הסוד – פרק 26

הסוד
פרק 26:

התעוררנו למשמע דפיקות בדלת. "תפתחוו" מלמלתי בשקט כשאני עם עיניים סגורות. כולם התחילו לפתוח את עיניהם ואני רק ניסיתי להירדם שוב. "תפתחוו" צעקה אשלי וזרקה כרית עליי ועל אוסטין. פתחתי את עיניי בעצבנות והתקדמתי לדלת "הכל אני עושה בחדר הזה" אמרתי בכעס ופתחתי את הדלת. ראיתי מולי את ראיין מה שגרם לליבי ליפול מטה ועוד שניה להתעלף. "מה אתה רוצה?" שאלתי בכעס כשאוסטין מגיע ואוחז במותניי. לרגע נזכרתי שאני עם פיג'מה ושיער פרוע כמו תמיד וזה היה דיי מפדח. "רדו לחדר אוכל, המנהל רוצה לומר משהו ממש חשוב" אמר ביובש וגילגל את עיניו "מגניב" אמרתי וסגרתי את הדלת. "אשלי וקייל קומו עכשיו, יש הודעה חשובה בחדר אוכל" אמרתי ואני ואוסטין התחלנו להוריד את השמיכה מקייל ואשלי. לבסוף כשכולם התארגנו יצאנו החוצה וירדנו למטה. נכנסנו לחדר האוכל וראינו את כל השכבה. נעמדנו הכי קרוב למנהל והוא התחיל לדבר. "קיבלנו שיחת טלפון ממש חשובה שמישהו מהשיכבה פה מחזיק בסמים. מישהו יודע אולי על מה מדובר?" שאל המנהל בכעס. פזלתי לצידו של אוסטין והוא הניד את ראשו לשלילה. לאחר דקה שלמה של שקט שאף אחד לא הוציא ציוץ פתח המנהל את פיו "אם ככה, אז רק בכוח" אמר ונשף בחוזקה "כל השוטרים שיש לנו פה, יכנסו לחדרים של כולם ויחפשו את הסמים כשאתם מחוץ לחדר" אמר המנהל בכעס. ליחשושים רבים נשמעו בחדר כשהשוטרים התחילו ללכת לחדרים. אני, אוסטין, קייל ואשלי עלינו לחדרנו כששני שוטרים נכנסו לחדרנו. "המנהל יודע שפעם השתמשת בסמים?" שאלתי את אוסטין בשקט "כן, אמא שלי סיפרה לו" אמר לי בשקט וחיבקתי אותו. לאחר כעשר דקות אחד השוטרים יצא כששקית עם כדורים לבנים וורודים בידיו ובידיו של השוטר השני את התיק של אוסטין. פתחתי את עיניים לרווחה והבטתי באוסטין. אוסטין היה מבולבל. "עצרו את החיפושים, מצאנו" אמר השוטר שהחזיק את הכדורים. השוטר הוציא אזיקים ונעל אותם על ידיו של אוסטין. "אוסטין, תגיד לי שזה לא נכון" אמרתי בבכי כשאני קפואה במקום. "אני נשבע לך שזה לא נכון" אמר אוסטין כשמבט דואג ומפוחד על פניו "זה לא יכול להיות!!" צעקתי בחוזקה על השוטרים כשאני רצה לאוסטין. שני המאבטחים של המלון תפסו בידיי והשיבו אותי כשהשוטרים לוקחים את אוסטין לתחנה.

***

מצאתי את עצמי יושבת בתחנת המשטרה כשאני מחכה שיתנו לי להיכנס אל אוסטין. כל היום לא הפסקתי לבכות.. לא ידעתי מה לעשות.. מה להגיד.. "את יכולה להיכנס" אמר שוטר אחד ואני קמתי ממקומי כשאני הולכת איתו לתא המעצר של אוסטין. "התא הזה" אמר והצביע עליו. המשכתי לבד והלכתי בשקט, לאט. לא בטוחה אם זה נכון ללכת.. הבטתי בתא המעצר וראיתי את אוסטין על המיזרון כשהוא יושב ופניו בין ידיו. "אוסטין" לחשתי בשקט כשדמעות פורצות ממני בלי הפסקה. אוסטין הביט בי וקם מהמיזרון. "מה את עושה פה?" שאל בקרירות "מה זאת אומרת מה אני עושה פה?" שאלתי כשאוסטין התקרב יותר ורק הסורגים הפרידו. "אתה לא עשית את זה נכון?" שאלתי בעיניים גדולות "למה את כל כך בטוחה?" שאל אוסטין והשפיל את מבטו. המשפט הזה גרם לי לבכות יותר ולהוריד את ידיי מהסורגים. "מה?" שאלתי בשוק "אני עשיתי את זה. עכשיו לכי" אמר וחזר למיזרון "ואל תחזרי" אמר והביט בעיניי. "מה זאת אומרת לאל תחזרי?" שאלתי בלחש ופערתי את עיניי "את יכולה להבין את זה לבד.." אמר וגופי רעד. "אל תעשה את זה" אמרתי והנדתי את ראשי. "גמרנו" הוסיף בשקט ונשכב על המיזרון. הבכי גבר, הכאב גבר.. "אני לא מאמינה" מלמלתי בשקט ורצתי מחוץ לתחנה כשאני מזמינה מונית חזרה לאכסניה.

***

התפרצתי לחדר כשאני לא מפסיקה לבכות ולבעוט בדברים על הדרך. לקחתי את כל המתנות שאוסטין נתן לי והתחלתי לזרוק לצד כשקייל ואשלי מביטים בי בשוק. צנחתי למטה על הקיר כשאני בוכה בחוזקה ואשלי וקייל קמים ממיטתם ומתקדמים אליי. "שלא תעזו לגעת ביייי" צעקתי בחוזקה כשאשלי שמה את ידה על גבי. אשלי התרחקה מיד וקייל התקדם אליי. הוא החזיק בלחיי וניגב את דמעותיי. לא יכולתי להתנגד. הייתי חסרת כוחות. "מה קרה?" שאל בשקט כשהוא מחבק אותי בחוזקה. "אוסטין ניפרד ממני" אמרתי ביללה "מה? למה?!" שאל קייל בשוק "לא יודעתתת" אמרתי בבכי ונשכבתי על הריצפה כשאשלי הלכה להביא לי מים. "אני לא מאמין" אמר קייל וליטף אותי. נפלה לידי תמונה שלי ושל אוסטין מתחבקים. הבטתי בה והבכי שלי גבר. קמתי מהריצפה והתחלתי להעיף מהשולחן את כל הדברים שהיו עליו. "תפסיקי" צעק קייל בחוזקה והעיף אותי למיטה. אשלי הביאה לי את המים ושתיתי הכל במהרה כשאני נחנקת מעט מהמים.
למה אוסטין? למה עשיתה את זה?