הסיפור של הילה

פרולוג

לכל אחד יש את ה'גל' שלו. את הילד או הילדה שהם הכירו בערך מאז שהם זוכרים את עצמם. זה ששיחק איתם בארגז החול, שגנב איתם ביחד ממתקים מהקופסה שההורים החביאו, שאפילו עשה איתם אמבטיות. אבל גל שלי לא היה כמו כל חבר רגיל. הוא היה מהבנים האלה שמשכו כל אחת מהבנות. מהבנים האלה שהם גם חזקים, גם חכמים, גם יפים וגם בעלי מזג נוח. למרות כל הזמן שעבר, אני בחיים לא אשכח איך שבכיתה א', כשכל הבנים משכו לבנות בצמות, הוא הגן עלי, ומשך לבנים בשיער. אני בחיים לא אשכח שכשבכיתה ה' אוהד שבר לי את הלב, הוא היה שם כדי להרביץ לו. אני בחיים לא אשכח שכשבתחילת כיתה ז', ההורים שלי גילו ששברנו חלון, הוא לקח את כל האשמה על עצמו, למרות שזה קרה בגללי… הוא בעצם נשמע כמו הבחור המושלם. אז אתם בטח שואלים את עצמכם איך זה שלא התאהבתי בו? אז זהו, שהתאהבתי בו. בסוף כיתה ו' לגל הייתה חברה ואני מצאתי את עצמי מאוד מקנאת בה, מקנאת בה עד כדי כך שהעדפתי להתרחק מגל ולא לראות אותם ביחד. היום, כשאני חושבת על זה במבט לאחור, זה כמעט מצחיק אותי. חברה? בסוף ו'? כן, בטח. אבל אז זה נראה לי כמו הדבר הנוראי ביותר בעולם. ביום ההולדת ה-12 שלי, הוא לקח אותי לפארק, למקום המפגש הקבוע שלנו מתחת לעץ האלון הישן, בספסל החום שאף אחד חוץ מאתנו אף פעם לא ישב עליו. כשהגענו, הוא אמר לי בשיא הרצינות שיש לו משהו חשוב להגיד לי. קפאתי. גל אמר לי לא לדאוג וביקש שאני אתקרב אליו. "זה סוד." הוא לחש. וככה, כששפתיו נוגעות-לא נוגעות באוזני, הוא לחש לי שהוא נפרד מדריה, כי הוא הבין שהוא אוהב אותי. הוא לא ציפה לתגובה. הוא פשוט ישב שם לידי על הספסל והעביר את ידו בעדינות על כף ידי. זה היה השילוב שבין ילד לגבר. התמימות שבקולו מצד אחד, וידו שהמשיכה לטייל על ידי, שולחת לי צמרמורות עזות בגוף מצד שני. הוא הסתכל לי בעיניים, כאילו הוא מחפש משהו, ואז רכן ונישק אותי על הלחי. הייתם חושבים שהכל היה יכול להיות מושלם, שסיפור אהבה מהסרטים היה פשוט בלתי נמנע, אבל המציאות, בואו נגיד את זה כך, הייתה קצת אחרת. כל כיתה ז' היינו ביחד. הייתה לנו שנה מדהימה. עד כאן הכל בסדר, לא? סיפור אהבה חמוד של ילדים שמתחילים להתבגר, לא? אז זהו, שלא. כי בתחילת כיתה ז' אביו קיבל עבודה בתור שגריר ספרד וגל ומשפחתו עזבו את הארץ לתקופה של 4 שנים. הקשר בינינו נותק כעבור חצי שנה. אתם יודעים איך זה, כיתה ז', זה הגיל שבו הבנות מתחילות להתבגר והבנים עדיין לא, ואני התחלתי להרגיש כשהוא נסע, בתחילת החופש, שגל פשוט לא מבין אותי. הוא נסע לחוות חיים אחרים ואני- אני נשארתי לבד. ידענו שקשר מרחוק לא יצליח, אבל הזמן עשה את שלו, וגם על הידידות ויתרנו בסוף.