הסוד – פרק 20

היי :) לפני שאני מתחילה את הפרק אני רוצה לומר שזה הפרק שסוגר את החלק הראשון. זאת אומרת ששאר הפרקים הבאים יהיו החלק השני. קריאה נעימה <3

הסוד
פרק 20:

הגעתי לבית הספר מוקדם. כל הלילה לא נרדמתי וגם לא אוסטין. כל הלילה רק דיברנו בפלאפון והצלחנו לישון רק שעות אחדות. לפתע ראיתי את אמילי נכנסת לכיתה מה שגרם לליבי ליפול לתחתונים. היא הסתכלה עליי וחייכה את אותו החיוך של אתמול מה שגרם לצמרמורת לעבור בגופי. שמתי לב ששתינו היחידות בכיתה מה שגרם ללב שלי לפעום בעוצמה "אז את מור המפורסמת" אמרה והסתובבה מסביב לשולחן שישבתי עליו. מה היא רוצה ממני לעזאזל? "אפשר לדעת למה מפורסמת?" אמרתי כשאני מביטה בה. היא נעצרה במקומה מולי, דיי רחוקה. "בואו נראה.. את יודעת כנראה מי אני נכון?" אמרה ונשענה על השולחן שהיה מולי "יודעת טוב מאוד" אמרתי בזילזול "מצוין. אז את חברה של אוסטין אע?" שאלה "מה זה עניינך? למה את ממשיכה לפגוע באוסטין?" שאלתי בכעס כשאני קמה מהשולחן ונשענת עליו "בואו נגיד שהוא היה חייב לי משהו ולא קיים. הוא כבר מקבל את המחיר" אמרה וצחקה "איזה מחיר בדיוק?" אמרתי מבולבלת "את יודעת שאני לא סתם בגדתי בו. טוב ת'אמת, הייתי צריכה קצת להשתחרר עם מישהו אחר למה אוסטין כבר היה משעמם" אמרה וחייכה "איך את בכלל מרשה לעצמך לדבר עליו ככה?!" הרמתי את קולי "וואו בואי תהרגי אותי וזהו" אמרה והתקדמה אליי "כשמבטיחים לי משהו חייב לקיים אותו. אם לא.. אז חבל.. אני אחזיר לו את מה שמגיע לו. כמו שעשיתי לאוסטין" אמרה והצביעה עליי "הוא היה חבר שלך!! הוא אהב אותך!!" אמרתי בכעס "נכון הוא אהב אותי. אבל אני לא אותו. רק בזכותו הפכתי למקובלת. את יודעת הרי אוסטין היה אחד שמחליף בחורות תוך שנייה" אמרה וצחקה "מה את מנסה לומר?! שאת פשוט ניצלת אותו" אמרתי והתקדמתי אליו בכעס עצום "צודקת. ואת יודעת, זה הלך לא רע בכלל. אני עומדת מולך, בלי בעיה לדבר. אבל לא שברתי אותו רק בזה שבגדתי בו. המשכתי להעלות תמונות שלי עם בנים אחרים" אמרה וצחקה "כל אחד יותר טוב מהשני" אמרה והנהנה "וואלה, יש לך אחלה של ביטחון עצמי. תאמיני לי שאת לא תעברי את השנה הזאת בשקט" אמרתי כשאני נוגעת בכתפה בזילזול "מה את אומרת? אני אעבור את השנה הזאת במלא צחוקים עלייך ועל אוסטין. את תראי איך אתם תיהרסו לאט לאט" אמרה וגרמה לי לרתוח. "תשתקי. אף אחד לא יוכל להפריד בינינו. בטח שלא את." אמרתי ודחפתי אותה. התקדמתי לכיון הדלת אך אמילי עצרה אותי. "מה יקרה אם כל בית הספר הזה ידע שאבא של אוסטין מת בגלל שהוא עבד לאנשים רעים שרק הרגו מאות אנשים והוא לא מילא את חובותיו?" אמרה וגרמה לי להסתובב אליה עם פה פתוח "מה..? מ..ה אמרת..?" גמגמתי "כן. הרגו את אבא שלו בגלל שהוא לא מילא את הפקודות של הבוס שלו. כשאני מתכוונת לפקודות זה להרוג אנשים אחרים" אמרה והעיניים שלי התמלאו בדמעות "אל תעשי לו את זה" מלמלתי בשקט עוד שנייה מתחננת "אני אחשוב על זה" אמרה וצחקה ויצאה מהכיתה. משאירה אותי לבד. אני לא מאמינה שאוסטין לא סיפר לי את זה..

***

נכנסתי לביתו של אוסטין ביחד איתו, אני חייבת לדבר איתו על זה. "יש מישהו בבית?" שאלתי "לא" ענה אוסטין ועלה במדרגות ביתו כשאני אחריו. אוסטין נכנס לחדרו ואני מיד אחריו כשאני סוגרת אחריי את הדלת ונשענתי עליה. אוסטין התיישב על מיטתו כשהוא חולץ את נעליו ואני רק נאנחתי ולא זזתי ממקומי. "אני יודעת על אבא שלך" אמרתי והרמתי את מבטי למעלה. אוסטין הפסיק את פעולותיו והרים אליי את מבטו "מה?" שאל בשוק כשהוא מתיישר "אני יודעת.." אמרתי בשקט והסתכלתי עליו "מה את יודעת?" שאל והרגשתי כעס בקולו "על זה שאבא שלך מת בגלל שהוא עבד לאנשים רעים" אמרתי וניסיתי לנשום כמה שיותר כדי להירגע. "מי אמר לך את זה?" אמר כשהוא מרים את קולו וקם ממיטתו "אמילי" אמרתי והשפלתי את מבטי "בת זונה" צעק ובעט במיטתו מה שגרם לי לקפוץ במקום. אוסטין התיישב על הריצפה כשהוא נשען על מיטתו "עזוב את זה שאני יודעת.. היא אמרה שאם תעצבן אותה.. היא תספר לכל בית הספר" לחשתי כשאני נצמדת יותר לדלת ואוסטין מביט בי במבט מלא כעס כאילו הוא עוד שניה בא להרוג אותי. "מה היא מתכוונת לעשות?" שאל ועיקם את פרצופו. לא עניתי. "איזה טיפש אני למה סיפרתי לה את זה בכלל?!" לחש כשהוא מישר את רגליו ונותן מכות לריצפה "אוסטין" אמרתי והתקדמתי אליו "אני בטוחה שהיא לא תעשה את זה" אמרתי והתיישבתי לידו "אני מכיר אותה, היא יכולה לעשות את זה" אמר והמשיך להרים את קולו. "מה עוד היא אמרה לך?" שאל והביט בי "שהיא הייתה איתך רק כדי שתהפוך למקובלת.." אמרתי בשקט "וואו" אמר "ממש חברה טובה הייתה לי" אמר ובהה בקיר מולו. "אתה יודע שאני תמיד פה לצידך" אמרתי בכנות והתקרבתי אליו "כן.." אמר ונישקתי לשפתיו.