הסיוט שהופך למציאות- פרק 9

האקדח ניצמד בחוזקה לרקתי, אך מבטי ננעל על פניו של רון, לא האמנתי שזה באמת הוא, איך הוא מסוגל? "נו כבר" אמר שון בחוסר סבלנות מנסה לזרז את תשובתי ,גיחוך רם נישמע מאחוריי "היא לא יודעת כלום" אמרתי חלושות והשפלתי את מבטי מנסה לעכל את מה שקורה כאן "אוקיי, תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב" אמר רון בתוקפנות לא אופיינית לו והצמיד את פניו לשלי עד שמיצחיינו כמעט נגעו "אתן לא חוקרות על ליהיא, לא מחפשות את ליהיא, לא מדברות על ליהיא או על משהו ממה שקרה הערב, או ש…" הוא עשה אקדח עם ידיו ו'ירה' בראשו "ברור?" שאל אך בלי לחכות לתשובה הוא סימן לשותפו להוריד את האקדח ולבוא בעיקבותיו, הרגשתי את האקדח מתרחק מגופי וצמרמורת טיפסה במעלה עמוד השידרה שלי. רון יצא מהחדר ואחריו יצאו שון ו…דור ?! רגע מה קורה כאן זה באמת דור?! כנראה ששם לב למבט המופתע שיהיה על פניי מפני שכעבור שנייה אמר "אל תיקחי את זה אישית" ויצא מהחדר,מגעיל, לא האמנתי שזה קרה "רייצ'ל את בסדר?" שאלה גל תוך כדי ריצה מהירה לכיווני.
-נקודת המבט של גל-
נצמדתי לקיר מתפללת שלא ישימו לב אלי, הם יצאו מבית למרבה המזל לא ראו אותי בדרכם, ברגע שווידאתי שהם באמת הלכו פצחתי בריצה מהירה לעבר רייצ'ל "רייצ'ל את בסדר?" שאלתי ומבט מודאג התפרש על פני "את ראית את הפנים שלהם?" שאלה ודמעות נצצו בעיניה "כן" עניתי בעצב והשפלתי את מבטי לרגליי ששיחקו עם השטיח האפור "טוב בואי נלך לישון ונגלה שכל זה היה רק סיוט נורא" אמרה רייצ'ל מחתה דימעה שנפלה על לחייה האדומה משיפשוף השק שהיה על ראשה לפני כמה דקות וקמה מהספה מביטה לכיוון המדרגות "נקווה" אמרתי למרות שידעתי שזה אמיתי, לא רציתי להעמיק בזה עכשיו, קמתי מהספה ועלינו לחדרי, נישכבנו במיטות "מה נעשה עם זה לא סיוט?" שאלה רייצ'ל בחשש והסתובבה לכיווני "אני באמת לא יודעת" אמרתי ביאוש והסטתי את השמיכה מראשי כך שיכולתי לראות את פניה "נקווה שלסיוטים שלך יהיה תשובה לזה" אמרה ודימעה בוגדנית זלגה מעיניה החומות שנצצו באור הירח שחדר דרך חלון החדר "אני מקווה" אמרתי וניסיתי לחייך, עצמתי את עיניי ותוך דקות אחדות נירדמתי.
*
היא שכבה שם שם שיערה הבלונדיני והארוך עדיין היה טבול בחלקו בדם ועיניה הירוקות היו עצומות, גל כרעה לידה, יד מנחמת הועברה על כתיפה "גל, זה נגמר" אמר שון ודימעה זלגה מעיניו, הוא ניגב אותה במהירות " לא, לא אני לא התכוונתי" אמרה גל והניחה את ראשה על כתיפו של שון "אני יודע" אמר בעצב וכרך את ידו סביב גל בניחום "זה לא יכול להיות" היא התקשתה להאמין "אבל היא כבר הלכה" אמר, גל לא רצתה להאמין, היא רצתה שתחזור "בואו" אמר דור מעיף מבט אחרון לעבר ליהיא ששכבה במיטה "מה איתה?" שאלה גל בעיניים דומעות "שלחו מישהו" אמר דור ועזר לגל ושון לקום "אני יכולה דקה?" שאלה גל במבט מתחנן, שון ודור הנהנו ויצאו מהחדר.
"היי ליהיא" אמרה גל מלטפת את פניה בעדינות "אני כל כך מצטערת אני לא התכוונתי, לא ידעתי שזה היה טעון, לא ידעתי…….. אני גם לא יודעת איך להמשיך מפה. את תמיד היית כל כך שמחה וכייפית,אנחנו אולי היינו תאומות אך היינו כל כך שונות זו מזו ועכשיו אני מרגישה כיאלו חצי ממני מת, אך אני מניחה שכך מרגישה פרידה" היא הפסיקה לשנייה מפני שדמעות חנקו את גרונה, היא בכתה בעצב למראה אחותה על מיטת בית החולים "את זוכרת שתמיד שרבנו את היית באה אליי מתיישבת לצידי ומשחקת לי בשיער בלי לומר מילה ושלא התייחסתי לזה היית נישברת ומבקשת סליחה כי לא יכולת לריב איתי יותר מחמש דקות, ואז לא הייתי אומרת כלום כדי לראות כמה אני יכולה למתוח אותך אז היית לוקחת כרית והיית מרביצה לי איתה עד שהייתי נשברת ומבקשת סליחה,וזה אף פעם לא נמאס עליינו. את היית האדם היחיד שהייתי יכולה לבטוח בו ולדבר איתו, היינו כל כך קרובות, ועכשיו את הלכת בלי להגיד מילה, והכל באשמתי, אז….. לא נותר לי מה לעשות חוץ מלהגיד לך להתראות."
*
"אהההההההה!" התעוררתי בצרחה נוראית דמעות הציפו את עיני ועיגלי זיעה זעירים הופיעו על מיצחי,רגע מה?! יש לי אחות תאומה?! המחשבה הדדה בראשי "מה קרה?" רייצ'ל התיישבה לידי ולפי עיניה האדומות וקולה הצרוד הבנתי שהערתי אותה משינה עמוקה, שתיינו נשענו על הקיר שליד מיטתי, סיפרתי לרייץ' הכל ולא החסרתי שום פרט. שסיימתי את סיפורי גם אני וגם רייצ'ל בכינו בכי תמרורים "טוב אנחנו צריכות לקום עוד שעה…."אמרה רייצ'ל שקועה במחשבות מנסה לעקל את הסיפור הכבד "ואין סיכוי שנצליח להרדם" השלמתי אותה אך שתיינו לא התכוונו לקום ממיטתי אז העברנו את השעה בחשיבה על אירועי הערב הקודם, מחשבות שיקח לנו יותר משעה לנתח.
-בבית ספר-
"טוב אנחנו חייבות לדבר עם טלי" אמרתי, לא רציתי להסתיר ממנה דבר כל כך גדול וחשוב "אנחנו רק צריכות למצוא אותה" אמרה רייצ'ל ובתיאום מושלם שאלה טלי "את מי?" ונתלתה על גבה של רייצ'ל "אות- מה קרה לך?!" נעצרתי למראה טלי, שיערה היה צבוע בצבע תכלת, עיניה הזהובות נצצו, ועל אפיה עגיל זהוב "רציתי שינוי" אמרה בפשטות "טוב יפה לך" אמרה רייצ'ל , יצאנו לחצר התיישבנו על הספסל מחוץ לבית ספר שם נתתי לרייצ'ל לספר לטלי את מה שקרה אתמול בלילה, שסיימה את הסיפור כולנו היינו על סף דמעות ואז טלי אמרה "אני ידעתי" היא אמרה עם דמעות בעיניה אני ורייצ'ל הסתכלנו עליה בבילבול "דור סיפר לי הכל" היינו בהלם, טלי גם בזה?!