הסוד – פרק 15

הסוד
פרק 15:

קמתי בבוקר כששמעתי את ליה בוכה. "אמאאא" צעקתי תוך כדי שהעיניים שלי עצומות. "אמאאא" צעקתי שוב כשהעיניים שלי נפתחות לאט לאט. ראיתי שהשעה שש וחצי ואני אמורה ללכת לבית הספר. איפה ההורים שלי? הלכתי לחדר של ליה "מה קוקי?"שאלתי את ליה. מבכי היא התחילה לצחוק. "למה בכית?" שאלתי ולקחתי אותה על הידיים. התחלתי לדאוג כי עוד חצי שעה אני אמורה להתארגן לבית הספר וההורים שלי לא בבית. מה יהיה עם ליה? התקשרתי לאמא שלי ובדיוק נפתחה הדלת מה שגרם לי לקפוץ במקום ולהחזיק חזק את ליה. "אמאא" צעקתי מעוצבנת "איפה היית??" שאלתי בכעס כשאני מנתקת את השיחה. "לקחתי הזמנות למסיבה" אמרה והושיטה לי מספר הזמנות כדאי שאוכל להזמין חברים. "למסיבה של ליה?" שאלתי "כן" ענתה אמא שלי "ומתי המסיבה?" שאלתי כשאני מתבוננת בהזמנה אם התמונה של כל המשפחה ביחד עם ליה "עוד שבוע" אמא שלי אמרה וגרמה לי לפתוח עיניים. "מה שבוע? אני צריכה להזמין תור לספר, לקנות תכשיטים, שמלה" אמרתי בעצבים ושמתי את ליה חזרה למיטה "את תספיקי" אמרה אמא שלי "שיהיה" עניתי וגלגלתי עיניים. עליתי למעלה והתלבשתי לבית הספר. שמתי את התיק על הגב ולקחתי את ההזמנות בידי. "תזמיני בבקשה את ההורים של אוסטין" אמרה אמא שלי כשבדיוק באתי לצאת מהבית "מה?" שאלתי כשפי נפתח "תזמיני" אמרה "קודם כל, אין לו אבא. ולמה?!" שאלתי כשאני מעקמת פרצוף "אוי. הזדמנות טובה להכיר את אמא של אוסטין" אמרה "מה היא תעשה שם בדיוק?!" שאלתי. אוסטין יהיה איתנו, לא עם אמא שלו. "את יודעת, למבוגרים יש דברים משלהם" אמא שלי קרצה לי. כשאמא שלי קורצת אז היא קורצת באופן מפחיד מה שגרם לי לרעוד "אוי לא" אמרתי ויצאתי מהבית. בדיוק כשיצאתי מהבית אוסטין יצא גם מה שגרם לי לצחוק. "שלום" אמרתי בחיוך "שלום" אמר וצחק והושטתי לו את ההזמנה. "כולל אמא שלך מוזמנת" אמרתי וצחקתי "מה? מה היא תעשה שם" פתח את עיניו "זה בדיוק מה ששאלתי את אמא שלי" אמרתי והתקדמתי ביחד עם אוסטין לבית של אשלי. 'תרדי למטה' סמסתי לאשלי. "אוי לא" אמר וצחק "אבל אתה בא נכון?" שאלתי "ברור שכן" אמר וצחק. "היי" אמרה אשלי כמו תמיד חצי ישנה. "היי" ענינו אני ואוסטין. "קחי" הושטתי לה הזמנה "מממ" מלמלה "מזל טוב" אמרה בשקט. "הכל טוב?" שאלתי כשראיתי שאשלי עוד שנייה מתעלפת. אוסטין התפקע מצחוק עד שהוא הגיע למצב שהוא נשכב על הריצפה. "בואנה מה אתה צוחק, לא ישנתי כל הלילה בגלל השכנים המפגרים האלה" אמרה בעיניים סגורות "תגידי, ציחצחת שיניים?" שאלתי בצחוק "לא הספקתי" אמרה ושמה את ידה על הפה "מה עובר עלייך" אמרתי כשאני הולכת אחורה וצוחקת בלי סוף. אוסטין כבר התחיל להיחנק מרוב צחוק. "מה הם עשו? השכנים?" שאלתי "שרו קריוקי בזיופים עד חמש לפנות בוקר" אמרה ואני הרמתי את אוסטין מהריצפה. "שתהיה לי בריאה" אמרתי והתקדמנו לכיוון בית הספר כשאני ואוסטין לא מפסיקים לצחוק על ההליכה העקומה של אשלי.

***

בשיעור ביולוגיה ישבתי ליד אוסטין כי זואי התיישבה ליד אשלי שהייתה עם הראש על השולחן והמקום הפנוי היחידי היה ליד אוסטין. נתתי לזואי את ההזמנה גם. באמצע השיעור זואי התחילה לצחוק "אני מתה" מלמלה אליי ואל אוסטין. "מה קרה?" שאלתי את זואי. אנחנו תמיד יושבות שולחן ליד שולחן ככה שאין לנו בעיה לדבר. "מצאתי בתיק שלי ג'וק לא אמיתי" אמרה והראתה לי אותו ואוסטין צחק "ואת יודעת שאשלי מפחדת מזה" אמרה והסתכלתי על אשלי שנירדמה. "שימי אותו על היד שלה ככה שיהיה מול הפנים שלה ואנחנו נעיף עלייה כדור נייר ונראה את התגובה" אמר אוסטין ואני צחקתי בשקט וזואי הנהנה. זואי שמה את הג'וק בעדינות על היד של אשלי ואוסטין תלש דף נייר מהמחברת. הוא קימט אותו לכדור "מוכנות?" שאל אותנו "כן" ענינו בשקט וחיכינו שהמורה תסתובב ללוח. כשהסתובבה אוסטין זרק בדיוק על הפנים של אשלי את הכדור ואשלי התעוררה לאט לאט כשהיא מרימה את ראשה. כשפתחה את עיניה שמה לב לגו'ק וצרחה בקולי קולות כשאני, זואי ואוסטין צוחקים בשקט ומסתירים את הפנים שלנו בידיים "מה קורה פה?!" צעקה המורה כשראתה את אשלי לא מפסיקה לקפוץ ולצעוק כל שנייה את המילה 'ג'וק'. הכיתה התחילה לצחוק בשקט ואני ואוסטין התחלנו לתת לשולחן מכות מרוב צחוק ולהזיז את הרגליים בחוזקה מרוב צחוק. אשלי הסתכלה עלינו במבט כועס ומלחיץ "אתם עוד תשלמו על זה" אמרה אשלי והלכה אליי ואל אוסטין; מבלגנת את שיערנו "יש לכם שיער פשוט לפנים" אמרה והמשיכה לבלגן את השיער שלנו. "אשלי שבי מיד במקום" צעקה עליה המורה ואשלי חזרה למקומה כשהיא זורקת על זואי את הג'וק "גם את תשלמי" אמרה לזואי ואני ואוסטין סידרנו את השיער ולא הפסקנו לצחוק.

***

לאחר הלימודים הלכתי מיד לחנות שמלות ערב האהובה עליי ביחד עם הכסף שאמא שלי נתנה לי בבוקר. לפני שנכנסתי הייתי חייבת להתקשר לאמא שלי. "הלו?" ענתה אמא שלי "הלו אמא תקשיבי אני עכשיו ליד החנות, באיזה צבע לקנות את השמלה?" שאלתי. אני לא רוצה להיות פתאום שונה. "בעיקרון אבא לובש חליפה שחורה עם עניבה סגולה ואני שמלה שחורה. תחפשי שמלה סגולה בהירה שתתאים לך, ואם לא תחפשי שמלה שחורה" אמרה אמא שלי "אני לא אראה חיוורת עם שמלה סגולה?" שאלתי "זה בדיוק מה שאני חושבת. אם את מעדיפה אדום אז אין בעיה. אבל אם שום דבר לא יתאים תיקני שחורה, לא נורא." אמרה אמא שלי "טוב אני אשלח לך תמונות של השימלה ותגידי לי מה לקנות אוקיי?" שאלתי "בסדר גמור" אמרה אמא שלי וניתקנו. "שלום" אמרתי כשנכסתי לחנות. "הנה הלקוחה האהובה עליי" אמרה המוכרת וחיבקה אותי. אמא שלי ואני מכירות כמעט את כל המוכרות פה כי אנחנו כל הזמן קונות פה שמלות. "מה את צריכה?" שאלה אותי "נולדה לי אחות. מסיבה את יודעת.. עכשיו מה שאמא שלי אמרה זה או לקנות שמלה סגולה בהירה או אדומה או שחורה. עכשיו בשמלה סגולה אני חושבת שאני אהיה חיוורת. שמלה אדומה אני לא חושבת שתתאים לי. מה שנשאר זה שחור" אמרתי "מי אמר שתהיה חיוורת? מי אמר שאדום לא יפה לך? יש שילובים של סגול עם שחור שנראה לי זה יהיה מעלף עלייך" אמרה לי והוציאה מהמבחר שמלה ארוכה בצבע סגול לילך עדין כשעל החלק העליון יש תחרה שחורה על הסגול ומאחורה הולך שובל של תחרה שחורה "וואו" אמרתי ופתחתי את עיניי "רוצה למדוד?" שאלה אותי "ברור" אמרתי ושמתי בצד את התיק שלי. נכנסתי לתא ומדדתי את השמלה ויצאתי החוצה למראה. "וואו היא ממש מחמיאה לך" אמרה המוכרת וסידרה כמה דברים על השמלה. "נשלח לאמא" אמרתי והמוכרת צילמה אותי בשימלה. הסתכלתי על עצמי וחייכתי, זאת שמלה באמת יפה. 'לקנות! מיד! שום שמלה אחרת!!!!!!!' רשמה אמא שלי ועשתה מלא סמיילים שמחים. 'אוקיי' שלחתי לה חזרה. "אני קונה אותה" אמרתי למוכרת "מעולה" אמרה ונכנסתי לתא מדידה חזרה. יצאתי ושילמתי על השמלה. יצאתי מהחנות מרוצה ושמחה. זה היה יום מצחיק ושמח במיוחד :)