הנשיקה הראשונה בקרחת היער

ממליצה לשמוע את השיר יחד עם קריאת הקטע:

הזוג הלך יחד,מחזיק ידיים.
הגשם שירד לא הפריע להם בכלל, הוא רק שימח אותם יותר.
ככול שהם התקדמו לעבר היער והרחובות נעשו יותר שקטים ואפורים כך אהבתם גדלה.
הם הגיעו ליער והנערה חלצה נעליה והורידה את מעילה, חושפת שמלה בצבע לבן\שמנת נפוחה ויפה. הנער הזעיף פנים למרות שאהב את השמלה הוא לא אהב גנדרנות במצבים אלו.
"באמת חשבת." אמרה הנערה והיא צחקה לוקחת אולר וגזרה את השמלה עד לברכיים. "באמת חשבתי." השיב הנער. "באמת חשבתי, רוזי."
היא הובילה אותו,יחפה,לקרחת היער ובבישנות הושיטה לו יד. "נרקוד נסיך השחר?" שאלה וענייה האפורות כגשם נצצו. "או כן, נסיכת הדמדומים-," היא דחפה אותו והוא לא המשיך.
היא הניחה את ידה הקרה והרטובה בידו והוא נתן לה את ידו, לרגע איש מהם לא זז ואז הם החלו לרקוד והגשם טיפטף לו עליהם ולא קיבל הגשם באותו היום קריאות עצובות של: למה הוא יורד? אלה ריקוד.
"אחת, שתיים,שלוש." אמרה."אחת,שתיים,שלוש." הוא צחק ולרגע היה אפשר לשמוע את צלילי הוואלס. "אחת-"
"-שתיים שלוש." השלים אותה הנער.
"אחת, שתיים." הם הסתחררו המון זמן ואז נפלו צוחקים ורטובים.
"את יפה." אמר. "כן, ככה?" שאלה אבל הוא ידע שהיא אוהבת להיות רטובה מהגשם ושמחה על החיים. "כן." מבטו הפעם מרוחק ועייניו לא מביטות בה. "הכל בסדר? תיאו…?"
"לא.כן, זאת אומרת לא. לא, כן!" הוא התבלבל. היא ידעה והוא ידע שזה הסוף של הריקוד לעכשיו לפחות. "רוזי זה לא מה שאת חושבת…" הוא התחיל להסביר והיא ישר קמה וגררה אותו לעוד ריקוד ובצעדים מהוססים ועם מעט זמן הם נהנו שוב ושם, כן בקרחת היער היתה הנשיקה הראשונה. אחרי אותה הנשיקה שום היסוס לא היה יותר.
והגשם הפסיק.