העיניים של אפריקה- פרק 3

״מה אני עושה כאן?״ מלמלתי לעצמי באפריקאנס.
חשבתי לעצמי שרק שלשום בלילה אני ג׳נה ומולה התגנבנו לכפר אחר כדי לבקר בנים.
אני עומדת מול הפניימיה, מנסה להבין למה הוריי הרסו לי את החיים,
לקחו את כל מה שהכרתי והביאו אותי למקום שבחיים לא הייתי, אפילו לא נתנו לי להשתקם.
המבנה בחוץ היה יפה, לבן מנצנץ, השער היה אפור שמח, אף פעם לא ראיתי צבע כזה.
השביל לפניימיה היה מלווה באבני נחלים בצבע אחיד,
בשביל הראשי מתפתלים כמה שבילים קטנים לספסלים ומקומות ישיבה.
השטח היה עצום, לא ראיתי מיימי מבנה שלא בית בוץ.
הייתה חלקת דשא ועצים גדולה המייפה את הפניימיה,
ראיתי שם חבורת ילדים צוחקת, מדברת אבל לא הבנתי מילה ממה שהם אמרו.
פתאום יצאה אישה גבוה מהממוצע, בלונדינית עם עיניים כחולות נזכרתי ישר בקופאנו מה הוא היה אומר על כל מה שהולך כאן.
היא הייתה חייכנית ומלאת מרץ.
״שלום, חמודה. את אופיר?״ שאלה בחיוך,
הנהנתי, לא העזתי עוד לדבר.
״אני איילת, סגנית מנהלת, כל מה שאת צריכה ועזרה דחופה זה ממני״ המשיכה בחיוך,
״בואי מתוקה הולך להיות לך יום עמוס במיוחד״ ציחחקה
חייכתי חיוך מנומס, לא יותר מדי דיברתי.
שנכנסו מדלת הראשית, ראיתי מלא ילדים רצים ושבים ממקום למקום, זה היה מדהים.
כאלה צחקו, כאלה רקדו, כאלה שרו, כאלה כתבו מלא סיגנונות של אנשים, הרגשתי שונה.
עלינו במדרגות ישר שנכנסים בצד ימין,
״יש 2 קומות. ראשונה לבנות, שנייה לבנים.״ המשיכה,
״הקומה הראשונה לאיפה שנכנסו יש מקלחות, חדר האוכל, קפיטריה, בחוץ יש מגרש וחדר ספורט, בריכה, חדר אחות, חדר משחקים וכיתות לימודים״, נשמה נשימה גדולה ״בואי נמשיך״.
בקומה הראשונה היה סלון קטן וטלוויזיה לשבת שם, זה חולק ל2 מסדרונות, מסדרון א׳ ומסדרון ב׳.
היא לקחה אותי למסדרון ב׳ לחדר 21 כמו כל בתי הבוץ שהיו בכפר.
שנכנסו לחדר ראיתי שתי מיטות זוגיות מטופחות ויפות, 2 כריות ובאפריקה אפילו לא היה אחת.
טלוויזיה מול כל מיטה חלון מאחורי כל מיטה ושירותים עם מקלחת נדהמתי לא האמנתי למראה עיניי. אף פעם לא הייתי ברמה כזאת גבוה, התלהבתי.
״תודה רבה״ אמרתי בחיוך.
״יש לך חיוך יפה שהוא אמיתי״ אמרה איילת.
חייכתי.
״טוב, חמודה תסתדרי ועוד מעט תבוא השותפה לחדר שלך.״
״אוקיי״ אמרתי.
״ב13:00 יש ארוחת אוכל, תבואי יהיה טעים״ קרצה ובעודה מתרחקת.
״ביי, תודה״ הרמתי את קולי שתשמע אך לשווא.
הסתדרתי, אפילו אין לי בגדים לרמה כזאת של פניימיה.
התחלתי לפרוק את המזוודה ולהכניס לארון הלבן, כמו כל שאר הרהיטים הלבנים בחדר.
פתאום ראיתי קופסא מבצבצת מהארון בצבע חום, קרעתי את העטיפה החומה ובה התגלו לעיניי בגדים שלעולם לא חלמתי שיהיו לי, גינס צמוד, שמלה, חולצות יפות, טייצים, מלא בגדים וברכה.
פתחתי בהתלהבות את הברכה וקראתי: ״נשלח לך עוד בחודש הבא, אוהבים לנצח, אמא ואבא״.
חייכתי, הרגשתי טוב עם עצמי שאולי טיפה אכפת להם ממני.
נכנסתי למקלחת ושם היו מגבות לבנות המחכות שישתמשו בהם.
הסתבכתי קצת בהתחלה, לא הבנתי איך מפעילים מקלחת, אני יודעת רק להתקלח בנחל של הכפר.
הצלחתי לבסוף, בחיים לא אשכח את התענוג הזה, התנגבתי ולא רציתי שהמקלחת הזאת תיגמר לעולם.
שמתי חזייה שהוריי קנו ותחתונים מהמזוודה, יצאתי מהמקלחת ואופס…
״היי״ חייכה ״אני נעמה״.
״היי״ הסמקתי מבושה שהיארואה אותי עם תחתונים וחזייה בלבד, ״אני אופיר״ המשכתי
״לא הרושם הראשוני ששתכננתי״.
היא ציחקקה, שערה היה חום מבריק יפה ביופיו, שפתייה היו בולטות ואדומות, אפה היה חמוד שבא למחוץ, גופה היה רזה וחטוב, היא לבשה גופיית ספגטי לבנה עם מכנס קצר בורדו.
״טוב אני אתן לך להתלבש״ חייכה ״את תהיי מבוקשת״, קרצה לעברי.
לא הבנתי למה היא התכוונה אבל התלבשתי מהר בטייצ׳ וטישרט לבן עם כיס אפור.
״בואי עוד מעט אחת ואני מתה מרעב״ היא תפסה את ידיי והחלה לרוץ בקלילות לחדר האוכל.
היה מלא אפשרויות שניצל, פסטה, פירה, כבר לא זוכרת.
בחרתי פסטה ושניצל מסויה, לאחר שסיימנו היא סימנה בראשה לבוא אחרייה.
היא התיישבה בשולחן עם 2 בנים הצוחקים על משהו שלא הבנתי במיוחד,
ישבה עוד ילדה, שיער זהוב ועינייה ירוקות כמו שלי, היא הייתה קצת מלאה אבל יופייה היה מהפנט.
״תכירו זאת אופיר״ נעמה אמרה לכולם
״היי״ אמרו כולם ביחד כמו רובוטים מתכונתים.