העבר תמיד קשור בעתיד פרק 8

"העיקר שההורים שלך חושבים שאת תמימה עוברת מאחד לשני." רועי אמר,"אתה זה שהתנשקת עם נטלי לא?אתה זה ששאלת אתמול למה אנחנו לא ביחד?לא?אתה הסיבה לא אף אחד אחר,אני פשוט לא מסוגלת להסתכל עליך" אמרתי לו.
"ואתה חתיכת זבל אתה לא מתבייש אני הייתי החבר הכי טוב שלך!!"רועי אמר לעידו."היית..אבל היא יותר חשובה לי ממך,ואחרי שגם היית קרוב ללהרים עליה יד..נראה לך שהייתי יכול להסתכל על זה מהצד?" עידו אמר לו,
"בואנה את מטומטמת אה?אמרת לו שהרבצתי לך?!"רועי צרח לעברי,"תאמיני לי,אולי באמת אם היית מקבלת כאפה או שתיים זה היה מעורר אותך קצת.הוא המשיך,התקרבתי אליו,רציתי לתת לו סטירה והוא פשוט תפס את היד שלי,"אני מרים עליך יד?? או את עליי?" הוא צרח, "רועי אתה מכאיב ליי"אמרתי בבכי,ועידו העיף אותו.רועי הלך ועידו חיבק אותי."שששש אל תבכי חיים שלי,הוא לא יתקרב אלייך יותר,אני אדאג לזה."
"אני לא יודעת מה קרה לו הוא לא היה כזה,הוא הסתכל עליי כאילו הוא עוד שנייה רוצח אותי."אמרתי לעידו.
"נראה לך שאני אתן לו להתקרב אלייך?הוא לא יעשה לך כלום מלאך שלי אל תדאגי."
בסוף היום הלכתי הביתה ברגל,פתאום שמעתי רעש של אופנוע או טקטרון משו כזה..
הדבר הבא ששמעתי היה סירנות של אמבולנס,הדבר הבא שראיתי היה את השמיים שמעליי,ואחרי זה העיניים שלי נעצמו…
"חיים שלי?את פקחת את העיניים עכשיו?"זה היה הקול של עידו.
"איפה אני?" אמרתי בלחש."את בבית חולים מאמי הייתה לך תאונה."עידו אמר.
ההורים שלי באו וחיבקו אותי,שאלתי מה קרה,הם אמרו שהם שמעו בום חזק ליד הבית יצאו וראו אותי שרועה על הכביש.אחרי זה עידו היה חייב ללכת,וההורים שלי הלכו להביא לי דברים מהבית,ושמעתי מישהו דופק בדלת,הסתכלתי וראיתי את רועי.
"מה קרה?יומיים אני לא איתך ואת נכנסת ברכבים?"הוא אמר וניסיתי לצחוק אבל הצלעות כאבו לי ממש.
"אז אתה לא כועס עליי יותר?" שאלתי."תגידי את אמיתית?עד לפני 4 שעות לא ידעו אם תחיי ועכשיו זה מה שאת דואגת לו?" הוא אמר."כמה זמן לא הייתי בהכרה?" שלושה או ארבעה ימים,הימים הקשים בחיי.."
חייכתי חיוך קטן,"רועי תפסיק להסתובב."אמרתי לו ולפתע הרגשתי כאב עז בראש,"רועי תקרא לאחות,אני לא מרגישה טוב!!"אמרתי והעיניים נעצמו לי.