העולם שלי? לא מה שחשבתם… – פרק 5 !

פרק 5:
נקודת מבט אור:
אז זהו? ככה לוותר ולשכוח ממנו?! עדיין הוא נשמה תאומה ואנחנו מזדהים אחד עם השני בבית ספר הזה, אני לא מאמינה שככה הוא ויתר להם על השנה הזאת על העלבונות האלה, האלימות הבילתי ידועה ההשפלות…על כל זה הוא ויתר?אני לא מעכלת את זה… ״אני יוצאת לנשום קצת אוויר״ אמרתי וטרקתי את הדלת, מה אני יכולה לעשות כדי לשכוח שזה קרה בכלל?! הוא חשוב לי ואני…אני..או..הב..ת..אוו…תו.. אמרתי את זה סופסוף. כן, אני אוהבת אותו והוא חשוב לי… ואני הולכת להילחם עליו והוא יהיה שלי בכל מחיר כי אין על הכוח של הנשים :-)
התיישבתי על הספסל וראיתי שדרור עבר ומבטו מושפל אל הריצפה ״היי…״ מלמל תוך כדי הליכה, אני לא כל כך יודעת מה הוא רוצה ממני ולמרות כל ההתחנפות הזאת אני לא שוכחת את כל מה שהיה איתם…הספיק לי שמתן נפל בפח והלך עם מאי…אבל אני?! אני לא ישבר למרות הכל! ״חכה שניה!״ צעקתי והוא נעצר במקומו ״אה?״ מלמל והסתכל עליי ״אני לא יודעת מה אתם מבשלים פה, אבל אני יעלה על זה בקרוב מאוד״ אמרתי והוא הרים גבה והסתכל עליי במבט לא מבין ״כן, כן מה ששמעת !״ צעקתי והוא צחק ״על מה את מדברת?״ שאל והתיישב לידי ״תתרחק…כי עם הבית ספר הזה יחשבו דברים עלינו״ אמרתי והתיישבתי בקצה של הספסל ״וזה?!…לא טוב?״ שאל וקרץ לי ״ממש ממש לא !!!״ צעקתי ועשיתי פרצוף נגעל והוא השפיל את מבטו ״אבל… למה?!״ שאל והסתכל בעייני ״כי… ככה ! אני לא מבינה אתם משחקים בי ובמתן עכשיו?! תניחו לנו !״ צעקתי ובדיוק פז ואלה עברו לידינו ״היי…״ הן מלמלו וצחקקו הם התחרפנו או מה?! רק אתמול הם השפילו אותי מול כולם! ״היי?! זה מה שיש לך להגיד?״ שאלתי והסתכלתי עליה והיא חייכה טוב…משהו מוזר קורה פה אני נשבעת… ״כן מה לא טוב?…אלה האודם שלי מסודר?״ שאלה והסתכלה על אלה ״בטח מאמי כמו תמיד…״ אמרה וחיבקה אותה ״טוב אינלי כח להפוך על הפוך הזה עכשיו… אתם מתכננים משהו ואני רואה את זה,כבר עדיף שתחזרו להציק לי…אני חזרתי לריתוק דברו איתי שתחזרו לעצמכם״ אמרתי וקמתי מהספסל ״חכי…אני בא איתך…קיבלתי גם עונש שכחת?״ שאל וחייך אליי, אלוווהים איזה חיוך כובש… תחשבי מה הא עשה לך אתמול ! איך שהוא נגע בך, בידיוק כמו… אבא.. דמעות עמדו בעיניי, אך עצרתי אותם מיד. ״טוב נו…״ אמרתי בחוסר ברירה ונאנחתי. ״אעאעא…מסיבת בנות!!!״ צעקה אלה וחייכה. אולי באמת הם חמודות ולא תמיד בגלל יופי חיצוני שופטים אותה אלא מהאופי שלה… לכל אחד מגיע הזדמנות שנייה.
״טוב בואו…״ אמרתי וחייכתי ״אורוש..את יכולה ללמד אותי לצייר?! תמיד יוצא לי תפוח אדמה מרוסק״ אמרה פז וחיבקה אותי ״בטח…וזה בגלל שאת מציירת אליפסה גאונה״ אמרתי וגלגלתי את עיניי ״כן…סתומה שכמוני״ אמרה וצחקקה, הגענו לריתוק וכשנכנסנו אליו ראיתי שעומר ודניאל מעשנים נרגילה ומתן בצד עם מאי…זה עדיין צובט בלב..למרות שאני שונאת אותה אם טוב לו גם טוב לי… ״עכשיו…״ מלמלה פז בשקט והיא ואלה צחקקו בניהם ,מה עכשיו?!…משהו מתרחש פה אני רואה את זה…די אור את סתם שוללת כל דבר הם לא כאלה, ״אור?!״ שאל דרור והסתכל בעיניי ״מה?״ שאלתי בתמימות והסתכלתי עליו ״בואי לצד של הכיתה אני רוצה לדבר איתך״ אמר והושיט לי את ידו ״אוקיי…״ מלמלתי והלכנו לקצה של הכיתה ״את יודעת…שתמיד אני הירגשתי משהו אלייך?״ אמר והסתכל עליי גורם לי להיסחף אל תוך עיניו היפות ״אממ דרור… זה לא ילך מצטערת.. סליחה לבאס״ אמרתי. מה פתאום הוא מרגיש אליי משהו?! לפני יום הוא שנא אותי ! או שלא?!
קמתי מהרצפה שהתישבנו בה ״חכי רגע…״ אמר ותפס בידי כשהוא יושב ואני עומדת לידו ״בחייך תני לי צאנס…אני לא כזה!״ אמר וגרם לי להיות עצובה מה אני יגיד לו עכשיו? ״דרור…אל תעשה לי את זה עכשיו… בוא פשוט נשאר ידידים..״ אמרתי והוא השפיל את מבטו, למה עשיתי לו את זה?! אני מרגישה רע… השעה הייתה ארבע ונגמר הריתוק, חזרתי הביתה. כרגיל, בית ריק. הורדתי נעליים והנחתי את תיקי ליד המדרגות. עליתי אל הקומה השניה, אל החדר שלי. כל מה שנשאר לי כרגע זה לחשוב על היום הזה…על דרור ומה כדאי לי לעשות ״אבא?! מה אתה עושה בחדר שלי?״ שאלתי ועמדתי המומה בפתח הדלת ״חיכיתי לך…״ אמר וחייך חיוך שובב, לא נו לא עכשיו רק זה חסר לי… אמא, שחר איפה אתן כשצריך אותכן?!
הוא התקרב אליי לאט לאט וככול שהוא התקרב אליי ליבי פעם מהר יותר ״אבא לא בבקשה…״ אמרתי ודמעה זלגה מעיניי ״בואי כבר!״ ציווה עליי ודחף אותי על המיטה. ״אבא דיי״ צרחתי. למה מגיע לי את החיים האלו…