הסוד – פרק 1- טיסה

צילצול שעון המעורר העיר אותי משנתי.
יום ראשון לשנת הלימודים החדשה! אני בכיתה י'א ויש לי רק עוד שנתיים ואני בצבא!
טוב, אני לא הצגתי את עצמי, אז אני אלינור וכולם קוראים לי אלי.
אני נולדתי באמריקה, בטח הבנתם ששמי אנגלי, שנולדתי אמי מתה.
אני נולדתי מתרומת זרע,
עברתי לגור בפנימיה לילדים שאין להם בית,בישראל,אז אף פעם לא ידעתי איפה נולדתי ובגיל שנה אומצתי למשפחה בעלת זוג ילדים אך לא להרבה זמן…
החזירו אותי לפנימיה בגיל שש בגלל סיבות לא מוסברות.,
בגיל 10 אימצו אותי זוג צעיר אך החזיר אותי בגיל 11 כי האישה היתה בהריון. בגיל 16, בעצם השנה, אומצתי שוב ומי שאימצו אותי היו רונה ושאול, משפחה בעלת שלושה ילדים, הכי גדולה היתה מיקה שהיא בת 19 וחצי, דנה בת 15 וחצי [בערך בגילי], וגלי שאני קוראת לה נונו, בת עשר, אני בת 16!
הם די דומות לי, אני בעלת שיער בלונדיני ארוך, חלק ומבריק שפתים בשרניות ורדרדות,ועינים ירוקות-אפורות. יש לי אף סולד וקטן עם קצת נמשים סביבו, גופי חטוב ואני ממוצעת בגובה, מבנה פני עגלגל ועורי ורדרד, אני רזה מאוד ורונה מנסה לתת לי הרבה אוכל כדי שלא היו לי בעיות בבריאות.
לגלי מיקה ודנה שיער בלונדיני חלק ובקצוות חום בהיר, למיקה ודנה ארוך אך לגלי שיער קצר.
שפתיהם בשרניות ואדומות,עינים ירוקות עם קצת גוון כחול. יש להם אף קטן, דנה ומיקה מאוד רזות אך אני קצת יותר מה שגורם לי נזק בריאותי.עורם בהיר והם ממוצעות בגובה.

"אתם קמים?…" שמעתי רונה קוראת ונאנחת, אי אף פעם לא מצליחה להעיר את דנה וגלי, מיקה היתה בצבא והיתה אמורה לחזור עוד שבוע. ממש נקשרתי לדנה וגלי אבל אני מתה על מיקה.
רונה פתחה את דלת חדרי, בזמן שאני הייתי שקוע במחשבות.
"אלי! תנקי!" אמרה והגישה לי מטאטא, התבוננתי בה בבהלה
"את? מטאטא? לי?" שאלתי,
"סתם בצחוק" אמרה וצחקה, צחוקה המדבק סחף גם אותי.
"אלי?" שמעתי קול מתוק מכניסת החדר,
"מה? נסיכה שלי מה?" קראתי אל גלי
"תעזרי לי לבחור בגדים" אמרה גלי
טוב נונו בואי" אמרתי והרמתי אותה
הלכנו לחדרה ופתחתי את דלת הארון שבחדרה, הוצאתי גופיה ורודה ומכנס שחור, אספתי את שערה לצמה קטנה והיא הלכה לצחצח שינים.
נכנסתי לחדרי ופתחתי את הארון, הוצאתי גופיה נופלת לבנה ושורט קהה, שמתי נעלי בובה לבנות.
נכנסתי לאמבטיה ושמתי איפור עדין,פיזרתי את שיערי הארוך, ציחצחתי שינים וירדתי למטה.
"הי!" קראתי שירדתי למטה
היתה דפיקה בדלת ורצתי לפתוח.
"שלום!" קראתי, הרמתי את ראשי
"מיקוש!" קראתי וקפצתי עליה, היא צחקה.
"אלי!" אמרה וחיבקה אותי חיבוק גדול
"רונה! דנה! נונו! שאול! מיקוש חזרה" קראתי ופתאום, מכל חדר בבית, יצאה דמות אחת וחיבקה את מיקה
"מיקוש, לא היית אמורה לחזור בסוף השבוע?" שאלה אותה רונה
"נונו (כולנו קוראות לה ככה)אמא, את צודקת,פשוט ביקשתי שבוע חופשי,"אמרה לרונה
"איך גדלת נונו!" פנתה מיקה לגלי
"טוב, לכבוד זה היום אתם לא תלכו לבית ספר!" קראה רונה ואנחנו הראנו
לפתע צילצול הטלפון של רונה נשמע ברחבי הבית, רונה ענתה לטלפון וזה מה שאני שמעתי מהשיחה,
"הלו?" שאלה רונה
"הי רונן!" קראה
"היום?" שאלה
"שש?" שאלה שנית
"אז אנחנו עוד מעט נבוא!" קראה וחיוך נפרס על פניה
צליל ניתוק נשמע ורונה התקדמה לעברי עם חיוך מרוח על פניה.
"תארזו מזוודות, אנחנו טסים לנוי-יורק!" אמרה
"מה?" אמרנו כולנו פה אחד
"כן, כן! לשלוש שנים!" אמרה רונה
"מה?" אמרנו שנית
"לעיר מולדתי?" שאלתי בתקווה
"כן, חמודה שלי, נולדת בנוי- יורק!" אמרה בחיוך גדול
"יש!" צעקנו אני מיקה דנה וגלי פה אחד, כי זאת עיר שיש בה מלא קניונים וחנויות!
"מיקה אני דיברתי עם המפקד שלך והוא נתן לך ללכת! הוא אמר שבכל זאת זה החודש האחרון שלך!" רונה פצחה
"יאללה! בואו!" קראתי
"רגע!" רונה אמרה
"מה?" שאלתי סקרנית
"אנחנו נגור בבית עם 5 קומות, אז תקחו מה שאתם רוצות." אמרה
"יש!" צעקנו
עליתי מהר למעלה, הוצאתי כמה מהמזוודות השחורות והורודות שלי.
הוצאתי את כל בגדיי ושמתי במזוודות, הכל ביחד היה 6 מזוודות…
לקחתי מזוודה לקוסמטיקה, אחת לנעלים [נעלי עקב ועוד].
סך הכל 8 מזוודות, מיקה ודנה יצאו כל אחת עם שלושה מזוודות.
"מה קורה כאן?" אמרו כאשר הוצאתי מחדרי את המזוודה השמינית.
"העמסתי את כל הדברים שלי!" אמרתי ובאותו הרגע הרגשתי ידים נאחזות בידי ומושכות אותי בעת דנה ומיקה צוחקות.
"תעזרי לי לבחור נעלים!" אמרה ופתחה את מגירת הנעלים שלה
"בואו נתחיל!" אמרתי, שללתי במהירות סנדלים מרושלות, נעלי בובה ירוקות.
את כל השער הכנסתי למיזוודה וירדתי למטה עם כל המזוודות שלי.
"לאן את הולכת עם כל המזוודות האלו?" שאל אותי שאול
"נו! תן לי" אמרתי בחמידות יתר
"תן לה שאול" אמרה רונה שהגיחה מחדרה,
"מתה עליך!" אמרתי נשענת על השידה הפירחונית שנמצאת ליד הטלויזיה
"למה אתה מחכה? בוא לעזור!" אמרה רונה לשאול וחבטה בכתפיו, זאת פעם ראשונה שאני שמה לב לשריריו.
שאול נאנח אך אני רק הוצאתי לו לשון וחיכתי חיוך ממזרי.
אחרי שעה של צפיה בטלויזיה, כלל אנשי הבית ניצבו מול דלת הכניסה, יצאנו על המונית שחיכתה לנו בחוץ…

נכנסנו למטוס בעוד אני מחויכת משמחה. לפתע נעצרתי על ידי איש עם לבוש שחור, בין רגע נמחק מפני החיוך
"אלינור ריבר?" אמר ומיד נרטעתי אחורה, אני היא אלינור ריבר!
"כן" אמרתי בחשש
"את באה איתנו!" אמר ומשך אותי אליו, אך אני השתחררתי ורצתי למיקה, שהייתי צריכה לשבת לידה…