הסיפור של סינדרלה פרק 30

אוקי, קודם כל, הפרק הקודם. 23 פאקינג תגובות XD אפילו שאני בטוחה שחצי מהם היו שלי (והם כן) לא נראה לי שאני בחיים הגעתי ל23 תגובות בפרק XD אבל בכל מקרה, אני כן רוצה להודות לכן ^^ אז בכל מקרה, בגלל שלדעתי הפרק הקודם היה די מעפן וגם קצר, עשיתי פרק ארוך! ווהו!
(בבקשה תקראו את 'רציתי להוסיף' שתגרו לקרוא, זה ממש חשוב!)

"מה את חושבת על זה?" שאלתי את סופי והצגתי בפניה את החולצה.
"אמנדה, את הולכת לדייט, לא להופעה." סופי הנידה בראשה.
"זאת החולצה העשירית שאני מראה לך כבר שאת לא אוהבת!" התלוננתי והחזרתי את החולצה לארון.
"את יותר מדי לחוצה, תרגעי."אמה נאנחה.
"איך אני אמורה להירגע?" קראתי והסתובבתי לשתי הנבות שישבו על המיטה שלי. "ראיין אמור להיות כאן בפחות משעתיים, ואין לי מושג אפילו מה ללבוש!"
"פשוט תנשמי עמוק, ותתני לנו לעזור." סופי הסבירה וקמה מהמיטה שלי. "אל תדאגי, אנחנו פה מסיבה מסוימת."
"אבל מה אם הוא יחשוב שאני מנסה יותר מדי?" שאלתי מיד. "או שמה שלבשתי היה-"
"אמנדה, תרגעי!" אמה קראה והניחה את ידה על כתפי. "פשוט תשבי, תנשמי עמוק, ובזמן הזה אני וסופי נמצא לך משהו ללבוש."
"טוב." נאנחתי לבסוף וקרסתי על המיטה. "אבל אין לי הרבה לבוש יפה, אז אני מזהירה אותכן מראש."
"בגלל זה אני הולכת לארון של גלוריה, אולי יש לה משהו שאת יכולה ללבוש." סופי אמרה ויצאה מהחדר שלי.
"הלך עליי!" קראתי וקברתי את פניי בכרית.
"זה רק דייט, למה את נלחצת כל כך?" אמנדה שאלה בזמן שעברה על הבגדים שלי בארון.
"כי ככה." עניתי עם פניי עדיין מופנות לכרית.
"אבל את יודעת כבר שהוא אוהב אותך, נכון?"
"אז?" עניתי לה בקול מעמום.
"אז אין לך מה לדאוג." היא הסבירה. "זה לא שאתם רק התחלתם לצאת, דייט זה יותר בשביל להעביר זמן לבד ביחד. טכנית אתם כבר זוג, אז דייט גרוע אחד לא בדיוק ישנה."
"אני מקווה…" מלמלתי והרמתי את פניי מהכרית. חיבקתי אותה אליי והשענתי את סנטרי עליה, צופה באמה עוברת בין בגדיי עד שהוציאה חולצה אחת שנראתה לה מתאימה.
"מה את חושבת?" היא שאלה והראתה לי את החולה הוורודה והקצרה שבידה.
"זה שלי בכלל?" שאלתי את עצמי.
"מה זאת אומרת?"
"אני שונאת וורוד." עניתי לה, והיא רק נאנחה והחזירה את הקולב לארון.
"מה הוא אמר שתלבשי?" היא שאלה.
"ארוך." עניתי לה. "יש לי כמה סוודרים, אבל הם לא מתאימים כל כך."
טוב, אני אמשיך לחפש." אמה נאחה. "אבל יש לך לפחות ג'ינס שיכול להתאים, כן?"
אני חושבת…" עניתי לה בשקט, וקפצתי שהדלת של חדרי נפתחה פתאום וסופי נרגשת פרצה דרכה עם סוודר בידה. "מצאתי!" היא קראה והראתה לנו בגאווה את הסוודר שמצאה.
הוא היה שחור (הצבע האהוב עלי), עם כפתורים מלפנים ושרוולים ארוכים. הוא נראה די נעים, ואני אישית נורא אהבתי אותו.
"הוא נראה נחמד." אמרתי.
"ונראה לי שמצאתי זוג ג'ינס שילך טוב עם זה.\" אמה אמרה והוציאה זוג מכנסי ג'ינס מהארון שלי.
שני הבנות זרקו אליי את הבגדים, ואני ניסיתי לתפוס אותם בלי שהם יפלו על הרצפה. אספתי את הבגדים בידיי והבטי בשתי הבנות שעמדו מולי.
"נו, למה את מחכה?\" סופי שאלה ושילבה את יידה.
"שתצאו מהחדר בשביל שאני אתלבש." אמרתי כמובן מאליו.
"אה, נכון." סופי מיהרה לברוח מהחדר ואמה אחריה. הם סגרו אחריהן את הדלת, ואני מיהרתי להתלבש.
פשטי את בגדיי מעל ראשי ומיהרתי להתלבש בבגדים שהבנות נתנו לי. קפצתי אל תוך הג'ינס כמה פעמים, בגלל שאמה בחרה לי ג'ינס צמוד שלא לבשתי כבר הרבה זמן, ותמיד היה לי קשה להיכנס לתוכו. לבשתי גם את הסוודר השחור שמסתבר שנפל מהכתפיים ונתלה על גופי בעזרת שני פיסות בד שעטפו את כתפי. לא כל כך אהבתי שזה מראה את הכתפיים שלי, אבל זה מה יש.
"גמרתי!" קראתי לבנות שמיהרו להיכנס לחדר.
"וואו, את נראית מדהים!" סופי קראה מיד. "נכון אמה?"
"לגמרי!" אמה הסכימה בחיוך שהראה את שתי הגומות על לחייה.
הבטי בעצמי במראה שהייתה בחדרי, ובחנתי את עצמי. הבגדים ישבו עליי די טוב, אבל לא הייתי בטוחה אם זה יותר מדי, או שזה נראה כאילו אני מנסה לחשוף את עצמי יותר מדי.
"לא נראה לי שאני אלבש את זה," אמרתי לבנות בהניד ראש, אבל הם מיד התחילו להשתיק אותי.
"את לובשת את זה, אין וויכוח!" סופי מיהרה לומר ולקחה את ידי וגררה אותי יותר קרוב למראה. "את נראית פגז, אם ראיין יחשוב שזה לא נראה טוב הוא צריך אשפוז בבית משוגעים."
"את לא הולכת רחוק מדי?" שאלתי אותה בהרמת גבה.
"ששש, בלי וויכוחים!" אמה מיהרה להשתיק אותי והושיבה אותי בכיסא שגררה למול המראה. "עכשיו תני לנו לארגן לך את הפרצוף."

"גמרתן?" נאנחתי.
"לא!" סופי קראה. "אל תפתחי את העניים!" היא קראה שוב שניסיתי לפקוח את העניים וליראות איך אני נראית בזמן שהן שמו לי מסקרה על הריסים. כן, זה היה מהלך די אידיוטי לפקוח עניים בזמן שהן מתעסקות איתן, אבל אני לא אוהבת איפור בכל מקרה.
"רק שפריץ קטן של בושם…" שמעתי את סופי ממלמלת, ותוך כמה שניות הרגשתי משהו רטוב נוגע בצווארי והריח המתוק מדי כמעט וגרום לי להיחנק.
"מה זה, גז מדמיע?" קראתי בקול חנוק.
"לא, זה בושם." סופי תקינה אותי, ואמה המשיכה לשים מסקרה על ריסיי.
"זהו!\" אמה קראה נרגשת. "את יכולה לפקוח עניים!"
פקחתי את עניי, ובהיתי בהשתקפות שלי. הם סידרו את שיערי בצמה שנחה על כתפי השמאלית, ועניי הודגשו בחום שהבליט לי אותן. הן לא שמו לי אודם או משהו כזה, מה שנורא שימח אותי, כי אני לא רוצה למרוח אודם על השפתיים של ראיין, ולא נראה לי שגם הוא יאהב את זה.
הוזזתי כמה שערות מפניי שהפריעו לי, וחיוך קטן התפשט על פניי. "זה נראה מדהים." אמרתי לשתי הבנות. "תודה, באמת."
"אין בעיה," אמה אמרה והניפה בידה כאילו זה שום דבר. "זה דווקא היה כיף, וגם יש לך חצי שעה בינתיים להירגע."
"אני ממש צריכה להירגע." הסכמתי איתה ונשענתי לאחור על הכיסא. "סופי, למה את לא אומרת כלום?" צחקתי והסתובבתי אליה.
סופי עצמה את ענייה בחוזקה ותפסה את ראשה בשניי ידיה, ומשום מה עמידתה לא הייתה כל כך יציבה, כאילו היא עומדת כל שנייה ליפול.
"סופי?" שאלתי מודאגת ונעמדתי במהירות. "הכל בסדר?"
"א-אני…" היא אמרה בשקט, ואמה מיהרה לתפוס אותה לפני שתיפול על הרצפה.
"וואו, מה קרה?" אמה שאלה אותה עם פנים מודאגות בדיוק כמו שלי.
"הכל בסדר." היא מלמלה ונעמדה שוב על רגליה. "פשוט היה לי כאב ראש קל, זה הכל."
"זה לא נראה לי כמו כאב ראש קל," הנדתי בראשי ושמתי את ידי על מצחה. \"את לא מרגישה חמה."
"אני בסדר, באמת." היא התעקשה והפסיקה לאחוז בראשה. "תגידו, גם אתן מריחות את זה?"
"את מה?" אמה שאלה מבולבלת.
"אני מריחה משהו מתוק, שוקולדי כזה." היא אמרה ורחרחה את האוויר יותר.
אני ואמה החלפנו מבטים בנינו, עד שפתאום סופי קראה: "בראוניז!" בקול מנצח.
"כן, אמא שלי מכינה כמה למטה," אמרתי לה.
"אז למה אנחנו מחכות?" סופי שאלה אותנו ומיהרה לרוץ מהחדר ובמורד המדרגות.
"את חושבת שהיא על סמים?\ אמה שאלה אותי, והיא נשמע די רצינית.
"בחיים לא, היא אפילו לא יודעת מה זה מריחואנה." צחקתי, ואמה החמיקה חיוך קטנטן על שפתייה.
"אה, כמעט שחכתי!" אמרה קראה והרימה זוג מגפיים מהרצפה. "מצאתי אותם שחפרתי בארון, נראה לי שהם מתאימים לדייט הזה."
לקחתי את המגפיים החומות מידה באמירת תודה קצרה, ומיהרתי לתחוב את רגליי לתוכם. אני זכרתי את הפעם ההיא שגלוריה קנתה לי אותם ליום הולדת , ואני דחפתי אותם בארון והבטחתי לעצמי שבחיים לא אלבש אותם. כנראה שתכניות משתנות…

"וואו, הבראוניז האלה כל כך טעימים גברת יוסטון!" אמה קראה ולקחה עוד ביס מחתיכת הבראוניז בידה.
"תודה, אמה." אמא צחקה מאמה הנרגשת שאכלה את הבראוניז כאילו זה הדבר הטעים ביותר שאכלה מימה.
"יצא לך טוב הפעם," אמרתי לאמא ונגסתי בבראוניז שבידי.
"כן, זה יצא לך כל כך טוב!" סופי קראה ונגסה בעוד חתיכה של בראוניז.
"סופי, את מרגישה בסדר?" אמא שאלה בהרמת גבה. "את בדרך כלל לוקחת רק חתיכה אחת, אבל זאת החמישית שלך!"
"אני רעבה," סופי ענת לה בפה מלא.
"אוקי," אמא הפנתה את מבטה אליי בניסיון לא לחשוב יותר מדי על מה שעובר על סופי. "מה קורה איתה?" היא לחשה לי.
"אין לי מושג," עניתי לה בכנות. השבוע הזה, סופי התנהגה כל כך מוזר. היה גם את היום הזה שהיא לא הפסיקה להקיא, אבל למחרת חזרה ואמרה שהכל בסדר. משהו היה לא בסדר איתה, ואני עדיין מנסה להבין מה.
"אז מתי את הולכת לספר לי על הנסיך על הסוס הלבן שלך?" אמא שאלה, וכמעט גרמה לי להיחנק מהבראוניז שבפי.
"מה?" קראתי אחרי שבעלתי את מה שהיה בפי. "אני רק יוצאת לדייט, זה הכל."
"כן, עם ראיין." היא אמרה בחיוך קטנטן.
"איך את יודעת?" שאלתי פעורת עניים.
"מה את חושבת? שאין לי עניים?" היא צחקה. "נו באמת אמנדה, אולי אני מבוגרת, אבל אני עדיין מזהה אהבה שאני רואה אותה."
"ואת צודקת!" אמה קראה לידי. "הם הזוג הכי חמוד שראיתי אי פעם."
"אמה!" נזפתי בה, אבל אמא שלי כבר התחילה להציק לי.
"נו, אז איך הוא?" אמא נשענה יותר אליי ודחקה בי לדבר.
"היי, האכלנו את אלפרד היום?" ניסיתי להתחמק מהנושא וקמתי ממקומי בשביל לבדוק את הקערה של אלפרד. "לא עדיין ריק, כדי שאני-"
דפיקה בדלת קטעה אותי, וכולנו הבטנו אחת בשנייה.
"זה הוא?\" אמה שאלה.
"עדיין לא שש וחצי," עניתי לה. "יש עוד חמש דקות."
"אולי הוא לא רצה לאחר?" סופי הציעה.
הלכתי לדלת, הלב שלי דופק יותר מהר בכל צעד שעשיתי. זה הדייט הראשון שלי עם ראיין, ההזדמנות שלנו להתחיל זוגיות של זוג רשמי ברגל ימין. הצצתי בעינית של הדלת עם חיוך גדול על פניי, ואז החיוך ירד אוטומטית והתחלף באנחה עצבנית.
"מה לוקח לך כל כך הרבה זמן?" גלוריה התלוננה שנכנסה בדלת, והאור של ההתרגשות בעניי הבנות (ואמא שלי) נכבה במהירות.
"אה, זאת רק את." סופי נאנחה.
"היי, יש לי אוזניים את יודעת!" היא התעצבנה, ואז רחרחה את האוויר. "אני מריחה בראוניז?"
"כן," אמא צחקה והגישה לה חתיכת בראוניז שהיא לקחה בחיוך ענק. "ועכשיו אמנדה, לגבי ראיין…"
"מה לגביו?" שאלתי לחוצה.
"תספרי לי איך הוא! הוא נראה לי כמו בחור נחמד!"
"הוא הרבה יותר מנחמד," סופי התחילה לומר, ואחרי ששלחתי לה מבט כעוס היא שתקה מיד.
"הוא… נחמד," אמרתי כמו סופי ואמי וגירדתי בזרועי במבוכה קלה.
כל הבנות הביטו בי בצפייה, מחכות לשמוע את כל הפרטים העסיסיים, ואני לא רציתי לאכזב אותן.
"אוקי, הוא יותר מנחמד," הודיתי. "הוא מתוק, ורגיש, ומבין כל כך…"
"מה עוד?" אמא שאלה נרגשת, חוקרת עוד יותר.
"חוץ מזה שהוא מעריך מוזיקה אמתית, מה שדי מקל עליי," אמרתי בצחוק קל. "אני מרגישה כאילו הוא מכיר אותי יותר מכל בן אדם אחר. שצריך, הוא נהיה הבחור הכי מקסים עלי אדמות, והוא לא מפסיק לגרום לי להרגיש את הפרפרים האלה בבטן שגורמים לי להרגיש הכי שמחה בעולם. והחיוך שלו פשוט משגע אותי, הוא ממיס אותי כל פעם מחדש." החיוך שהיה על פניי היה כל כך גדול רק מלחשוב עליו. "הלוואי שהוא ידע כמה הוא חשוב לי, כי אני באמת אוהבת אותו."
כל הבנות בהו בי, חיוך ענקי על פניהן.
"זה היה הדבר הכי מתוק ששמעתי בחיי." אמה שמה יד על ליבה. "אני מקווה אבל שגם הוא חושב ככה."
"טוב, הוא לא בדיוק שמע אותי עכשיו, נכון?" משכתי בכתפיי. " אז אין לו סיבה אפילו לומר דברים כאלה אלי."
"אה, אמנדה…" סופי לחשה והצביעה לכיוון שלי.
"מה?" שאלתי מבולבלת.
"מאחורייך," גלוריה אמרה והחוותה בראשה לכיווני מלווה בגיחוך קל.
הסתובבתי וראיתי את ראיין בפתח, נראה חתיך כהרגלו. "ראיין-" קראתי בקול טיפה יותר גבוהה מקולי הרגיל, ואין לי מושג למה זה קרה. "ראיין," אמרתי אחר שכחכחתי בגרוני בשביל להיפטר מהקול הזה. "אתה…" אמרתי עם סומק החל לעלות על לחיי. "שמעת מה… שאמרתי?"
"אה-הא." הוא אישר בחיוך קל שכמו שאמרתי קודם- גרם לי להנמס מבפנים.
"הלך עליי…" מלמלתי והרכנתי את ראשי במבוכה.
"הדלת הייתה פתוחה פשוט, אז… נכנסתי." הוא משך בכתפיו, ואז נזכרתי שברוב טיפשותי שחכתי לסגור אחרי גלוריה את הדלת. עוד מהלך אידיוטי.
"ראיין, כל כך נחמד לראות אותך שוב!" אמא קראה והתקדמה מהמטבח.
"גם אותך, גברת יוסטון." הוא אמר לה בחיוך. "איפה אלפרד? הוא לא קפץ עליי כמו מקודם."
"הוא נרדם כבר לפני שעתיים על הספה." אמרתי לו בצחוק קל, ואז קלטי שהוא דיבר לאמא שלי. "אה, סליחה." מיהרתי להתנצל והסומק על לחיי רק האדים.
"לא, זה בסדר." ראיין צחק וכרך את זרועו סביב מותניי. "אבל אל תפסיקי להיות מובכת מכל דבר, זה רק גורם לך להיראות יותר חמודה."
"אויש, אתם כאלה מתוקים שבא לי להקיא כבר!" גלוריה קראה כמתרגשת ושמה את ידה על ליבה.
"סתמי, אני אשאר כאן עד שתקיאי." אמרתי לה ונשענתי יותר על כתפו של ראיין.
"את לא- רגע, זה הסוודר שלי?" היא אמרה שקלטה שהבגד שאני לובשת עליי שייך לה.
"ואנחנו הולכים!" קראתי ולקחתי את ידו של ראיין וגררתי אותו החוצה במהירות.
"אל תחזרו יותר מדי מאוחר!" אמא קראה אחרי.
"בסדר!" קראתי לה חזרה.
"אני עוד יראה לך מזה!" גלוריה קראה אחרי. "כמה פעמים אמרתי לך לא להיכנס לי לחדר?!"
"ביי, גלוריה!" קראתי אחרי, ונכנסתי ביחד עם ראיין למכוניתו בדרך לדייט הראשון שלנו.