הנער בעל העיניים הירוקות חלק #4

השיער שלי מחליט כרגיל לא להסתדר , ונמאס לי כבר לנסות במשך חצי שעה שלמה לנסות להוציא ממנו איזושהי תסרוקת נורמלית .
אני נשכבת על המיטה בתסכול . הוא יבוא היום ? לא , אני ממש לא מתחילה לחשוב על זה עכשיו , מגיע לי ערב של כיף , בלי דאגות ובלי שטויות . מה השעה בכלל ?
אני מרימה את הפלאפון ובודקת *10 שיחות שלא נענו מליילה*
אוי .. זה הולך לכאוב . אני מתקשרת מהר חזרה אליה –
"מה . את . חושבת . שאת . עושההה ?!?! " היא צועקת ואני צריכה להרחיק את האוזן מהפלאפון .
"אני מצטערת ליילה , ניסיתי לסדר את השיער מלא זמן , את בדרך ? " אני שואלת בקול קטן .
"אדל .. את והשיער האדום שלך , תרדי כבר למטה, אני פה רבע שעה מחכה . " היא אומרת ונשמעת פחות כועסת .
אני יורדת למטה במהירות ועוצרת לשנייה מול המראה . זה בכלל נראה טוב ? סקיני ג'ינס שחור קרוע , טי שרט לבנה והמגפיים השחורות שלי , בהחלט פריטים שמדגישים את השיער שלי – רעמה של אדום .
אני יוצאת מהבית ונכנסת מהר למכונית , אמא שלי עובדת משמרת לילה היום אז כנראה שלא תהיה לי הגבלת זמן , אני מחייכת למחשבה הזו .
"מה כל כך מצחיק גברת מסננת ? " ליילה אומרת ומסתכלת עליי בפרצוף עקום .
"כלום , מקווה שיהיה כיף היום . " אני עונה בשקט , וסומק מתגנב לי ללחיים . אני צריכה להפסיק לחשוב עליו זה באמת כבר נהיה מגוחך .
"שון שאל אם את באה " היא אומרת כמובן מאליו . ואני חושבת שאני מפסיקה לנשום .
"אה . מגניב . " אני מצליחה לומר בסופו של דבר .
ליילה מכניסה את הפלאפון לאיזשהו מכשיר במכונית ונשמעת מוזיקה מרעישה , אנחנו מתחילות לנסוע לעבר הבית ספר הנטוש .

אחרי עשר דקות אנחנו מגיעות לחניון שקרוב לבית הספר , אנחנו רואים הרבה תלמידים מהבית ספר , מתאספים ליד ההתחלה של המסלול לכיוון היער .
ליילה חונה בקלות ואנחנו יוצאות לעבר שאר החברים .
"הייי !" ליילה צועקת שאנחנו מגיעים למעגל המורחב . וכולם מסתכלים עלינו . איפה הוא ?
כולם אומרים שלום אחד לשני ואני שמה לב שליילה ואריק מחליפים בדיחה פרטית והוא נראה די אדום כשהוא ליידה , או שאני לא רואה טוב בגלל החושך .
"אוקיי חברים ! כולם להתרכז אנחנו מתחילים להיכנס לכיוון היער , נסו לא ללכת לאיבוד "
צועק אחד הילדים הגבוהים בשכבה שלנו . אחרי חמש דקות זרם של ילדים מתחילים להיכנס לשביל החשוך . אני מתה על זה , אין פה טיפה של אור וכולם הולכים עם הפנסים מהניידים שלהם . אבל אני לא מדליקה את שלי כי אני נהנית ככה , להסתכל על כולם מהצד – צוחקים והולכים בקבוצות . ליילה ואריק התקדמו קצת יותר מידי אז נשארתי בין האחרונים שהולכים .
כשהילדים עם הפנסים ממשיכים ללכת, האחרונים נשארים כמעט בלי אור ואני שמה לב לאורו הקטן של הירח , הוא לא מלא לגמרי אבל עדיין המראה יפיפה , בלי ענן אחד בשמיים .
פתאום אני מבינה שנשארתי לבד, בוהה בירח . שיט לאן ממשיכים ללכת ? אני נכנסת להיסטריה ומנסה להוציא מהר את הפלאפון בשביל להתקשר לליילה .
"נורא יפה פה אה ?" קול מוכר נשמע מאחוריי . הלב שלי קופץ במקום .
"אממ אני חושבת " אני אומרת כמעט בלחש , כי אני עוד לא בטוחה מי זה , אין מספיק אור בשביל שאני אזהה .
"את יפה גם בטי שרט פשוטה וג'ינס " הוא אומר בקול הזה שלו , שגורם לי לצמרמורת בכל הגוף . הוא במרחק כמה צעדים ממני , ואוי הנה יד הגורל , הוא לבוש בדיוק כמוני – חולצה לבנה ג'ינס שחור וסניקרס .
אני מתקרבת אליו לאט לאט , ומניחה יד על הלחי שלו , הוא משעין את הפנים שלו על היד שלי ואז מנשק את פנים כף היד .
"שנמשיך ללכת ? " הוא שואל ולוקח את ידי ושם בידו .

לבסוף אנחנו מגיעים למקום , לא לקח לנו הרבה זמן . החורשה מתפרסת לשטח קטן וכבר הקימו מדורה והרכיבו שולחנות שמשמשות כבר משקאות .
"אדל , בואי כבר ! " ליילה צורחת לי מאחת הפינות החשוכות , ושון עוזב לי את היד מהר .
אני מסתכלת עליו ומרימה גבה .
אנחנו באים ומתיישבים עם ליילה , אריק ועוד כמה ילדים מהכיתה שלי .
"קחי " היא אומרת ומתאמצת להרים לי בקבוק שתיה חריפה שעומד ליידה .
"זה נשאר בשבילך " היא ממלמלת ומניחה חזרה את ראשה על הכתף של אריק .
אני בוחנת את הבקבוק , הכמות שנשארה בו היא בוודאות יותר מידי בשבילי , אני מסתובבת לשון , בשביל לשאול אותו אם הוא רוצה לחלוק אבל הוא כבר לא שם .
בנתיים האווירה טובה , כולנו יושבים במעגל וצוחקים , אני נהנית כמו שמזמן לא נהניתי , אבל עדיין מציקה לי המחשבה . איפה הוא ?

אחרי זמן מה שון חוזר. הוא מתיישב מאחורי ומחבק אותי , ריח חריף של שתייה נוטף ממנו , ולא נראה שהוא מתבייש לחבק אותי ככה מול כולם .
"התגעגעתי אלייך אדל " הוא אומר ונושם קרוב לצוואר שלי , ואני מגלגלת עיניים . איזה אידיוט.
אידיוט שאני אוהבת , אני חושבת לעצמי ומחזיקה את ידיו בידיי .
"איפה היית ? " אני שואלת ברוך . הוא נעלם לכמה זמן .
"הלכתי לשתות עם חברים ועם .. "
"ועם נעמי ? " ליילה קוטעת אותו לפני שהוא מסיים את המשפט . נעמי ? מי זאת נעמי ?
"עם חברים וידידות " שון אומר לבסוף.
"נו באמת שון אתה יודע שהיא רוצה אותך " ליילה אומרת כמצדיקה את עצמה , כאילו זה משהו מובן מאליו . אני מפסיקה לאחוז בידיו ומורידה אותן ממני , שלא יגע בי עכשיו .

עובר הזמן ואני מתחילה להיות מסוחררת ועייפה ואני רוצה לחזור הביתה .
"ליילה בואי נחזור , אני אומרת לה "ונזמין מונית " אני מוסיפה , אין מצב שהיא תנהג עכשיו .
אני עוזרת לה לקום ואנחנו חוזרות לכיוון החניון . הערב התחיל כל כך טוב ועכשיו אני רק רוצה לחזור הביתה ולהתכרבל במיטה , לתקוע את האוזניות עמוק באוזניים, לשים על פול ווליום עד שהכעס יעבור לי . איך הוא מעז לחבק אותי שנייה אחרי שהוא היה עם מישהי אחרת ?
מישהו מתקשר לליילה ולוקח לה כמה רגעים להבין את זה ולהוציא את הפלאפון מהכיס .
"הלו ? .. כן .. שיט נכון ! .." היא מורידה לשנייה את הפלאפון ומסתכלת עליי .
"מה קרה ?" אני שואלת .
"שון שם את הארנק והדברים שלו אצלי , תוכלי לחזור קצת אחורה , לפגוש אותו ולתת לו את הדברים ? " היא שואלת ומנסה לייצב את עצמה במקום .
"פשוט תגידי לו שאני אפגוש אותו באמצע הדרך " אני אומרת בעצבים .
היא מעבירה לו את מה שנאמר ואני לוקחת את הדברים וחוזרת חזרה .

אני הולכת ומחליטה לנצל את הדקות שנותרו לי כאן , החשכה כל כך מרגיעה ביחד עם הרוח שמרשרשת בין העלים מסביבי . הירח כבר באמצע השמיים והאור שלו בשיאו , מאיר את הדרך ביחד הכוכבים שרואים כל כך בבירור .
אני שומעת צעדים ממולי , ורואה אותו מתנדנד מצד לצד . הוא שם לב אליי מחייך ומתיישב על השביל .
"הנה קח " אני אומרת ומניחה את החפצים שלו לידו . ושוב אני מוצאת את עצמי מסתכלת על הצדודית היפה שלו , הלסת הבולטת והלחיים שקצת אדומות בגלל שהוא שתה .
"אני אלך עכשיו " אני אומרת ומעיפה בו עוד מבט אחד לפני שאני מסתובבת , מקווה בליבי שהוא יחזור הביתה בשלום .
לפני שאני מצליחה לצעוד צעד אחד קדימה , הוא תופס בקרסול שלי ובמפרק היד שלי ומושך אותי אליו .
"וואיי ! " אני צווחת ונופלת עליו . קיבלתי מכה בברך אבל לא אכפת לי ברגע זה .
אני שוכבת מעליו והעיניים שלנו נפגשות , ושתי ההבעות שלנו רציניות .
"למה את כועסת עליי ? " הוא שואל ונשמע כמו ילד קטן .
"אני לא אהיה עוד אחת ברצף שלך היום שון " אני אומרת ומקווה שהוא לא יצליח להפנט אותי עם היופי הירוק של העיניים שלו .
"רצף? לא היינו ביחד היום אבל ,וגם לא הייתי עם אף אחת אחרת" הוא אומר ומכווץ את הגבות שלו , אני לא מתאפקת ומנשקת את האף שלו , הוא נראה מתוסכל וסקסי, הכל בו – זמנית .
"את חושבת שהייתה אפשרות יותר טובה מלהיות איתך ? " הוא שואל . " את מקנאה ? " הוא שואל ויש נימת הפתעה בקולו .
"מקנאה ? אני לא מקנאה ! " אני אומרת ומנסה לקום , אבל הוא מחבק אותי חזק עם הזרועות שלו ככה שאני קשורה אליו . אני מפסיקה להיאבק בו והוא תופס את ראשי בידו ומקרב אותי אל שפתיו . הטעם המתוק – מר מהנשיקה, הוא המדהים בעולם , וכל הכעס מתנדף ממני ברגע .
"את אישה אחת מתסכלת ויפיפיה, הוא אומר ואני שותקת . נו טוב , לפחות הוא שקרן טוב .
אני קמה ועוזרת לו לקום , את החפצים שלו אני מכניסה לתיק שלי .

אנחנו מגיעים אל החניון ומוצאים את ליילה ואריק מדברים , ולפתע אריק מניח לה יד על המותן ובבת אחת מקרב אותה אליו והם מתנשקים . ואני מחייכת מאוזן לאוזן , אני יודעת כמה ליילה חיבבה אותו .
המונית מגיעה ואנחנו עולים . אני מעירה את שון "אתה חוזר לבית של ההורים או של סבא שלך?"
"אני לא חוזר לשם ! " הוא אומר בקול רם מידי ואני מרגיעה אותו . מחשבה צצה במוחי ואני שולחת הודעה לאמא שלי .
*אמא שון לא מרגיש טוב אז הוא נשאר לישון אצלנו , הוא יישן בסלון אל תיבהלי
כשתחזרי , אוהבת *
שון נרדם והראש שלו מונח על כתפי , אני לוקחת את ידו ומחבקת אותה .

אחרי רבע שעה אנחנו מגיעים לבית שלי , אריק יורד ביחד איתי ועוזר לי להקים את שון למחוץ למונית . "אל תהיו שובבים מידי , כן ? " הוא אומר בצחוק וחוזר למונית .
"ביי אדל , תהנוווו " היא צועקת עד שהמונית פונה מהרחוב . אני נשארת לבד עם הגוש הכבד הזה שמוטל עליי בכל הכובד שלו . אוקיי הוא באמת כבד לי מידי.
"שוןןןן תזיז את התחת שלך כבר אידיוט ! " אני צועקת והוא נבהל לרגע , ואני צוחקת בקול . הוא מתמתח ומסתכל סביב . " איפה אני ? " הוא שואל ומסתכל עליי . אני נראה כל כך מופתע שזה מצחיק .
"בוא" אני אומרת ותופסת בידו .
אנחנו נכנסים לבית והוא עומד בין המדרגות לסלון , מסתכל מסביב כמו איזה תייר . אני מצחקקת ונכנסת למטבח למזוג לו כוס מים . כשאני חוזרת , הוא נעלם . אוי ואבוי .
"שווון ?" אני קוראת בבית ואין תגובה . אני פונה לסלון , לשביל בחוץ , למרפסת ואין אף אחד .
אני מזנקת מהר במדרגות ופותחת את הדלת שלי . הוא זרוק על המיטה שלי כמו סמרטוט, פורס את כל הגפיים שלו על כל השטח של המיטה כמו איזה שטיח .
אני מנערת את הראש שלי בתסכול , נו טוב .
אני מורידה לו את הנעליים והגרביים , ותוהה אם כדאי לי להוריד לו גם את הג'ינס , בכל זאת לא נוח לישון עם ג'ינס וגם לא בריא . אני מחליטה שזה דבר נבון לעשות ומורידה אותם .
עכשיו הוא מסתובב על הצד ופניו אליי , עם טי שרט לבנה זרוקה ובוקסרים אדומים צמודים .
ובכן לא כל יום רואים מראה מרנין שכזה ,במיוחד לא בתוך המיטה שלי.
אני מגלגלת אותו לצד המיטה מכסה אותו ונשכבת ליידו . אני יודעת שאני יהיה מסוגלת להסתכל עליו שעות אבל מחליטה לא ללכת בכיוון הקריפי הזה . עוד כמה שעות אני העיר אותו והוא יעבור לסלון , אני מתחילה לחשוב לעצמי מי זו נעמי שליילה הזכירה בתחילת הערב והעיניים שלי מתחילות להיסגר . ולאט לאט אני נופלת בשינה מתוקה על שמיים שחורים וכוכבים ירוקים מנצנצים .