראשונה כשאתם מגיעים אליו, התמיכה שאתם נותנים לחברים שהולכים איתכם באותה הדרך כרגע, המעשה הטוב הרנדומלי הזה שאתם עושים ביום, הבריחה הזאת מהמסגרות הרגילות והתנסות במסגרות חדשות, החופש להיות מי ומה שאתה בזמן שאתה זורק זין על העולם.
הדרך הזאת לא פשוטה, יש לה עליות וירידות, יש את דרך ה"איך אני אמצא מישהי כמוהה עכשיו?" היא נהיית קצת קלה יותר כשאתם מגיעים ל"שכבתי עם מישהי אחרת!!!" ואבל אחרי איזה חודש אתם מגיעים למפל ה"יש לה מישהו חדש כבר" הגדול שזו תמיד ירידה תלולה, די מתישה האמת אני לא הייתי בטוח שאצא מזה בחיים.
אבל עוברים גם את זה. אחרי הכל, כבר הלכתם בדרך הזו, כבר ראיתם אותה, היא לא חדשה לכם. כבר הלכתם בדרך הזו בגלל מישהי\ו אחרים. פעם, לפני איזה שנה או שנתיים, אולי אפילו שלוש. אתם כבר יודעים שעברתם אותה, שהגעתם לסוף. כבר יצאתם מזה בחיים, כבר יצאתם מזה שפויים.
אולי זה מה שהכי מחזק, שכבר אהבנו, שכבר בכינו ככה, שכבר היו את אלא שאמרנו עליהן ש"אני כבר לא אוהב שוב, אני כבר לא אוהב אחרת! זו רק היא!". והנה, זו לא רק היא. וזה לא רק הוא. זה כבר עבר ונשכח, מן זיכרון שהתווסף לאוסף של דברים מפעם, עוד קופסה בעליית הגג הריגשית שלכם.
מידי פעם כשאני נפגש עם "עצב" באמצע הדרך אני לא בורח ממנו, אני מחבק אותו, אומר לו "גם אותך אני צריך בדרך הזו לפעמים" אנחנו יושבים קצת, מדברים על החיים ואז אני קם וממשיך הלאה, משאיר אותו מאחורי – עד הפעם הבאה.
חבריי לדרך, אנחנו עברנו אותה כבר, לפעמים יותר מפעם אחת. הפעם הזו לא שונה מהפעמים הקודמות, הדרך הזו לא יותר קשה מאחרות.
היא תשאיר איזה צלקת או שתיים, אבל שתגיעו לסוף. הסוף מדהים, צבעוני וחם, הסוף הוא סוף כזה שבו הכל טוב, שבו יש תקווה לא לחזור על הדרך הזו שוב ושוב. בסוף קיים חיוך עצום שמחכה לכם, חיבוק, ליטוף, וסקס טוב.
חבריי לדרך, אומרים שאנחנו כותבים הכי טוב כשאנחנו עצובים, אני מקווה שאף אחד מאיתנו לא ייצטרך לכתוב שוב.
והערה אחרונה מאמצע הדרך, אף פעם אל תשכבו עם אחותה, זה אף פעם לא נגמר טוב…