העולם משתנה לי… פרק 2
אני: אמא פליז אפשר לנסוע עם דניאל?
אמא: מתוקה אמרנו כל אחד אבל לא התכוונו ילד בן 14 שהוא חבר שלך. אבל אנחנו מוכנים לחשוב על זה.
שבוע שלם הוריי חשבו על זה… שבוע מלא בציפיות שכל יום כבר מחכה לתשובה, שבוע שבו לא יכולתי לשתף את דניאל ברצוני לנסוע איתו לניו יורק כי החלטתי שאין טעם שאספר לו אם בסופו של דבר זה לא יקרה.
אבל סוף סוף זה קרה! להוריי יש תשובה!
הוריי קראו לי מלמטה: מתוקה שלנו רדי לכמה דקות אנחנו רוצים לשוחח איתך בנוגע למספר דברים.
ירדתי למטה בריצה (כמעט החלקתי מרוב מהירות) מחכה כבר לתשובה המיוחלת….
אבא (יוסי) : חמודה יש לנו תשובה לגבי הטיסה לניו יורק. (הטיסה אמורה להיות בעוד חודש).
אני: אבא מה התשובה?
אבא: אני ואמא החלטנו שאנחנו מסכימים לך לנסוע עם דניאל אבל יש לנו מספר תנאים.
קיפצתי בשמחה ובכלל לא עניין אותי מה התנאים פשוט רציתי כבר להודיע לדניאל שאנחנו טסים לניו יורק!!
אחרי מספר דקות נרגעתי ושקעתי במחשבות: אולי הוריו בכלל לא יסכימו שהוא יטוס איתי? אולי הם לא ירצו לממן את הטיסה? אולי הוא לא ירצה?
אבא: חמודה בואי שבי לידינו ונסביר לך מה התנאים שלנו.
ישבתי לידם וחיכיתי שיתחילו לדבר.
אמא: אני אתחיל – חמודה אנחנו מסכימים אבל לא מוכנים שאת ודניאל תסתובבו במקומות מסוכנים.
אבא: ולא מוכנים שתדברו עם אף אחד שאתם לא מכירים (כולל אנשים במלון) רק אם זה הכרחי.
ואז הגיע התנאי הכי נורא שיכולתי לדמיין: …
תגובות (3)
תגיבו בבקשה גם אם אהבתם וגם אם לא ♥
זה עכשיו ממש יפה! אני רואה שהתייחסת למה שאמרתי.
אבל לא התייחסת למה שאמרתי עם המרכאות.
את עושה נקודתיים במקום לעשות ככה"בלה בלה בלה" אמרתי.
כשאת קוראת סיפור את לעולם לא תראי שכתוב ככה:
אני: מה קורה?
אבא: בסדר. את?
אלא בסיפור כתוב ככה:
"מה קורה?" שאלתי את אבא.
"בסדר, את?" השיב אבא.
את גם לא תמיד צריכה לכתוב מי אמר את אותו משפט, אם זאת שיחה ארוכה. כי זה ברור מאליו.
את כותבת יפה וחוץ מהקטע של הנקודתיים אין לי הערות :)
תודה רבה ואני אשתדל לכתוב כמו שאמרת…. :)
באמת שאת ממש עוזרת לי…