הסוד – פרק 13

הסוד
פרק 13:

"מה אתה אומר? איך לא ראית?" שמעתי את אמא שלי צועקת מה שגרם לי לקום בבהלה ולרדת עם הפיג'מה והשיער הפרוע שלי למטה. לא ראיתי את אמא שלי בבית אז יצאתי החוצה וראיתי אותה רבה עם אחד השכנים. התקרבתי לאמא שלי כדי לראות על מה היא רבה וראיתי את האוטו שלנו הרוס לגמרי, תאונה. "אני פשוט רציתי לחנות והתנגשתי באוטו" אמר האיש, נראה שלושים לחייו. "אמא תכנסי הביתה" אמרתי לה. זה לא בסדר שהיא מעוצבנת ככה כשהיא בהריון של 9 חודשים. אני ואבא שלי צריכים להיות מוכנים כי בכל רגע היא אמורה ללדת. לא לדבר על זה שהיא כבר ממש כמה ימים לפני הלידה או אפילו היום היא יכולה ללדת. אמא שלי הסתכלה עליי ונרגעה קצת. היא נאנחה ונכנסה הביתה. "אני מצטער כל כך" אמר והסתכל בעיניי. "לא נורא. אבא שלי כבר ידבר איתך. הוא יותר סבלני מאמא שלי" אמרתי וצחקתי והצלחתי להעלות חיוך לאיש. "רק שאלה קטנה, איפה את גר?" שאלתי "בבית הזה" אמר והצביע על הבית ממול. "אוקיי, יום טוב" אמרתי וחייכתי "יום טוב" אמר ונכנסתי לבית. "אמא את יודעת שאסור לך להיתעצבן ככה!" אמרתי כשנכנסתי לבית. התקדמתי למטבח וראיתי את אמא שלי על הריצפה. מה שגרם ללב שלי ליפול לתחתונים. "אמא, אמא, תתעוררי" התחלתי להזיז אותה מצד לצד. לקחתי את הפלאפון וחייגתי מהר לאבא שהלך לקניות. "הלו?" ענה "הלו אבא? תקשיב היה איש שהרס את האוטו שלנו ואמא צעקה עליו ואז חזרה הביתה והתעלפה. בוא מהר אני קוראת לאמבולנס" אמרתי במהירות "אני בא" אמר וניתק מיד. התקשרתי במהרה לאמבולנס ונתתי את הכתובת. אבא שלי הגיע במהירות ופתח את הדלת בפראות כשהוא רץ למטבח. יצאתי החוצה כששמעתי את האמבולנס וקראתי להם. ראיתי את השכנים יוצאים מהבתים כולל את אוסטין. האנשים מהאמבולנס יצאו ורצו לכיוון ביתי כשאני לא מפסיקה לבכות. אוסטין רץ אליי "מה קרה??" שאל אותי והחזיק את ראשי בין ידיו "אמא שלי רבה עם אחד השכנים בגלל שהוא הרס את האוטו ואמא שלי בהריון והיא התעלפה" אמרתי בגימגום "הכל יהיה בסדר, את תראי" אמר וחיבק אותי. לרגע שמעתי את צחוקו של אוסטין. "מה אתה צוחק?" שאלתי "את יודעת, הפיג'מה מהממת עלייך" אמר וגרם לי לעלות חיוך. "איזה מעצבן" אמרתי ונתתי לו מכה בחזה. ראינו שלוקחים את אמא שלי על אלונקה ואבא שלי נכנס לאמבולנס. האמבולנס נסע במהירות וכל השכנים התפזרו. "טוב.. אני אלך להחליף בגדים ולארגן לאמא שלי את התיק.. אני מקווה שהכל יהיה בסדר" אמרתי לאוסטין "אני יכול לבוא איתך? גם ככה יהיה לך משעמם" אמר וחייך "אוקיי" אמרתי ונכנסנו שנינו לבית שלי. עלינו לחדר שלי וניגשתי במהרה לארון הבגדים שלי. הוצאתי טייץ וחולצה לבנה עם עליונית בצבע טורקיז. הלכתי למקלחת התלבשתי, עשיתי מחליק, התאפרתי במהרה ויצאתי החוצה. "וואו את מהירה" אמר כשהוא שוכב על המיטה שלי "ממש מרגיש בבית אע?" שאלתי וצחקתי. לקחתי את התיק הגדול לתינוקת והתחלתי להעמיס בפנים את כל מה שאמא שלי והתינוקת תצטרך. כשאני חושבת על זה, למה אמא שלי לא עשתה את זה לפני?! "וואו, ממש חשבת על הכל" אמר והסתכל עליי הולכת ממקום למקום. "איזה חשבתי, נראה לי אני לוקחת דברים שלא צריך" אמרתי מסתכלת על כל מיני צעצועים. "חכי שנייה" אמר והתחיל להוציא את כל הדברים המיותרים. "חייב שתכניסי את אלה" אמר והצביע על כל הערמה של הטיטולים "צודק" אמרתי וצחקתי. לקחתי איתי גם את הסלקל של התינוקות והזמנתי מונית. אני ואוסטין נכנסנו למונית ונסענו לבית החולים.

***

"תיכנס בבקשה, היא אמורה ללדת עכשיו" אמר הרופא לאבא שלי והוא נכנס מיד. משאירים אותי ואת אוסטין עומדים וממתינים. אמא שלי התעלפה בגלל שהרגישה הרבה כאבים והיא לא יכלה להחזיק יותר אז היא התעלפה. הרופאים בדקו אותה ואת התינוקת והכל בסדר, אני כל כך מתרגשת תהיה לי אחות!!!. ברקע שמעתי את אמא שלי צועקת מה שגרם לי לרעוד וללכת מצד לצד. אני לא יכולה לשמוע אותה!!! "תרגעי" אמר אוסטין וצחק "איך אתה רוצה בדיוק?!" אמרתי והמשכתי ללכת עד שאוסטין עצר אותי. "את יודעת שעכשיו תהיה לך אחות. הכאב שווה" אמר וקרץ "צודק אבל קשה-" נעצרתי כששמעתי תינוק בוכה והתחלתי לבכות מרוב אושר ולצחוק תוך כדאי כשאוסטין רק צוחק עליי. "אתם יכולים להיכנס" אמר הרופא ואני נכנסתי. ראיתי את אוסטין מתיישב. "לא לא לא אתה בא איתי" אמרתי ולקחתי את ידו. "נו אני לא קשור בכלל" אמר אבל דחפתי אותו לבפנים. נכנסתי כשאני מחזיקה את ידו של אוסטין. רואה את אמא ואבא שלי בוכים כשאמא שלי מחזיקה את התינוקת. היא כל כך יפה. הסתכלתי על אוסטין וראיתי אותו מחייך. לקחו את התינוקת כדי לנקות אותה ואני התקרבתי לאמא שלי וחיבקתי אותה. "כל הכבוד" אמרתי וחייכתי. התינוקת חזרה ביחד עם המיילדת והיא רצתה לתת אותה לאמא שלי אבל אמא שלי סירבה. "תנו אותה לבת שלי" אמרה וחייכה אליי. החזקתי את התינוקת, היא כל כך יפה. הבכי שלי התגבר יותר ונישקתי בעדינות את התינוקת. הסתכלתי על אוסטין וראיתי שעיניו אדומות וחייכתי אליו. "רוצה?" שאלתי בלחש. אוסטין לא ענה אבל ידעתי שכן. עמדתי מולו והעברתי לידיו אותה. "היא דומה לך" אמר ואני שמתי את ידי על כתפו, מסתכלת על התינוקת. "במיוחד לאבא" אמרתי והסתכלתי על ההורים שלי שנראים מאושרים מעוד דבר אחד. החיבור שלי לאוסטין. זה גרם לי להסמיק בטירוף. אוסטין נתן את התינוקת לידיו של אבא שלי ויצאנו ביחד החוצה. "מזל טוב" אמר בחיוך "תודה על הכל" אמרתי כשהתיישבנו על הכיסאות. נשענתי על כתפו של אוסטין, מתה מעייפות.
זה היה היום המאושר בחיי <3