הסוד – פרק 8

הסוד
פרק 8:

"אבא אני חייבת לדבר איתך!!" אמרתי ברצינות והתיישבתי לידו. ניצלתי את הזמן שאימי לא בבית מכיוון שרציתי לשאול על ג'ק זה שחלה בסרטן ואח של אימי. "כן?" שאל "זה בקשר לג'ק" אמרתי "מור…" הוא נאנח כאילו אין לו מה לומר על זה. "אני רוצה שתספר לי מי זאת האישה שנתנה לו את הטבעת הזאת" אמרתי והבטתי עמוק בעיניו "תישבי" אמר. "דבר" אמרתי והתיישבתי "הוא הכיר אותה בגיל 25 בעבודה. היא הייתה ממש יפה, היה לה שיער בלונדיני ועיניים כחולות. היא הייתה ממש נחמדה. וקוראים לה אליזבת. אחרי 3 שנים של קשר רציני ג'ק החליט להציע לה נישואים. וכמובן שהיא הסכימה. בגיל 28 הם התחתנו ואחרי כשנה הם ניסו לעשות ילדים. אבל אליזבת לא הצליחה להיכנס להריון. שנתיים היא עברה בדיקות וטיפולים והיא נכנסה להריון כששניהם הגיעו לגיל 30. היא הולידה בת וקראו לה רוז. היא הייתה יפה. בגיל 32 כשליז הייתה בת רק שנתיים ג'ק חלה בסרטן. אמא שלך נורא פחדה שיקרה לו משהו כי הוא היחידי שנשאר לה. ההורים שלה נפטרו כשהיא הייתה רק בת 22 וג'ק היה בן 25. אמא שלך הייתה כל הזמן לידו ואני כמובן תמיד הייתי לצידה. כשהוא הגיע לגיל 33 הוא ניפטר אבל בימים האחרונים שהוא הרגיש שהוא עומד למות הוא ביקש מאמא שלך לשמור על הטבעת הזו מכיון שהיא הייתה ממש חשובה לו. לעומת זאת, כשהוא חלה אז אליזבת לקחה את רוז וברחה מחוץ לארץ ועזבה את ג'ק לבד. הוא בחיים לא סלח לה על זה וגם אנחנו לא נסלח לה על זה. הבקשה האחרונה של אח שלה הייתה שאמא שלך תקרא לך מור. מכיון שזה השם שהוא ממש אהב וממש רצה שכך יקראו לרוז אבל אישתו התעקשה. ואז אני ואמא ילדנו אותך וקראנו לך בשם הזה" אמר וסיים את הסיפור. הייתי בשוק "ולמה עד עכשיו לא סיפרתם לי?!" שאלתי בכעס "כי לא חשבנו שכדאי לספר לך… זה לא כל כך חשוב.." אמר בשקט "מה לא חשוב?! תמיד שיקרתם לי על הבחירת שם האמיתית שלי! אם לא הייתם אומרים לי עכשיו לא הייתי יודעת שיש לי דודים מצד אמא ולא רק זה גם בת דודה!!! שאולי היא כן יודעת כבר מהסיפור הזה ואם לא זה חמור מאוד!! אני בטוחה שהיא לפחות כבר בת 19 ואני חייבת ליצור איתה קשר!!" אמרתי בכעס "איך את בדיוק תיצרי איתה קשר אם את לא יודעת באיזה מדינה היא?!" אמר אבא שלי בכעס, הוא לא בעניין של זה. "סליחה, יש לי את השם והשם משפחה שלה. אני חושבת שזה יספיק מאוד!!!" אמרתי וקמתי ממקומי "אני לא חושב שכדאי לך לעשות את זה!" אמר וקם אחריי "תקשיב לי ותקשיב לי טוב, אתם הסתרתם את הסיפור הזה ממני!! מותר לי לעשות מה שבא לי עכשיו! אני בת 16 וחצי ואתם כבר לא תגידו לי מה לעשות ומה לא לעשות!!!" צעקתי, לא האמנתי שככה אני אדבר לאבא שלי. "עכשיו את תקשיבי לי, אמא שלך כבר בחודש שמיני! את לא רוצה להקשות עליה נכון?!" אמר "אני לא אקשה עליה, כי היא לא תדע!" אמרתי בשקט "מצטערת שצעקתי עלייך כרגע" מלמלתי ועליתי למעלה. נשכבתי על מיטתי והתחלתי לבכות. הדמעות נזלו כמו נהר לא הפסיקו לשניה. החזקתי את הפלאפון בידי ומצאתי את עצמי מחייגת לראיין בלי לשלוט במעשיי "יפה שלי מה קורה?" ענה במהרה. לא הצלחתי להוציא קול ורק בכיתי "מה קרה??" שאל בדאגה "ראיין.." ניסיתי לומר משהו אבל הבכי שלי רק התגבר "אני בא אלייך אוקיי?" שאל "אוקיי" עניתי בלחש וניתקתי. זרקתי את הכרית שהייתה לידי בעצבים ולא הפסקתי לבכות. כעבור עשר דקות שמעתי את הדלת נפתחת. הסתובבתי לצד השני בכדי לראות מי זה וראיתי את ראיין. קמתי מיד מהמיטה והתקדמתי לראיין וחיבקתי אותו חזק חזק "מה קרה נסיכה?" שאל וחיבק אותי חזק חזרה עד שנרגעתי. סיפרתי לו את הסיפור עד הסוף וראיין היה רק המום. "אם את באמת הולכת לחפש את האישה הזאת אני אעזור לך בכל מה שתצתרכי!" אמר והעביר את אגודלו על פניי, מסיר את הדמעות. "עכשיו תשתי, אני לא רוצה שתמשיכי לבכות" אמר והושיט את הבקבוק שלי. שתיתי ונשכבתי על המיטה. השעה הייתה כבר עשר בלילה "תשאר איתי בבקשה" לחשתי והחזקתי בזרועו "בטוחה?" שאל "כן.." אמרתי ונכנסתי מתחת לשמיכה ואחריי ראיין. ראיין חיבק אותי מאחורה ועצמתי את עיניי. 'תתרחקי מראיין' לפתע נזכרתי במילים של אוסטין מה שגרם לי לפתוח את עיניי ולצמרמורת לעבור בגופי.
'מחר אני הולכת לשאול את אוסטין על זה…' חשבתי לעצמי ונירדמתי