העיקר שנישאר ביחד פרק2
זה היה הרופא.
הוא הלך למיטה שלי בצעדים שנמשכו כמו נצח , בתוך תוכי התפללתי שיש לו חדשות טובות .
"אני מצטער לבשר לכם , לא אישרו לכם את ההפלה , ככל הנראה מהבדיקות שעשינו לך נראה סיכון גדול שיכול לקרות לגוף שלך במידה וההפלה תתבצע ,על בית החולים אין אחראיות למקרה הזה , אלא אם כן תחליטי שאת בוחרת בכל זאת לבצע את ההפלה ולוקחת על עצמך את האחראיות " .
הוא נשאר בחדר והמשיך להסתכל עליי ועל דניאל על מנת לקבל תשובה .
הייתי בהלם מוחלט , לא יכול להיות שזה דווקא קורה לי , מה עשיתי רע שזה מגיע לי?? עד לפני שבוע היו לי חיים רגילים , הלוואי שכל זה לא היה קורה!
דניאל הבין על פניי שאני לא עומדת להגיב לרופא ואמר "אנחנו נחשוב על זה יחד ונודיע לך תשובה"
הרופא יצא והתחלתי לבכות וכל מה שדניאל עשה זה להסתכל עליי במבט עצוב ולהגיד לבסוף "לא משנה מה יקרה בסוף אני תמיד פה איתך , אני מאחורייך בכל החלטה שתחליטי לגבי זה.רק אל תבכי.. " ונתן לי נשיקה במצח .
אני פשוט אוהבת את הבן אדם הזה כל כך , גם שהכי בא לי בעולם לבכות ואני מרגישה שכל העולם קורס הוא תמיד יודע מה להגיד ואיך לגרום לי בשניות להרגיש יותר טוב ,חשבתי לעצמי ,תודה לאל שיש לי את דניאל שלא כמו הרבה אחרים שעוזבים את חברה שלהם כמו מניאקים ובורחים שמגלים שהיא בהריון,תודה שיש לי חבר כזה מקסים.
חייכתי לדניאל והוא אליי ואז הוא אמר "דיי לא לבכות יותר אור , אני הולך להביא לנו משהו לשתות" ויצא מהחדר.
התהפכתי לצד השני של המיטה ולפתע הפלאפון צלצל "אמא" היה רשום על המסך
האמא שאני מסתירה ממנה את זה שאני בהריון ולמעשה בבית חולים עכשיו? מה אני לעזעזאל אומרת לה עכשיו? היא בטח דואגת כי לא התקשרתי אליה מהבוקר כי הייתי בבית חולים , התלבטתי אם לענות .
לא רציתי שתחשוד במשהו , לבסוף עניתי .
"הלו" אמרתי
"אור מאמי איפה את כבר מאוחר ? "היא אמרה
"הלכתי לשחר למדנו למבחן באזרחות שיש מחרתיים"עניתי,זה הדבר הראשון שעלה לי בראש
"טוב,עד מתי את אצלה ? כבר חשוך בחוץ, רוצה שאבוא לקחת אותך? "
"לא לא צריך אני אחזור לבד" שיקרתי ,זה מה שחסר לי עכשיו.
ברקע בבית החולים נשמע ברמקולים "פרופסור אמיר עוז מתבקש להגיע בדחיפות לחדר הניתוח"
"אמיר עוז?? חדר ניתוח? זה נשמע לך כמו הבית של שחר??איפה את אור ?!!! " היה נשמע בקולה שהיא עומדת להתפוצץ עוד רגע
הרגשתי שהכל מסביב מחשיך , לא יכולתי לחשוב מה להגיד לה בכלל עכשיו, אני בבעיה רצינית .
"אור?! אור תעני לי!"היא אמרה .
דניאל נכנס לחדר עם שקית ובה שני בקבוקים ושוקולד ואומר "תנחשי מה הבאתי לך" תוך כדי שהוא מראה לי את השוקולד האהוב עליי מרסי.
"מי זה שם ?? דניאל?? תני לי אותו מיד" אמא שלי כנראה שמעה את קולו של דניאל מבעד לקו , הצבעתי לו על הפלאפון שיבין שהיא על הקו.. הוא לקח בלי חשש את הפלאפון ואמר "כן רעות..כן אני איתה פה..לא ..,אנחנו בבית חולים, כן .. לא תני לי רגע להסביר . "הוא חשב עמה רגעים ולבסוף אמר "אמא שלי לא הרגישה טוב בבוקר אז לקחנו אותה לבית החולים וביקשתי מאור שתבוא לכאן להיות איתי … כן… כן… אני מתנצל שדאגת , בכל מקרה היא פה איתי אני אדאג החזיר אותה הביתה ..טוב..כן.. להתראות רעות,ביי" וניתק
ואז הוא פשוט חייך אליי כאילו כמעט לא נתפסנו כרגע על חם ,כאילו עוד שנייה הלב שלי לא היה מתפוצץ. הייתי במבט של חצי בהלם והוא ציחקק ואמר "דיי זה עבר בשלום"
"דניאל.. אולי הפעם התמקנו מזה אבל אי אפשר להתחמק מזה לנצח" אמרתי בדאגה
"אל תדאגי אור ,בנתיים בואי קחי את השוקולד לפני שהוא ימס "ודחף לי אותו לפנים בצחוק
אכלנו ושתינו , ואז לבסוף באנו להתנשק ,קירבתי את השפתיים שלי לשלו ,והתנשקנו.
באמצע הנשיקה הדלת נפתחה בפראות וזאת הייתה.. אמא שלי.
תגובות (0)