הנפש התאומה שלי

אני וקיילי היינו הזוג המושלם. נפשות תאומות. הרגשתי כאילו היא באמת באמת מבינה, ממש קולטת את הראש שלי, איתה הרגשתי כאלו אני מחולק לשתיים. אני חלק אחד של עצמי והיא החלק שני שלי. אבל כל זה היה. זה נמצא בעבר. אני כל כך אהבתי אותה אבל למה אנחנו כבר לא ביחד? או כן, אנחנו לא ביחד כי קיילי, הנפש התאומה שלי, החצי השני שלי בגדה בי. ולא סתם בגדה. היא בגדה בי עם ג'ון סטנרייל , האדם שאפשר להגדיר אותו כ'האויב המשובע שלי' מגיל שש בערך. כואב אני יודע כן. אני כבר שלושה חודשים בדיכאון הזה של למה הנפש התאומה שלי עזבה אותי, ובגלל שאני מתקרב כבר בצעדי ענק לחודש הרביעי בו אני אהיה בדיכאון פוסט פרידה, בלייק החבר הכי טוב שלי אמר לי שאנחנו הולכים היום למסיבה אצל קנית'י ג'ורג'. "וזו עבודה" אמר בלייק "אתה בא איתי. בלי וויכוחים. נתראה בשמונה" וכמו שבלייק אמר, בלי וויכוחים ככה שלא הייתי ממש במקום להתווכח. אנחנו מגיעים למסיבה. חצי שעה של שעמום ומוזיקת טרנס בלי נסבלת. ועוד חצי עשה כזו. ועוד שעה כזו. ככה כבר חצי ערב. עד שאני רואה אותה.