הסוד – פרק 1

הסוד
פרק 1:

"הגענוווו" התעוררתי למשמע הצעקה של אמא שלי והתמתחתי. לרגע שחכתי איפה אני ואז נזכרתי שאני באוטו שלי ושהגענו לבית החדש שלנו במיאמי שבפלורידה. אבא שלי קיבל קידום בעבודה וזאת הסיבה שעברנו דירה. "תתחילו להוציא מזוודות" אבא שלי אמר במרץ ויצא מהרכב ביחד עם אימי. יצאתי מהרכב גם בוהה בבית החדש שלנו, הבית פשוט עצום! כנראה שהיה שווה לעבור מהדירה הקטנה שלנו. אני לקחתי את המזוודות שלי ואבא שלי את כל השאר. אמא שלי לקחה את הדברים הקלים מכיון שהיא בהריון מתקדם, חודש שביעי ביחד עם תינוקת. ביום ההולדת שלי ביקשתי אח או אחות והנה קיבלתי. אבא שלי פתח את דלת הבית ונכנסו לבפנים. "אני בשוק" מלמלתי והפלתי את התיק מידי, פערתי את פי ופתחתי את עיניי כשאני בוהה בסלון העצום שהיה מולי. ההורים שלי רק חייכו והמשיכו ללכת לבפנים, משאירים אותי לבד. עליתי לחדרי והייתי עוד יותר בשוק. הדבר הראשון שעשיתי זה קפצתי על המיטה החדשה שלי וסקרתי כל פריט ופריט שהיה בחדרי בחיוך. הלכתי לחלון חדרי והבטתי החוצה. ראיתי דשא ירוק ובית לבן גדול, דומה לשלנו בדיוק מול החלון שלי. נורא התבאסתי, חשבתי שיהיה לי נוף יפה ולא איזה בית ועוד חלון מול הפנים שלי. נאנחתי והתחלתי לפרק את המזוודות.

***

קצת עליי:
אני מור כהן בת 16 וחצי. יש לי שיער שטני ארוך ועיניים ירוקות. ביקשתי מההורים שלי אח או אחות ביום ההולדת שלי השנה והנה קיבלתי. אמא ואבא שלי עובדים באותה העבודה אבל אבא שלי קיבל קידום ובגלל זה עברנו דירה. החיים שלי דיי משעממים, רק בית ספר וחברות לא יותר מזה. אבל יש לי כלב נסיך שוקראים לו מוקו ואני מתה עליוו

***
"מור תרדי שנייה" צעקה לי אמא מלמטה וירדתי במדרגות. "מה?" שאלתי כשאני נכנסת לסלון ורואה את אמא שלי עם שתי שקיות "קחי, אלו הספרים שלך לבית ספר" והושיטה לי את השקיות. פתחתי את עיניי כשראיתי את תכולתה של כל שקית "מה זההה?" צעקתי "אין מה לעשות.. את יודעת בכל זאת, כיתה י'א." אמרה אמא שלי ונכנסה למטבח. עליתי למעלה עם כובד השקיות בלית ברירה והנחתי את הספרים על המדף בצורה יפה. לא רק שיש מלא ספרים, הם גם ענקיים. 'מעולה מור, תהיה לך שנה פשוט מושלמת!' חשבתי לעצמי. הסטתי הצידה את הווילון שיהיה קצת אור ובדיוק ראיתי דמות של נער בחלון של הבית שמול ביתי. הנער הסתכל עליי ואני עליו, יש יותר מפאדיחה כזאת?! נו באמת!. הבחנתי שהוא לבוש שחור, נראה טוב ביופי אבל נראה כל כך באד בוי (ילד רע). הנער סימן לי "מה?" עם שפתיו ואני סימנתי לו חזרה "כלום" ועזבתי את החלון. נאנחתי וגלגלתי את עיניי והבנתי שכל פעם שאני אסתכל דרך החלון, לא יהיה לי כיף! מוקו, הכלב שלי נכנס לחדרי מקשקש בזנבו, כניראה שמח מהמעבר וכנראה מבקש טיול. יצאתי ביחד עם מוקו לטיול ברחוב 'מענין איך יהיה בבית ספר.. מעניין מי זה הנער המוזר הזה שמול ביתי מענין..' השאלות ששאלתי את עצמי נעצרו כשהרגשתי את עצמי מתרסקת מטה "היי ילדה, תסתכלי לאן את הולכת!!" צעק עליי מישהו. כשפתחתי את עיניי וקמתי בכוחות עצמי הסתכלתי על הנער. וכמובן שזה אותו הנער שמול הבית שלי, פשוט מעולה!. "מה הקטע שלך?" צעקתי עליו חזרה כשאני מחזיקה בירכי שכאבה. הנער הסתכל בעיניי במבט זוהם. אמרתי שהוא נראה טוב כבר? כל כך הורס אותו האופי.. העיניים שלו ירוקות וגדולות ושערו שטני, דומה לי. "מה עשית בבית שמול הבית שלי?" שאל אותי באותו המבט הקר, האדיש והזוהם "זה לא עניינך!" השבתי באותו הטון. "תעני לי" והרגשתי את ידו מחזיקה בשלי מה שגרם לי להזדעזע, זה כאב לי!! "אני גרה שם טוב לך?! עכשיו תעזוב אותי, אתה מכאיב לי!" ושיחררתי את ידי בכוח ממנו ועקפתי אותו "וחוץ מזה" הסתובבתי אליו "עכשיו אני מצטערת על זה שעברתי אם יש לי שכן כמוך!" הבטתי בו זועמת. הפנתי את גבי והתחלתי ללכת לכיון ביתי, אפילו לא היה אכפת לו ממה שאמרתי! הוא כל כך חוצפן! "איך היה?" שאלה אמא שלי כשנכנסתי לביתי "ממש נחמד" אמרתי בזלזול ושיחררתי את מוקו. עליתי למעלה והלכתי להתקלח. לבסוף נשכבתי במיטה מתחת לשמיכה והתחלתי לחשוב כל מיני מחשבות. 'אם זה היום הראשון שלי פה, אני לא רוצה לדעת איך יהיה בהמשך. הנער הזה כל כך חוצפן ואני אפילו לא יודעת את השם שלו! איך יהיה בבית הספר החדש שלי? מעניין איפה הנער הזה לומד…' מרוב המחשבות נרדמתי לאט לאט.