הסוד – פרק 22

הסוד
פרק 22:

"תלמידים אני מזכירה לכם שבעוד יומיים יהיה הטיול שנתי שלנו" אמרה המורה. "וואי שחכתי מזה לגמרי" לשתי לכיון אוסטין, קייל ואשלי. "גם אני" אמרו קייל ואוסטין "אני לא" אמרה אשלי וצחקה "איך לא" מלמלתי וגילגלתי עיניים. ארבעתנו החזרנו את מבטינו למורה ושמענו את הרשימה של הילדים שביחד בחדרים. "חדר מספר 20: אוסטין, קייל, מור ואשלי" אמרה וגרמה לנו לצעוק משמחה. "את באה אליי היום לארגן מזוודה מובן?" אמרה אשלי "כן" אמרתי ונשכבתי על השולחן כשאני נאנחת "למה את ככה?" שאל אוסטין שישב לידי "אתה לא רוצה לדעת מה זה להיות עם אשלי כשהיא מארגנת מזוודה" אמרתי תוך כדי שאני קמה ושיערי על פניי. "אל תדאגי זה יעבור" אמר וצחק בחוזקה "שמחה שזה מצחיק אותך" אמרתי וצחקתי קלות. "בגד ים צריך?" קפצה אחת מהתלמידות "טוב שהזכרת. באכסניה יש בריכה אז אתם יכולים להביא בגד ים" אמרה וכל הכיתה צהלה משמחה. "ממש כיף חיים" אמרה אשלי ומחאה כפיים בהתרגשות כמו ילדה קטנה וגרמה לי לאוסטין ולקייל לשים את היד על הפנים. "אוי לא" מלמלתי וצמרמורת עברה בגופי כשראיתי את אמילי. אני מפחדת שהיא תעשה משהו. "אל תדאגי הכל יהיה בסדר" אמר אוסטין ונישק אותי. החזרתי את מבטי לאמילי וראיתי סוג של קנאה על העיניים שלה? אוקיי.. זה מוזר.. "אל תשכחו שאנחנו באכסניה שלוש שבועות. אז בבקשה להביא מספיק בגדים" אמרה המורה "יום טוב" הוסיפה ויצאה מהכיתה.

***

"תראי יש את החולצות האלה" אמרה אשלי והתחילה לפרוס מולי את כל החולצות שלה. את הגי'נסים, שורטים, מכנסיים, שמלות מה לא?! "תעשי טובה, תקחי את כל הארון וזהו" אמרתי ברצינות "הלוואי ויכולתי" אמרה וצחקה. הארון שלה לא רק ענקי הוא גם מפוצץ בכל מיני בגדים שהיא בכלל לא צריכה. "תקשיבי, אני אוציא את כל הבגדים שאני אוהבת ואת תשימי במזוודה טוב?" שאלה אשלי והביאה מזוודה פשוט ענקית ועמוקה וכבדה. נאנחתי. כמה אפשר… "טוב" מלמלתי בחוסר רצון ופתחתי את המזוודה כשאשלי זורקת על מיטתה את כל הבגדים שהיא צריכה. התחלנו לקפל ושמנו את הכל במזוודה. כשסיימנו סגרנו את המזוודה. יותר נכון ניסינו לסגור אותה כשאשלי יושבת עלייה ואני מנסה לסגור אותה. כשסיימנו שתינו נשכבנו על המיטה. "אמילי מעצבנת אותי" נהמה בכעס אשלי "אוי לא תשתקי בבקשהה" אמרתי ושמתי ידי על ראשי. מספיק כואב לי הראש מאשלי עכשיו גם אמילי? "לא רציני אבל" צעקה בחוזקה מה שגרם לאוזני לצלצל "תעשי טובה אל תצעקי כואב לי הראש" אמרתי וקברתי את ראשי בכרית. "מצטערת, אבל היא בלתי נסבלת" מלמלה "זה נכון" אמרתי ופיהקתי.

***

"מורר" שמעתי מישהו קורא לי והתעוררתי. "מורר" שמעתי את הצעקה שוב והיא הגיעה מהחלון. אוסטין. "מההה" צעקתי חזרה כשאני מתקדמת בחוסר רצון לחלון "וואו מה עבר עלייך" אמר וצחק בחוזקה. הבטתי הצידה למראה וראיתי את עצמי עם שיער נפוח ופרוע ברמות עם הפיג'מה הכי ילדותית שלי; הלו קיטי, איך לא.. "אוי לא.. תתעלם" אמרתי וצחקתי. לקחתי את המסרק וסירקתי את שיערי מול אוסטין. "אז.. כבר ארזת?" שאל ואני צחקתי "איזה ארזתי? אחרי הבית ספר הלכתי לאשלי והיא ארזה. הרסה לי את האוזן ואת הראש" אמרתי ופיהקתי "לבוא אלייך נארוז ביחד? יהיה כיף" אמר וקרץ "יאללה בוא" אמרתי והלכתי לצחצח שיניים ולהחליף לגופיה ושורט. פתחתי לאוסטין את הדלת ועלינו. "לא נשמתי וכבר הגעת" צחקתי וסידרתי את המיטה. "מה את אומרת, העיקר החלפת בגדים וציחצחת שיניים" אמר וצחק. "טוב אני מוציאה בגדים" אמרתי והתחלתי לזרוק גם על המיטה את כל הבגדים שלי. נזכרתי שגם אשלי זרקה את הבגדים. "למה את צריכה כל כך הרבה בגדים?" שאל בשוק "אתה יודע, בנות צריכות הרבה בגדים" אמרתי וקרצתי. ואני עוד מתלוננת על אשלי. "את זה אני הכי אוהב" אמר והוציא חזיה סגולה עם תחרה "מה אתה עושהה" צעקתי במבוכה ולקחתי אותה מידיו. "תרגעי" אמר וצחק. התחלנו לשים את הכל במזוודה "וואלה לא ידעתי שאתה מקפל כל כך טוב" אמרתי לאוסטין וצחקתי "לא את לא לוקחת את זה" אמר והסתכל על השורט הלבן שלי לחדר לשינה "מה אתה רציני? מה הבעיה בשורט הזה?!" צחקתי "אני לא רוצה שקייל יפתח עיניים" אמר וקיפל אותו כשהוא חוזר לארון "מה אתה אומר?! הוא לא קצר! רציני" אמרתי ומשכתי את השורט ממנו בקלות. "אז הזהרתי אותך" אמר כשאני סוגרת את המזוודה. "תשתוק בבקשה" אמרתי ושמתי את המזוודה על הריצפה. לפתע הרגשתי את ידיו של אוסטין על מותניי כשהוא מרים ומפיל אותי בחוזקה על המיטה כשהוא נשכב מעליי וגורם לי לצחוק בחוזקה. הוא נישק את צווארי מה שגרם לי להתפתל "אני לא אתן לך לנצח" אמר אוסטין והמשיך לנשק את צווארי ולדגדג אותי. למזלי, ידעתי מה נקודת החולשה שלו והעברתי את שתי אצבעותיי על גבו כשאני שורטת אותו חלש. הוא הפסיק לנשק אותי וצמרמורת עברה בכל גופו כשהוא מתפתל עליי "לא נתת? ניצחתי" לחשתי בשקט לאוזנו "יש לך מזל שאני אוהב כשאת עושה לי את זה" אמר וקרץ ונשק לשפתיי.