העולם שלי? לא מה שחשבתם… – פרק 3! :-)

פרק 3:

כעבור רבע שעה נשמע הצלצול לו כל כך חיכיתי. הלכתי לחדר אוכל ושמתי במגש אורז, סלט ירקות ומיץ תפוזים. התיישבתי ליד שרית, ניקול וקורל. ״תגידי… מה היה הקטע הזה עכשיו בשיעור?״ שאל ניקול בקולה המתוק. ״אני לא יודעת, אבל עזבי אותם, סתם אהבלים…״ מלמלתיכת החלק האחרון ושתיתי לגימה ממיץ התפוזים. ״מה עובר עליך?״ שאלה קורל ברוך. ״תנסי את כל בוקר לקום עם האבא הזה, כל היום מפחדת שהוא יבוא ויאנוס אותך, או ירביץ לך, תתמודדי עם כל ה׳חברים׳ האלו, שיורדים עלי כי את לא ׳מושלמת׳ כמו אמא שלך..״ אמרתי ודמעה זלגה מעיניי. ניגבתי אותה במהירות. ״אל תדאגי, הכל יהיה בסדר…״ אמרה שרית בשקט וחיבקה אותי. ״חיבוק קבוצתי״ ציקה ניקול וכולם קפצו עליי בחיבוק. המשכנו לאכול ודיברנו וצחקנו. ״מלחמת אוכל !!!״ שמעתי את דרור צועק והרגשתי עוגה בפרצוף. ״מפגר״ סיננתי בשקט וניגבתי את העוגה מהפרצוף. חשבתי שהוא זרק רק עליי, אך שפתחתי את עיניי ראיתי שכולם מלאים באוכל. אני, קורל, שרית וניקול קמנו מהשולחן ורצנו לעבר היציאה, מי רוצה להיות מלא באוכל?! נתקלתי בידית ונפלתי וכל הג׳קט שלי נקרע. אלוהיייייים! מי ירצה להסתובב עם גופיה שחורה צמודה בכל בית הספר?! הבנים פה חרמנים ברמות -,-׳
הורדתי את הג׳קט וזרקתי אותו לפח, מ יש לי לעשות בג׳קט קרוע?!
״טוב, דקה אני הולכת לשירותים…״ אמרתי לחברותיי והם הלכו לעבר הכיתה. ״היי״ שמעתי מישהו אומר. ״שוב פעם אתה…״ מלמלתי בשקט. הוא הסתכל עליי במבט פגוע. ״סליחה, פשוט אני עצבנית״ אמרתי בשקט, מנסה לרסן את עצמי. ״זה בסדר״ מלמל ופנה לכיוון אחר. ״חכה״ אמרתי ותפסתי בזרועו. ״מה״ שאל בארסיות. ״מצטערת, זה לא היום הכי טוב שלי, קיבלתי עוגה לפרצוף״ אמרתי ושנינו גיחכנו. הבטתי בעיניו הכחולות והצלולות. ״מתן״ אמר והושיט את ידו. ״אור״ אמרתי ולחצתי אותה בחיוך, לא מסירה את מבטי מעינייו. המשכנו להתקדם לכיוון החצר בבית הספר. דיברנו וצחקנו מעט, התיישבנו בספסל. ״אווויי, איזה נושים, אחלה זוג!״ שמעתי את עומר אומר בקול מלגלג. לידו עמדו דרור ודניאל. דרור התקדם לעברי ושלח את ידיו אל עבר גופי. קפאתי במקומי, עיניי נפערו לרווחה ולא הצלחתי לנשום. זה הזכיר לי את אבי, כשהוא.. אנס אותי…
דמעה זלגה מעיניי. ״וואו, את לא שטוחה כמו שחשבתי״ אמר וצחקק. ״תעזוב אותה, בן זונה!״ צעק עליו מתן ודחף אותו ממני. הם התחילו לריב מכות. אבל ממש מכות. ״מתן, תעזוב אותו״ צרחתי וניסיתי למשוך אותו מדרור. לא שמתי לב ועומר העיף אותי על המדרגות. ״אחחחח״ צרחתי ותפסתי בגבי. הרגשתי כאב מייסר מצליף בגבי. זה כואב… ״מה אתה עושה?״ צרח עליו מתן והפסיק לריב עם דרור. ״חעחע זוג יונים״ ליגלג עליו עומר. מתן התחיל לרעוד והוא ניהיה אדום. אוו הוא עצבני. הוא קפץ על עומר והעיף לו בוקס לפרצוף. ״דיייי! חמשתיכם למשרד שלי, עכשיו !!!״ המנהלת צרחה עלינו. מתן עזר לי לקום, והלכנו לכיוון המשרד של המנהלת. עומר הוציא סיגריה והתחיל לעשן. ״תזרוק את הסיגריה עכשיו!״ צעקה עליו המנהלת. ״אבל זה מרגיע…״ אמר בהתגרות. שפתו התחתונה הייתה מעט שסועה. למתן היה מעט אדום בלחי, ולדרור היה שריטה ליד הגבה. ״תזרוק אותה, עכשיו!״ אמרה בשקט. ראו עליה שהיא התאפקה לא להעיף אותו. הוא הוציא עליה עיגולים וזרק אותה לפח. ״דפוק״ מלמלה בשקט אבל אני שמעתי, וגיחכתי. הגענו למשרד, המנהלת התיישבה ואנחנו מולה. אני ומתן ישבנו והם עמדו. כי לא היה כיסאות…
״טוב, נתחיל בזה, שהאלימות לא בבית סיפרנו!״ העלתה חעט את הטונים. ״יש לה אש בוערת בעיניים״ . ״סומק בלחיים״ . ״שיערה גו..״ . ״ שקט !!!״ צרחה המנהלת על עומר ודניאל ששרו והשלימו אחד את השני. הכי מוזר, היה שדרור בכלל לא דיבר, הוא רק היה עם ראש מושפל למטה… ״בסוף היום. כולם! חדר מדעים. ריתוק. שעה אחת.״ אמרה כל מילה בנפרד, למוגבלים שביננו – דרור, דניאל, עומר. ״כוסעעעמק ערררס! אינלך עונש אחר?!״ צעק דרור. סופסוף דיבר, וחבל שכך. ״לנקות שירותים, מוסכם?״ שאלה בחיוך מנצח הוא שתק. ״יום טוב״ אמרה וכולנו יצאנו לבחוץ. נכנסנו לשיעור, לא לפני שהודתי למתן. כל היום חשבתי עליו, הוא חמוד. הוא לא כמו כל הבנים, סנובים, כלבים, מרביצים ומקללים. רק עם צריך, הוא עושה את זה. המשכתי להקשיב לשיעור, הרי תמיד הייתי ׳חרשנית׳. הגעתי לכיתת מדעים. פעם ראשונה שאני בריתוק. פתחתי את הדלת ועיניים נפקחו לרווחה. מתן ישב, לידו ישבה מאי, והם דיברו בלהיטות אחת עם השני. לפתע היא צחקה והוא הביא לה נשיקה קטנה בפה. הרגשתי איך הלב שלי צונח… אבל למה? יכול להיות שהתאהבתי במתן?!