הסוד- פרק 2- מה קורה פה?

התעוררתי מתפיחות קלות על גבי,
"תחגרו חגורות, אנחנו נוחתים" קראה הדיילת
חגרתי את החגורה ונמרחתי על כתפה של מיקה, מנסה לישון
"מתה עליך!" מיקה קראה לעברי. לפתע שמעתי ציחקוקים, סובבתי את ראשי במהירות, ראיתי שם את גלי, מצחקקת, שלחתי את ידי על עבר ביטנה והתחלתי לדגדג אותה, קולות ציחקוקים, שהתגברו לצחוק מתגלגל, שמעתי וחייכתי חיוך גדול, המשפחה הזאת היא החיים שלי, אולי אפילו יותר טובים ממשפחתי, לא אלי, אל תחשבי אל זה! נזפתי בעצמי. הנחתי את ראשי אל כתפה של מיקה. שנחתנו, הרגשתי שבטני מתהפכת, עצמתי עיני בבהלה, מיקה שמה לב לפרצופי וליטפה אותי.
"נחתנו, אפשר לרדת!" קראה הדיילת
מיקה נתנה לי יד ובמהירות משכה אותי משם, למטה ראיתי את כולם.
"רונה-" קראתי, נקטעתי על ידי רונה
"אתם באים למונית?" אמרה והלכנו אחריה
התקדמנו למונית, הנהג ממש חמוד!, קוראים לו דילן והוא היה הנהג שלנו במשך השהיה שלנו בנוי- יורק.
ראיתי מהחלון מאות בנות מסביב קניונים וחנויות, מודדות בגדים, קונות,לאחר כמה דקות, הכריז שאול שהגענו למלון, יצאתי מהאוטו ובירכתי את דילן לשלום, בחנתי את המלון טוב טוב, חלקו החיצוני נצבע בשחור בוהק, עליו עיתורים כסופים וחלונות גדולים ומרפסות נאות. המלון היה יפה ומפואר. שנכנסתי נדהמתי לא פחות, ספות עור ניצבו מול קיר הזכוכית, הדלפק של הקבלה, הבריק עד שהסתנוורתי, הקירות היו מעוטרים ובפינה ניצבה מעלית, ליד ניצב חדר האוכל ובריכת השחיה, ליד הכל היו חנויות נוספות אשר ניצבו בתוך המלון.
שאול זימן את המעלית, נכנסתי לתוכה, שמתי לב שיצאה מלמעלה נברשת קטנה, שהוציאה אור קטן, בעבועתי נשקפה מהמראה הגדולה שמסביבותיה, מסגרת קטנה ושחורה, שהוסיפה חן למקום. יצאנו מהמעלית, ששתיקה סררה ביננו, כל אחד היה עסוק בלהתבונן במקום שהוצג לפניו, אני די התאכזבתי, הקירות היו צבועים בלבן מחריד, מנורות קטנות יצאו מהתקרה והעירו חלק קטן מאוד מהמסדרון שהיה גדול מאוד, בריצפה, ביצבצו סדקים, ובהם שאריות מעטות של אוכל, אשר נפל מידהם של אנשים. סוף סוף הגענו על הדלת של חדרנו, הדלת ניצבה בקצה המסדרון, רחוקה בהרבה מהדלתות האחרות, שמחתי, לפחות חדר גדול, אבל הוא היה מוזנח!, כמו כל הדברים פה, לא כמו למטה. הדלת נפתחה ונשמע צליל חריקה קטן, להפתעתי, החדר הגדול, היה מהודר ומפואר, החדר חולק לארבעה חלקים, בחלק הראשון, שמגיעים אליו שפותחים את הדלת, מחשב גדול בפינה, מולה ניצבת ספת עור לבנה וגדולה ולידה שתי כורסאות קטנות מעור ובאותו הצבע. שטיח שחור מגולגל בפינה, מחכה שיפרשו אותו. שידה קטנה וורודה, עליה מנורה קטנה, מנורת קריאה, ועליה מונח טלפון ומספר הטלפון של הקבלה, בתוך החדר ניצבו עוד כמה פריטים קטנים. החדר השני היה חדר שינה, מיטה זוגית ניצבה בתוכה, עליה נפרסו מצעים לבנים. תמונות ניתלו על הקיר ופלזמה ענקית הונחה על השידה שבתוכה הוצגו ספרים מכל טוב, ארון גדול לאיכסון הבבגדים. בחדר השלישי היה מטבח, שיש מבריק וכיור לבן, מגירות באותו הצבע. מקרר גדול ואפור, שם אוכל מכל טוב ושתיה קרה. בחדר האחרון היה מיטה זוגית גדולה וליד זה שתי מיטות בשביל יחיד. פלזמה גדולה מול המיטות ושטיח פרוש בצבע שחור.שתי מחשבים גדולים בפינות החדר. שולחן גדול וספה קטנה בצד. ארון בגדים גדול ניצב ליד המיטות.
"יפה, לא?" אמרה רונה בהתלהבות
"כן…" אמרתי בחשש, לדעתי המקום היה מפואר מידי…
"יפה? נכון?" חקרה אותי רונה
"כן!" אמרתי בשמחה עזה, נמרחתי על המיטה, הרגשתי דקי את דקירה בבטן שלי, הורדתי את השמיכה ונדהמתי לגלות שם פתק צהוב שאליו היה כתוב "אני יחזור, אני מבטיח לך" מה זה המשפט הזה?
המשך יבוא…