הסוד – פרק 10
הסוד
פרק 10:
קמתי בבוקר ונזכרתי שהיום אני חייבת ללכת לבית של ראיין.. בכדי לדעת מי הוא באמת.. לרגע הבנתי שאני בכלל לא יודעת מתי ללכת לשם. הרמתי את הפלאפון שלי מהשידה והקלדתי לאוסטין הודעה. 'בוקר טוב :) אני הולכת היום.. אתה יכול להגיד לי רק מתי ללכת?' שלחתי. ונכנסתי למקלחת. לאחר שיצאתי ראיתי הודעה מאוסטין. 'אני לא כל כך בטוח.. אבל אני חושב שבחמש' כתב 'ואני צריכה להיות מחוץ לבית שלו? מה זה יתן לי..?' שאלתי 'את כבר תיראי.. חוץ מזה, את תמיד יכולה לדפוק בדלת או לפתוח אותה' רשם 'אבל תבטיחי לי שתהיה איתי בקשר' רשם וגרם לי לחייך, באמת אכפת לו ממני. 'מבטיחה ;)' שלחתי. ראיתי שיש לי עוד מלא זמן עד חמש בצהריים ועכשיו רק שתיים עשרה. חשבתי מה לעשות ולא היה לי רעיון מוצלח.. "אמאא" צעקתי כשירדתי במדרגות "מה?" שאלה "צריך לעשות קניות? משהו? משעמם לי,נו" אמרתי "לא" אמרה אמא שלי וצחקה "שמחה שזה מצחיק אותך" אמרתי ועיקמתי פרצוף. עליתי למעלה ואז מוקו קישקש בזנבו והסתובב סביבי. מעולה! טיול קטן לא יספיק! חייכתי והוצאתי את מוקו מהבית. שעתיים שלמות הייתי עם מוקו בחוץ מרוב שיעמום. לבסוף נשארתי בבית והכנתי שיעורים וכל השטויות האלה. לבסוף סוף סוף הגיעה השעה ארבע. התארגנתי תוך חצי שעה ויצאתי מהבית בארבע וחצי. חיפשתי את הבית לפי הכתובת שאוסטין נתן לי 'אני בדרך' סימסתי לאוסטין 'תזהרי! בבקשה!' סימס חזרה 'אוקיי מבטיחה' רשמתי. למה אני צריכה כל כך להיזהר? כאילו הוא איזה רוצח.. סוף סוף הגעתי לבית שלו. הבית שלו היה גדול ויפה מבחוץ. בית על אדמה עם קומה אחת בלבד אבל הוא עצום. התחבאתי בין השיחים שליד ביתו והרגשתי כמו מרגלת, מה אני עושה לעזאזל?. 'אני פה. מה לעשות?' שאלתי את אוסטין בהודעה 'תחכי בחוץ עד שאת רואה מישהי נכנסת לבית שלו. כשהיא תיכנס תלכי לאחד החלונות ואת תראי הכל כבר לבד' רשם 'אוקיי..' רשמתי חזרה והתיישבתי. שמתי את האוזניות על אוזניי ושמעתי שירים. עד שראיתי בחורה בלונדינית עם עקבים שנראים כמו 10 סמ' ולבושה לא צנוע בכלל. היא דפקה בדלת ומיד אחר כך ראיין פתח את הדלת. הסתכלתי טוב טוב וראיתי את ראיין מנשק את הבחורה בפה. 'מה לעזאזל?' חשבתי לעצמי. הדלת ניסגרה והתרוממתי מהשיחים. לפתע הפלאפון שלי צילצל וגרם לי למלמל כמה קללות ולענות מהר "מה את עושה אוסטין?" צעקתי בלחישה "מצטער, מצטער, מצטער אני חייב שתיהיה איתי בשיחה כשתראי את זה. אני חייב." אמר "אוקיי" מלמלתי בשקט "ראית כבר משהו?" שאל ושמעתי דאגה בקולו "חוץ מבחורה לא צנועה ונשיקה בפה שום דבר" אמרתי בכעס "ידעתי.. את יכולה ללכת לחלון?" שאל בשקט "כן.." אמרתי והתקדמתי בשקט. כשהגעתי סוף סוף לחלון הפתוח הצצתי וראיתי את חדרו של ראיין. חדר נחמד אבל מה שאני רואה גרם לי להפיל את הפלאפון מידי שהיה צמוד לאוזני. ראיין בוגד בי או שהוא סתם עכשיו במיטה עם אותה הבחורה. ואני פשוט לא אפרט. הדמעות יצאו בלי הפסקה. הרמתי את הפלאפון שנפל וקירבתי אותו לאוזני כשאני מתרחקת מהבית. "מור??" שאל אוסטין בדאגה "ראיתי.. צדקת.." אמרתי בשקט כשאני מושכת באפי ובוכה "אני מצטער כל כך.." אמר. שתקתי והוצאתי את כל הבכי. הייתה שתיקה בקו שלנו ולא יכולתי יותר עד שניתקתי. המשכתי ללכת כשכל גופי עדיין רועד וכשהדמעות לא מפסיקות לצאת מעיניי. כשנכנסתי לרחוב של ביתי פגשתי את אוסטין. הוא יצא במיוחד בשבילי… "מה אתה עושה פה?" שאלתי כשאני מרימה אליו את מבטי "הלכתי לחפש אותך" אמר בשקט. הוא משך אותי לחיבוק חזק כמו החיבוקים של הפעמים הקודמות. "אני מצטערת שלא האמנתי לך בהתחלה" אמרתי בזמן החיבוק "אני מצטער שנתתי לך לראות את זה" אמר. "אבל למה זה היה פוגע בי?" שאלתי "הוא תמיד מביא כאלה בחורות. הוא לא רוצה שמישהו ידע מזה. רק אני יודע מזה. וכשגיליתי את זה אז הייתה לו חברה. והוא הרביץ לי ואיים עליי שאני לא אספר. אם אחרים יגלו את זה.. את יודעת מה יהיה.." אמר כשאנחנו מתרחקים קצת מהחיבוק. הנהנתי אליו וחייכתי חיוך קטן. תודה אוסטין <3
תגובות (4)
איזה חמוד אוסטיןןן^_^
תמשיכיייי
נ.ב
ראיין האידיוט הזה בוגד!!!! אררר שונאת אותוו!!
מטומטם ! דביל ! בן ****!!!!
מושלם!!!!
יוואוו אוסטין כזה נוש!!
תמשיכי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
~קוראת חדשה~
תודה לכולן <3 כותבת עכשיו את פרק 11 :)