הסוד – פרק 27

הסוד
פרק 27:

"מור קומי" שמעתי את אשלי והתעוררתי. "מה השעה?" שאלתי בעייפות "אחד עשרה" אמרה וקמה ממיטתי. הסתכלתי הצידה וראיתי את המיטה ריקה. הייתי רגילה לקבל נשיקת בוקר או אפילו חיבוק.. עכשיו כל זה נעלם.. עברתי למצב ישיבה וראיתי שקייל לא נמצא. "איפה קייל?" שאלתי בשקט "אצל אוסטין" ענתה וצמרמורת עברה בגופי. הנהנתי וקמתי מהמיטה והלכתי לצחצח שיניים. לבשתי חולצה בצבע טורקיז רופפת וגינס לבן. נעלתי סנדלים בצבע גוף ויצאתי החוצה ביחד עם אשלי לאכול ארוחת בוקר. "כל הטיול נהרס לי" אמרתי כשאני משחקת בעגבניה שעל הצלחת. אשלי נאנחה בכאב והביטה בעגבניה שזזה מצד לצד. "תפסיקי לשחק באוכל" אמרה ולקחה ממני את המזלג. הבטתי בה לכמה שניות ומיד לקחתי את הסכין והמשכתי. "את לא אמיתית" אמרה ולקחה ממני גם את הסכין בעדינות. "מה יש לי לעשות?" שאלתי ודמעה נפלה מעיניי ומיהרתי לנגב אותה. "אני בכלל לא מבינה למה הוא עזב אותי.. לא עשיתי כלום! את מבינה?!" אמרתי לאשלי והיא הפסיקה לאכול. "כשאני חושבת על זה באמת לא רבתם או משהו כזה…" אמרה אשלי ואני רק הייתי מבולבלת יותר. נאנחתי בקול וקמתי ממקומי והתקדמתי חזרה לחדר. "הלו?" עניתי לפלאפון. "מור מה קורה?" שאל קייל ואני פתחתי את הדלת. "הכל פשוט מצוין.." עניתי בציניות. קייל נאנח. "אוסטין חוזר היום.. הכדורים הם בכלל לא סמים" אמר וגרם לי ולעמוד במקומי "מה אתה אומר…" מלמלתי בשקט. מצד אחד שמחתי שאלה לא היו סמים ומשחררים אותו אבל מצד שני אני ממש לא רוצה לראות אותו עכשיו וכמובן לא לישון איתו באותו החדר. "תעשה לי טובה… אני לא עומדת לישון עם אוסטין… תישן איתו ואני אשן עם אשלי.." אמרתי בשקט "בסדר.." אמר ונאנח. ניתקתי והתיישבתי על מיטתי. 'אז אם הכדורים לא סמים.. אז למה שאוסטין יביא לפה כדורים? אבל רגע.. השקית הייתה מלאה בהרבה כדורים… בטוח שאוסטין לא הביא את זה..' חשבתי לעצמי. אשלי נכנסה לחדר והתיישבה על מיטתה כשהיא נאנחת בחוזקה. "קיצרו לנו את הטיול.. עוד שבוע חוזרים" אמרה בכעס. היינו צריכים לחזור עוד שבועיים והורידו לנו שבוע. "למה?" שאלתי בשוק "בגלל מה שקרה.." אמרה אשלי ואני הנדתי את ראשי מצד לצד. קמתי מהמיטה והעברתי את כל הדברים שהיו על השידה שלי לשידה של קייל. "אני לא יושנת עם אוסטין" אמרתי לאשלי בשקט "כן הוא אמור לבוא היום.." אמרה והדליקה את הטלוויזיה. יצאתי החוצה למרפסת. הייתי חייבת לנשום קצת.. התיישבתי על הכיסא וחייגתי לאמא שלי. "היי מור איך בטיול?" שאלה ושנמעה כל כך מאושרת. "בסדר.." אמרתי בשקט "מה קרה?" שאלה "אוסטין ניפרד ממני" אמרתי ודמעה שוב נפלה על פניי. "למה?!" שאלה בשוק "אני בעצמי לא יודעת.. אבל אתמול גילו כדורים בתיק של אוסטין וחשבו שזה סמים ולקחו אותו לתחנה ובסוף מסתבר שזה לא סמים וכשהגעתי לתא שלו הוא פשוט אמר שגמרנו" אמרתי והבכי שלי גבר. "ילדה שלי.." אמרה בשקט ונאנחה. "איך אבא וליה?" שאלתי והעברתי נושא "בסדר גמור" אמרה ושמעתי את ליה בוכה ברקע. "אוי מאמי אני חייבת לנתק" אמרה אמא שלי "זה בסדר אמא.. ביי" אמרתי וניתקתי. נשארתי על המרפסת כשידיי על שיערי ואני ממשיכה לבכות. נזכרתי בכל הרגעים הטובים והרעים.. איך ששיניתי אותו.. לאחר חמש דקות קמתי ונכנסתי לחדר כשדמעות עדיין יורדות מעיניי. אבל כשנכנסתי לא הייתה הפתעה נעימה.. אוסטין וקייל היו בחדר. אוסטין הביט בי וראה את כל הדמעות שלי. "או – היי" אמרתי בשקט והסתכלתי על קייל. קייל הביט בי במבט דואג ואוסטין עצוב. הסתכלתי על אוסטין, רציתי כל כך לרוץ ולחבק אותו חזק.. ולא לעזוב לעולם.. אבל פשוט הלכתי ויצאתי מהחדר. ניגבתי את דמעותיי והתיישבתי על כיסא במסדרון. לאחר עשר דקות הרגשתי משהו נוזל עליי. הסתכלתי על עצמי וראיתי שאני סחוטה במים. הסתובבתי אחורה וראיתי את איתן ואמילי מחזיקים בקבוקים "לעזור לכם במשהו??" צעקתי בחוזקה כשדמעות עדיין ירדות מעיניי "אע חשבנו שאת יושנת" אמרה אמילי וצחקה ביחד עם אוסטין "חתיכת אפסים" אמרתי בזילזול. "אנחנו אפסים? למה מה קרה? אוסטין החמוד עזב אותך? פרינססה?" שאל איתן "זה לא עניינך בכלל" השבתי בכעס. "שאלת את עצמך אולי איך הכדורים הגיעו לתיק של אוסטין?" שאלה אותי אמילי והבטתי בה. מה היא רוצה? איתן הרים את ידו והצביע על עצמו "אני זה שעשה את זה, מודה באשמה" אמר וצחק בחוזקה. "למה?" שאלתי בשקט "כי מגיע לו לסבול" אמרה אמילי וזעם רב התמלא בגופי. "מה נראה לכם בכלל!? זה שהוא עזב אותך זה אומר שאת פשוט ילדה דוחה. ועכשיו אני באמת מבינה למה הוא עשה את זה! חתיכת -" אמרתי ועצרתי את עצמי לפני שקיללתי אותה. הם צחקו בחוזקה. "גם את סובלת מזה" אמר איתן. "נכון. למה בדיוק? בגלל שאת מקנאה, אמילי?" שאלתי והיא שתקה. מלמלתי קללה קטנה וחזרתי לחדר. "הולי שיט מה קרה לך?!" שאלה אשלי כשנכנסתי לחדר. "חתיכת אפסית השפריצה עליי מים עם ידיד שלה" אמרתי והוצאתי פיג'מה נקייה מהארון. הבטתי הצידה וראיתי את אוסטין בוהה בי ומיד הסטתי את מבטי. "מייי?" שאלה בעיניים גדולות "מה מי!? את לא יודעת?! איתן ואמילי" אמרתי בכעס ונכנסתי למקלחת. התקלחתי ולבשתי את הפיג'מה ויצאתי למיטה של אשלי. אוסטין הסתכל עליי והיה מופתע מזה ששכבתי על המיטה של אשלי ולא שלנו. "אע ואתם יודעים משהו?" שאלתי בכעס והתיישבתי חזרה. "מה?" שאלו קייל ואשלי והביטו בי. גם אוסטין הסתכל עליי אבל שתק. "מי ששם את הכדורים האלה בתיק של אוסטין זה היה איתן. עבודה של הנחשים האלה" אמרתי והפעם הבטתי באוסטין. קמתי מהמיטה והתקדמתי לאוסטין. כולם הסתכלו עליי וציפו למשהו טוב אבל לא. העפתי לו סטירה מצלצלת. הוא שם ידו על הלחי והביט בי. "אני חושבת שזה מגיע לך" אמרתי בכעס וחזרתי לשבת במיטה כשאני מוציאה את הספר שלי מהמגירה של השידה. כולם היו מופתעים והביטו בי. "תעיפו מבטים" אמרתי בכעס והתחלתי לקרוא. כל אחד היה עסוק בעיסוקיו. העצבים שלי השתלטו עליי ולא יכולתי לקרוא בשקט. קמתי בעצבים מהמיטה ונעלתי את נעלי הבית ויצאתי החוצה. התיישבתי ליד הבריכה כשרגליי במים. הבטתי בהתשקפות של עצמי. הדמעות שוב ירדו. בלי הפסקה. נמאס לי כבר.. נמאס. לאחר חמש דקות ראיתי עוד השתקפות של בן אדם. הבטתי למעלה וראיתי את קייל. החזרתי את מבטי למים ושתקתי. קייל לקח את ידי והרים אותי. לא יכולתי להתנגד כמו אתמול בלילה. הייתי חלשה. "אני יודע שזה קשה. אבל בבקשה בואי לחדר.. אנחנו חייבים לדעת שאת איתנו.. אנחנו לא רוצים לדאוג לך" אמר בשקט והלכתי איתו לחדר. נכנסתי במהירות וניסיתי להירדם כמה שיותר מהר.
אבל.. לא הצלחתי..