הסוד – פרק 21

הסוד
פרק 21:

מצאתי את עצמי בחדר סגור וחשוך. אני רק זכרתי שנכנסתי לכיתה וקיבלתי מכה חזקה בראש. התרוממתי מהריצפה וכל מיני חומרים נפלו עליי " אווץץ' " מלמלתי בכאב והעברתי את ידי על ראשי. הרגשתי שאני במחסן. ניסיתי לחפש את המתג של האור ולאחר כמה דקות סוף סוף מצאתי. הבטתי סביב והבנתי שאני במחסן של הבית ספר עם כל הניקיון. התחיל להיות חם. 'מי היה יכול לעשות לי כזה דבר?' שאלתי את עצמי. התחלתי לבעוט בדלת ולדפוק עליה בחוזקה כשאני קוראת למישהו לעזרה. לאחר כמה דקות של יאוש התיישבתי ליד הדלת כשאני מחכה למישהו. לפתע שמעתי מישהו הולך במסדרון. "הצילוו" צעקתי בחוזקה והמשכתי לתת מכות לדלת כשמתחיל להיות חם במחסן וכמובן שהפלאפון לא עליי. "מי זה?" צעק חזרה קול של נער בערך בגילי "אני במחסן" צעקתי חזרה וחייכתי. הבנתי שסוף סוף אני עומדת לצאת מהחור הזה. "פה?" שאל ודפק על הדלת שלי "כן. תקשיב, מישהו נתן לי מכה בראש והכניס אותי לפה" אמרתי במהרה "מה!?" שאל בשוק "איך קוראים לך?" שאל "מור" עניתי "מור משכבת י'?" שאל "נו כןןן אתה יכול בבקשה לפתוח את הדלת?" שאלתי חסרת סבלנות. "אני הולך לקחת מפתח תחכי כאן" אמר ורץ. "לאן יש לי ללכת בדיוק?" שאלתי בקול וגלגלתי עיניים. מצאתי מראה בתוך המחסן אז הסתכלתי על עצמי ונראתי מזעזע. כל השיער שלי היה פרוע והמסקרה שלי נמרחה מרוב החום. נאנחתי ואספתי את שיערי לקוקו חלש לצד והורדתי את המסקרה עם הנייר שמצאתי. "מצאתי" צעק הנער ופתח את הדלת כשאני יוצאת בריצה החוצה. "יואו תודה" אמרתי וחיבקתי את הנער. "טיילר?" הרמתי את מבטי ופתחתי את עיניי. איזה פאדיחה זה ילד מהשכבה שלי "כן" אמר וצחק "אוי לא" חייכתי במבוכה והתנתקתי מהחיבוק. "מי הדפוק שנעל אותך פה?" שאל בשוק "אין לי מושג" אמרתי ונאנחתי. "יש מישהו שיש לך בעיות איתו?" שאל "כן, החדשה אמילי" אמרתי וצמרמורת עברה בגופי "טוב.. היא לא הייתה יכולה לעשות את זה" אמר ואני הנהנתי. "הגעתי ממש מוקדם ככה שזאת לא הייתה בעיה לגרור אותי עד לפה" אמרתי וגלגלתי עיניים. "תשמרי על עצמך" אמר ברצינות ושם את ידו על כתפי ואני הנהנתי. "איזה שעה עכשיו?" שאלתי "עכשיו שעה שלישית" אמר וגרם לי לפתוח עיניים "מהה?? זאת אומרת שהייתי חסרת הכרה שעתיים?!" שאלתי "כנראה.." מלמל "טוב אני אחכה כבר לשעה רביעית.." אמרתי "טוב אני חייבת ללכת" אמר. הודתי לו והוא הלך. התיישבתי מול הכיתה שלי וחיכיתי לשיעור הבא. יצא לי לדבר הרבה פעמים עם טיילר. ואפשר לומר שאנחנו ידידים דיי טובים. אחרי בערך חצי שעה סוף סוף היה צילצול. נכנסתי במהירות כשהמורה יצאה מהכיתה ואוסטין קם. "איפה היית?" שאל בשוק וחיבק אותי בחוזקה. "במחסן" אמרתי בכעס "למה את מתכוונת?" שאל והתנתק מהחיבוק "התכוונתי לזה שמישהו נתן לי מכה בראש כשהגעתי לבית ספר וגרר אותי למחסן של הבית ספר" אמרתי בכעס כשעוד שנייה יוצאים מעיניי דמעות. "ואיך יצאת?!" שאל כשהוא מחזיק את ראשי בין ידיו "טיילר היה במסדרון אז צעקתי לו והוא לקח מפתח והוציא אותי" אמרתי בשקט ודמעה נזלה מעיניי ואוסטין ניגב אותה. "העיקר שאת בסדר" אמר והביא את הבקבוק מהתיק שלי. שתיתי ופזלתי לכיון אמילי. היא הסתכלה עליי במבט מוזר כשעל פניה חיוך שטני, כמו תמיד. ואני נאנחתי.

-נקודת המבט של אמילי- (בפעם הראשונה)

ראיתי את אמילי חוזרת מהמחסן מה שגרם לי קצת לכעוס. לפני שהמורה נכנסה יצאתי עם התיק לכיון הכיתה של איתן, אח שלי. כשהגעתי קראתי לו לצאת והתקדמנו לכיון החצר האחורית של בית הספר. "היא הצליחה לצאת מהמחסן" אמרתי לו כשנעמדנו מתחת לעץ. "איך בדיוק?" שאל "טיילר היה במסדרון והוציא אותה" השבתי "אוו הבן זונה הזה תמיד חייב להרוס הכל" אמר וגילגל עיניים. "טוב עכשיו אנחנו צריכים לעשות משהו לאוסטין. אתה יודע, זה יהיה נורא צפוי אם נעשה עוד משהו למור" אמרתי וצחקתי "אבל מה נעשה?" שאלתי "יש לי רעיון" אמר איתן לאחר כמה דקות וחייך חיוך ערמומי.

-חזרה לנקודת המבט של מור-

חזרתי הביתה ואמא שלי הסתכלה עליי במבט מוזר כשהיא יושבת על הספה וליה עליה. "היי" אמרתי בשקט ושמתי את התיק על הריצפה "אפשר לדעת איפה היית בכל שלושת השיעורים הראשונים?" שאלה אמא שלי וגרמה לליבי ליפול לתחתונים. 'לספר לה את האמת או לא? טוב אני בחיים לא שיקרתי לאמא שלי… אני אספר לה את האמת' חשבתי לעצמי "תקשיבי אמא.." אמרתי והתיישבתי על הספה מולה. "תבטיחי לי שלא תדאגי" אמרתי למרות שהיא תדאג בכל מקרה "דברי" אמרה. "נכנסתי לכיתה נורא מוקדם וקיבלתי מכה בראש ממישהו. כנראה שהתעלפתי אבל כשהתעוררתי מצאתי את עצמי במחסן של הבית ספר" אמרתי והבטתי על אמא שלי. היא פתחה עיניים "התחלתי לצעוק שיוציאו אותי עד שילד מהשיכבה שלי שמע אותי והוציא אותי." אמרתי ואמא שלי נראתה קפואה "ואז הבנתי שאני בשיעור שלישי. אבל לא יכולתי להיכנס כי לא ידעתי מה להגיד למורה. אז נכנסתי רק בשיעור רביעי" אמרתי בשקט. "מי עשה לך את זה?" שאלה בכעס "אמא אין לי מושג. באמת שחשבתי על זה כל היום ביחד עם אוסטין" אמרתי "תבטיחי לי שאם את תדעי מי עשה את זה אז תספרי לי אוקיי?" שאלה בכעס "מבטיחה אמא" אמרתי והשפלתי את מבטי לריצפה. "מסכנה שלי" אמרה אמא שלי והקול שלה הפך לדואג ורך יותר. היא שמה את ליה בצד וחיבקה אותי בחוזקה כשאני מוציאה עליה את כל הדמעות שלי.