הסיוט שהופך למציאות- פרק 6

דפיקה נשמעה בדלת.
פתחתי את דלת החדר ובכניסה עמד דור הוא לבש גינס וחולצת טי-שרט בצבע של השימלה שלי, נראנו מתואמים. חברותי גיחכו למראה פניו של דור "וואו, את נראת מדהים!" דור חייך אליי ורייצ'ל צחקה "קים?!" דור שאל בפליאה וניצוץ נראה בעיניו השחורות עמוקות "כן בלונדי, הסיוט שלך מתגשם" צחקה וחיבקה אותו, הם תמיד היו כמו חתול ועכבר אבל הם עדיין חברים טובים "רק שלא יחשבו שבאנו ביחד" צחק דור "כן, שון יהרוג אותך" הוסיפ טלי "אז קים מה את עושה פה?" דור שאל, הרגשתי תחושה לא נעימה בבטן למראה שון וקים, אבל למה שיהיה אכפת לי, זה נחמד שהם מסתדרים, אז למה אני מרגישה ככה? "נכון גל?" שאלה אותי קים "אה, מה?" שאלתי הייתי עסוקה מידי במחשבות, דור וקים צחקו, ושוב הרגשתי את התחושה הזאת. לא אני לא מקנאה, למה שאני אקנאה "אני הולכת לשרותים ונלך" אמרתי לא יכולתי לראות את קים ודור ביחד, הרי אנ מאוהבת בשון.הלכתי לכיוון השרותים אך נתקעתי במישהו "וואו לאן את הולכת?" שאל אותי רון "מה זה עיניינך?" נתתי לו את אותה תשובה שהוא נתן לי "טוב, אם את רוצה ככה" אמר "ככה מה?" שאלתי באמת לא הבנתי למה הוא התכוון "לאן את הולכת?" הוא ניסה להתחיל מחדש "למסיבה" גילגלתי עיניים, ברגע שאמרתי את המילה מסיבה אישוניו התרחבו והוא נראה מודאג "טוב תהני אני חייב ללכת" אמר ורץ לחדרו ואני הלכתי לחדר השרותים, למה הוא התנהג כל כך מוזר? שעברתי ליד חדרו של רון בדרך חזרה שמעתי אותו צועק "למה לא אמרתי לי שזה היום?!" הוא כנראה מדבר בטלפון בדיוק אז טלי יצאה מהחדר "נו גל כולם מחכים!" היא צעקה לעברי וניכנסתי לחדר "נלך?" דור שאל אותי "כן" אמרתי, נפרדתי מחברותיי ויצאתי מביתי לכיוון מכוניתו של דור "את בסדר?" דור שאל אותי בזמן שנכנסנו למכוניתו "כן, למה שאני לא יהיה?" שאלתי בזמן שהוא התניע את הרכב "סתם את ניראת קצת מוזר" אמר ובחן אותי "זה פשוט איך שאני נראת עם מלא איפור" אמרתי והוא גיחך, בדרך כלל לא הייתי מתאפרת הרבה "אני יותר אוהב איך שאת ניראת בלי איפור" חייך אליי והתחיל לנסוע. הנסיעה עברה בשתיקה מביכה, אך לא שמתי לב לכך מפני שהייתי מרוכזת בנופים המרתקים שעברנו בהם, שטחים גדולים של שדות חיטה נפרשו לפנינו, אהבתי את הנוף הזה. לאחר כמה דקות הגענו לביתו של שון. "את מוכנה?" דור שאל אותי לרגע תבעתי בעיניו השחורות והעמוקות שמשכו אותי עליהן "גל?" הוא שאל והחזיר אותי למציאות "אני מוכנה אמרתי והבטתי לכיוון ביתו של שון שהיה הומה מאנשים.

———–אתמול בלילה—————
"התגעגת אליי?" שאל אותי אותו קול שכל כך שנאתי "לא ממש" אמרתי בגועל "בקרוב מאוד נוכל לדבר כמו שצריך או שלא…." צחק עליי הקול "אנחנו עוד נראה" אמרתי באומץ כבר לא פחדתי ממנו הוא לא יכול לפגוע בי אני חזקה והוא לא אמיתי.

———במסיבה————
אני ודור נכנסנו לחצר ביתו של שון "וואו, גל?" שון אמר מאחוריי "היי שון" הסתובבתי אליו "גל אני הולך" דור הודיע לי והלך להיתיישב על הבר "וואו את ניראת פשוט….וואו" הסמקתי ממבוכה "תודה" גימגמתי, איזה מטומטמת אני "גם אתה" הוספתי במהירות, הוא לבש ג'ינס פשוט וחולצת טי-שרט לבנה רחבה של אדידס שיערו היה מסורק לצד ועיניו בוהקות כתמיד "תודה רבה, צבעת את השיער?" הוא זרק שאלה אף כי ראו שהוא לא התכוון לשאול זאת "את לא חייבת לענות על זה" אמר במבוכה "את האמת שלא צבעתי את השיער" אמרתי והוא צחק, "היי מתוק" אמרה מיה וחיבקה את שון "היי מיה" אמר שון בחוסר התלהבות ניכר "מה ככה אומרים שלום?" שאלה מיה בציניות שיערה הבלונדיני היה שזור בצמה על כתיפה ועיניה הכחולות נראו גדולות יותר מהרגיל, היא לבשה שמלת מיני קצרצרה בצבע ורוד בהיר ושרשת יהלומים צמודה על צווארה, היא התלבשה יותר חשוף מברגיל "הו, היי גל" אמרה בצביעות "היי מיה" אמרתי בשמחה מזיופת ושון גיחך, מיה תקעה בו מבט אזהרה, "אכפת לך אם אני אקח לך את שון לרגע" היא אמרה וצחקה צחוק מזויף. לא אמרתי כלום רק הסתכלתי על שון והוא הביט בי, לא שמתי לב למיה או לכל אחד אחר, רק שקעתי בעיניו הכחולות של שון "טוב אני אקח את זה ככן, ביוש" אמרה מיה וגררה את שון אחריה לכיוון הבריכה, היא לא אמרה זאת אך ראו על פניה שהיא מקנאת בזה ששון מדבר איתי, היא ראתה בי איום.
הלכתי לכיוון הבר והתיישבתי ליד דור, "איך הלך לך אם שון?" דור הביט בעיני הירקות כעלי הזית "הלך די טוב עד שמיה הרסה את זה" דור כמעט נחנק מהמשקה שלו "היא פה?" שאל בדאגה, פעם אחרונה שהוא הגן עליי בפניה החבר שלה כמעט הרג אותו במכות. "לצערי" השבתי לשאלתו, הוא הניח את הכוס שהייתה בידו על הבר ולפתע נשמעה ירייה, הכוס שהיתה על הדלפק התנפצה, צרחות בהלה נשמעו, מישהו ירה בכוס שהייתה לידי או יותר גרוע ניסה לירות בי ובדור, כמה אנשים ניסה למצוא את מקום היריה אך רובם ניסה לצאת מפה כמה שיותר מהר, בום! יריה נוספת נשמעה ופגעה בקיר מאחוריי, מה שלא תרם למצב הבהלה של האנשים בסביבה. דור הסתתי את מבטי לכיוון דור שרק הביט בי ועיניו השחורות סרקו אותי בדאגה "אנחנו חייבים לברוח, יש לי הרגשה שהיריות לא הגיעו לפה סתם" ידעתי שהוא צודק ולכן קמתי מהכיסא שישבתי עליו, בום! נשמעה יריה נוספת הפעם היא פגעה בכיסא שבו ישבתי לפני כמה שניות, פתחתי את פי להגיד משהו לדור אך לא הספקתי מפני שהוא משך אותי לכיוון הבית, נכנסנו בריצה לאחד החדרים, לא ידענו לאן אחנו הולכים מפני שאף אחד מאיתנו לא היה כאן לפני. עצרנו בחדר שניראה כחדר שינה עם מרפסת צמודה החדר היה מסודר, ובמיוחד לבן חסר צבע, "אתה חושב שברחנו" אמרתי, וברגע שסיימתי לבטא את המילה האחרונה יריה נוספת נשמעה וקליע נוסף נכנס דרך החלון אך אני ודור יצאנו חסרי פגע. תפסתי בידו של דור שלא הצליח לזוז מההלם "בטוח יש פה צלפים" אמר תוך כדי ריצה, נכנסנו עמוק יותר לתוך הבית, הרגשתי שאני רצה בתוך מבוך. אחרי כמה דקות של ריצה אני ודור עצרנו מתנשפים במיסדרון מרובה דלתות, אך פתאום שמעתי קול מאחת הדלתות "מה זאת אומרת עוד לא הרגתם אותה!" אמר קול מוכר אך לא הצלחתי לזהות מי זה "אולי תוותר הפעם?" שאל קול אחר, זה היה הקול של רון "לא נראה לי היא עוד תשלם" צעק הקול "בסדר בסדר על תכעס עליי" אמר רון, אני לא מאמינה שהוא לא מנסה להגן עלי, אני אחותו הקטנה "אני לא מאמין שאיבדתם אותה!" צעק הקול וניתק את הטלפון, זה תומר!!! תומר הוא אח של שון והחבר הכי טוב של אח שלי, לא ראיתי אותו שנים אבל אני מזהה את הקול שלו, למה שהוא ירצה להרוג אותי? "היא עוד תשלם את המחיר!" צעק תומר, רגע המחיר? קול צעדים נשמע במיסדרון "בואי, הולכים" אמר דור בעיניים דואגות ופרצנו בריצה.