הסיפור שקרה באמת…פרק 1

אימא אני בבית!" אמרתי לאימי והנחתי את התיק על השולחן שלום אני מור ואני גרה ב תל אביב. "מתוקה אני רוצה שנדבר". הושיבה אותי אימא על הספה. "מה קורה?" סימסתי לחברתי הטובה נטלי באייפון. "תעזבי את הטלפון!" לקחה לי את הטלפון. הבטתי בה בעיני החומות והגדולות. לאט אספתי את שיערי הבלונדיני הגולש לקוקו גבוה ושתקתי בשקט. "כידוע לך לי ולאבא אין הרבה כסף בזמן האחרון,וחשבנו שהפתרון הכי טוב הוא יהיה להשכיר לבת את החדר שלך." "מה?!" לא הבנתי, "מה אתם מגרשים אותי מהחדר?!" "לא כמובן שלא ממי רק שתחלקי אותו…"
"מה? לא! אין סיכוי! לא אין!" נעמדתי ועגלי כעס נראו במצחי. "מתוקה," בכתה וליטפה אותי בזרוע, "אנחנו לא רוצים בזה גם אבל אין ברירה מתוקה,זו ילדה נחמדה בשם אמילי אני בטוחה שתסתדרו מצוין!" "אימא אני לא חולקת שום חדר עם שום ילדה!" התנהגתי כמו ילדה קטנה ורצתי לחדרי כאשר דמעות רבות זולגות מעיני. "כל הזמן ניגבתי את דמעותיי בתקווה שכל זה חלום,רק חלום.בהיתי בתקרה עד שנשמעה דפיקה קטנה על דלתי. "מתוקה," פתחה אימי חריץ קטן בדלת. "מה קרה?" התיישבה לידי. "אמילי זה מה שקרה!" סיננתי ברשעות. "אני יודעת שזה כואב אבל זה רק לכמה חודשים!" "אימא לכי!" "מה מתוקה אבל…." "אמרתי לכי נכון?!" "כשתירגעי נדבר" מלמלה וטרקה את הדלת. בהיתי בקיר. בינתיים אבא שלי חזר הביתה. שמעתי אותם צורחים ומתווכחים. בין זה לזה שמעתי את אימי אומרת:"___