הסיפור של דנית ילדת הדווקא

אסור אף פעם לאבד תקוה. התקווה מתה אחרונה , ככה אומרת לי דיצה. היא אשה מרשימה בת שמונים ושלוש , פעלתנית , תמיד רצה אין לה אף פעם זמן. היא תופרת את שמלותיה בעצמה. אף פעם לא יראו אותה במכנסים, היא לא אוהבת,הרבה גברים היו רוצים להיות עזי נפש כמוה. היא מלמדת ציור ורישום בכמה בתי ספר. וגם במועדוני ספורט. תמיד מטופחת ומסודרת . שערה השחור הארוך אסוף ואף פעם לא תציץ שערה לבנה סוררת.צמיד כסף אתני צמוד למרפקה. אף פעם לא עונדת שעון. בכל מקום יש שעון היא אומרת לי . היא מספרת לי על דנית , שהיא אמצה אותה. לקחה אותה תחת חסותה . היתה תלמידה שלה בקיבוץ עברון. ילדה של דווקא. לא היתה מקשיבה לאף אחד. דיצה דווקא הצליחה לרכוש את ליבה. זה התחיל עם זה שאבא שלה ואמא שלה התגרשו. היא עברה לגור עם אמא. לאמא היה חבר.הוא לא מצא חן בעיניה, בלשון המעטה. לפעמים היתה פוחדת להשאר לבד בבית , כשהוא נמצא. היא ילדה והוא גבר, היה הולך בבית עם תחתוני בוקסר וללא חולצה. מסתכל עליה ומפשיט אותה בעיניו. היא סיפרה לאמה , והאם ביטלה במחי יד את התלונה מצידה. שום כלום, נדמה לך היא אמרה , ואז עזבה דנית את אמה והלכה לאביה. אבל אביה גר עם החברה שלו בביתה. החברה לא ממש שמחה שהבת של החבר שלה הצטרפה אליהם. אז דנית, היתה מעורערת, וזה התבטא גם בבית הספר. היא לא רצתה ללמוד ונעדרה הרבה מהלימודים. ואז פגשה אותה דיצהשהיתה המורה שלה לאמנות. ודיצה לא ויתרה לה.היא אמרה שהיא לא תתן לה להתדרדר.יש לה פוטנציאל וחבל עליה . היא תעזור לה. אז דבר ראשון היא הזמינה אותה אליה הביתה. ודיצה אפילו אמרה לה תביאי את הדברים שלך , את יכולה לגור אצלי.יש לי חדר בשבילך. דנית שהיתה מאוכזבת מהוריה , וכבר לא היה לה מה להפסיד, הלכה לגור אצל דיצה. אבל תנאי אחד היה לדיצה.שכל יום אבל כל יום היא תבקר בבית הספר.
תלמד, תכין שיעורים ותתכונן למבחנים. עצלנות זה לא בלכסיקון שלה.ולדנית לא היתה ברירה והיא הסכימה .
ופתאם הציונים היו טובים. ודיצה היתה מרוצה מאד.
יום אחד אבא של דנית, בא לבקר אותה. דנית שאלה את דיצה אם זה בסדר ומקובל עליה. דיצה הסכימה. האבא בא לביתה, נכנס לחדר של דנית.דיצה ישבה במטבח ורקמה את המפה שהבטיחה לחברתה לבית החדש.האבא ישב עם בתוח כמעט שעה ושאל על חייה החדשים. ואיך היא מסתדרת עם דיצה. אחכ הוא יצא ונכנס למטבח להודות לדיצה על כל מה שהיא עושה למען בתו היחידה . ודיצה חייכה את החיוך הטוב שלה והזמינה אותו לכוס קפה עם עוגת גבינה שהיא אפתה באותו ערב, והם פטפטו והתברר שיש שם כימיה, ואבא של דנית התחיל קשר עם דיצה .את החברה שהיתה לו הוא עזב, ולאחר זמן קצר עבר לגור עם דיצה. לדנית זה היה חלום שהתגשם, יותר מזה היא לא היתה צריכה. דיצה גם היתה מאושרת והאהבה פרחה.
בינתיים האוירה בבית היתה כלכך כייפית שדנית עלתה והצליחה בלימודים. אף אחד כבר לא זכר שפעם לפני שנה וגם לפני שנתיים היתה ילדת דווקא,עצלנית שלא למדה בכלל ובקושי הגיעה לבית הספר.אז הציונים שלה היו מעולים והיא הצליחה במבחנים. בכולם קיבלה תשעיות ועשיריות , ואז הקפיצו אותה כתה. תלמידה טובה אמרנו? שנים אחר כך הילדה שדיצה אימצה אותה, חוקית, למדה בטכניון וסיימה בהצטיינות יתרה במגמת אוירונאוטיקה. לכן היא אומרת לי אף פעם לא להרים ידיים ותמיד תמיד לא לאבד את התקווה.