הנער בעל העיניים הירוקות חלק #2

והדם אוזל לי מהפנים..
הכל פה מלא בבנות ! וואו.. השיחות, ההודעות , הרקע בפלאפון הוא של רועי ועוד כמה בנות שהוא מחבק , וגם כל האלבום תמונות.. פאק .
*דינג* אחד נוסף נשמע ואני לוחצת וקוראת את מבול ההודעות שהגיע אליו
"נו איפה אתה כבר אני מחכהההה "
"רועיייי אמרת שתסיים לעבוד מוקדםם"
"מחכה לך בקוצר רוח . . ."
אוקיי זה מספיק .
אני מחזירה את הפלאפון למקום , בדיוק דקה אחרי זה הוא ניגש .
"אני מקווה ששוקולד בלגי וריבת חלב זה בסדר .. נכון ? … היי ? "
אני שומעת אותו מדבר אבל כל מה שאני רוצה זה לזרוק לו את הגלידה בפרצוף . איזה חלאה .
אני מתאפקת כל כך לא לצאת עליו ולעשות סצנת ענק באמצע החנות , וכל מה שיוצא לי מפה זה –
"נורא כואבת לי הבטן אתה יכול להחזיר אותי הביתה ?" אני אומרת בשקט בשקט .
"הביתה ? למה הביתה אבל רק הגענו , את בסדר ? " הוא שואל, מודאג .
"רועי , פשוט קח אותי הביתה אוקיי ? " אני אומרת בנימה תוקפת יותר .
אני קמה והולכת לכיוון הרכב , אנחנו נכנסים והוא מתניע . אני שמה לב שהוא מרים את היד ומתכוון שוב להניח לי אותה על הברך , לא ולא חבר , זה לא יקרה . אני לא הולכת להשתתף באיזה משחק חולני שאתה משחק בו עם שאר אוכלוסיית הבנות במדינה .
אני מחליפה רגל ככה שאין לו שום גישה אליי. מעולה .
אחרי חצי שעה אנחנו מגיעים לבית שלי , הוא עוצר את האוטו ונאנח .
"את בטוחה שכואבת לך הבטן וזה לא משהו יותר מזה ? " הוא שואל ורציני , ואני מחליטה לתת לו להתבשל במה שהוא בישל .
"רועי ,זה יהיה כואב כשתגלה יום אחד שמישהי שאתה מאוהב בה , משחקת בך , תתבגר , אל תשקר , ותהיה נאמן , מישהי תהיה שווה את זה בסוף" אני אומרת, מתרוממת מהמושב החוצה וטורקת את הדלת .
אני מגיעה הביתה וישר נזרקת לחדר , מתעלמת כמה פעמים מהקריאות של אמא שלי ובסופו של דבר היא מוותרת . יום מתיש.. וכל מה שבא לי זה לישון שבועיים .

אני לא יודעת מה השעה אבל אני שומעת רטט מהתיק שלי , אני פותחת את הפלאפון וכמובן מתעוורת מכמות האור שנכנסת לי לעיניים . אחרי כמה שניות אני רואה שהשעה אחד בלילה.
הרטט חוזר ואני רואה שזה שון , ושהיו עוד 4 שיחות שלא נענו ממנו .
"הלו ? " אני עונה חצי צרודה .
"היי , את בסדר? לא ענית לי " למה הוא נשמע כל כך מודאג ?
"כן אני פשוט ממש עייפה, היה יום ארוך ." אני אומרת ומתחילה לפהק .
"אוקיי , אני לא אמשיך לענות אותך , נדבר מחר, לילה טוב " הוא אומר ונושם עמוק , אני שמה לב שהוא לא מנתק ישר .
"לילה טוב שון " אני עונה ומתמתחת , למה הוא לא מנתק ?
"למה אתה לא מנתק ? "
"את יכולה לתת לי רמז למה שהיה היום ? " הוא שואל , כל כך שוקק למידע .
"שון . אלוהים . אפשר לדבר על זה מחר ? תראה איזה מאוחר " הילד הכי מתסכל בעולם .
"לילה טוב אדל " הוא עונה ומנתק . וזו הפעם הראשונה שאני שמה לב כמה השם שלי נשמע יפה כשהוא נשמע בקול שלו .

אני קמה בבוקר ואני מרגישה כאילו דרסה אותי משאית , אני קמה ונכנסת למקלחת ישר והמים החמים מעיפים מעליי את העייפות , ואני נזכרת בהצעה של שון .
כל מה שאני ארצה ? מה זה אומר ? מה זה כולל ? כמה אני יכולה לנצל את זה ?
כל מיני שאלות מנקרות לי את המוח ואני מחליטה להניח לעניין , לא לצפות לכלום .
אמא מסיעה אותי לבית ספר , לפני שאני יוצאת מהרכב היא אומרת –
"קפואיטו שלי , אני מקווה שלא היה כזה נורא אתמול "
"היה בסדר אמא , פשוט לא ממש הכיוון שלי את מבינה ? " אני אומרת ומרגישים את התסכול בקול שלי .
"מבינה , שיהיה לך יום טוב מיאמור ! " היא קוראת כשאני יוצאת .

כשאני נכנסת לכיתה היא די מלאה , יש עוד חמש דקות לצלצול ואני יודעת שעכשיו יש השיעור השנוא עליי – לשון , לכן אני מחליטה לתפוס מהר את השולחן האחורי .
אני רואה כמה חברות מהכיתה שלי ואני מחליטה לשבת איתן עד שהשיעור יתחיל .
השיעור מתחיל וכבר אחרי 20 דקות אני מרגישה שאני נרדמת , למה שון לא יכל לתת לי לישון רצוף ? למה ??
ובאותו תיזמון הדלת של הכיתה נפתחת ושון עומד בכניסה .
"מה מצב המורה ? אני יכול להיכנס ? " הוא שואל והמבט שלו סוקר את הכיתה ,ונופל עליי .
"תשב אבל יש לך חיסור , אף אחד לא יאחר אצלי ! אתה שומע ?! " היא צועקת ואני מתכווצת במקום . שתסתום את הפה מי צועק ככה בשעות כאלה ?
שון עושה דרכו לעבר השולחן ומתיישב .
"אז מעניין השיעור אני מבין ?" הוא אומר ומוציא איזו מחברת שיש לו בתיק והיא לכל המקצועות .
"מעניין זה לא המילה שמתארת את השיעור הזה ."
"אני רוצה לדעת אם ההצעה שלי בתוקף אדל , את יכולה לשפוך קצת מידע ? "
וואו . זה היה ישיר , אז ככה זה יהיה אה ? אני אתן לו להינות מהספק .
"אני חושבת שתוכל לחכות עד להפסקה עם זה " אני אומרת בקול המתוק שלי ומחייכת בכוח .
הוא מרים גבה ושם עליי רגל , נוהל בסגנון שון בשיעורי לשון .
הצלצול נשמע , שון מוריד ממני את הרגל ומסתובב , ואני יודעת שהוא מחכה שאני אדבר.
"שון אין מה לספר , הלכנו לגלידה וכרגיל הייתי סקרנית מידי .."
"מה זאת אומרת סקרנית מידי ? " הוא שואל בשיא ההתעניינות .
"זאת אומרת שבשנייה שהוא קם ישר חיטטתי לו בפלאפון .. והיו שם יותר מידי דברים שלא אהבתי לראות " אני מפסיקה שם ובאמת שאני לא רוצה להמשיך לדבר על זה יותר .
הוא לא עונה אבל על הפרצוף שלו יש הבעה של "אמרתי לך ". אבל בכל זאת הוא שותק למזלי.
אחרי דקה או שתיים הוא שם לי יד על הכתף ואומר-
"אני שמח שעשית את זה " ומחייך.
אני מרגישה את הסומק עולה לי בחיים , למה הוא משפיע עליי ככה ? ואני מתפללת לעצמי שהוא יאמר משהו על ההצעה שלו , אבל במשך היום הוא לא מזכיר את זה יותר .

בסוף היום יש לי שיעור פסיכולוגיה , והוא לא במגמה יחד איתי . אני תוהה אם הוא שכח ממה שהציע לי ומרגישה את האכזבה מכה בי. מה כבר יכולתי לבקש ממנו ?
בסוף השיעור אני ישר שמה את האוזניות ומחליטה לרדת דרך החניון לכיוון היציאה .
אני יוצאת מהר מהכיתה, והקצב של ה"Artic monkeys" בוער לי באוזניים . אוף . שילך הוא וההצעות המפגרות שלו.
ובשנייה, המחשבה הזו נקטעת לי כשמישהו מתנגש בי מאחורה . הפלאפון ביחד עם האוזניות עף על הרצפה ואני קופאת במקום .
"אולי תסתכל לאן אתה הולך ?! " אני צועקת ומסתובבת לראות מי האידיוט שדחף אותי ככה .
שון עומד ומסתכל עליי בכעס .
"מה את מפגרת ? שעה אני קורא לך ואת פשוט ממשיכה ללכת למה את מתעלמת ממני ! "
"אתה לא רואה שאני עם אוזניות ? " יואו הוא כל כך אטום .
שנינו מסתכלים אחד על השני בכעס , ואז הוא מתחיל לחייך ולצחוק .
"אל תצחיק אותי שון ! " אני אומרת ומתחילה לחייך גם , אוח למה החיוך שלו מדבק .
"אני יכול לבוא אלייך ? " הוא שואל פתאום ברצינות .
"כן" אני זורקת לאוויר וממשיכה ללכת והוא הולך מאחוריי. כל הדרך לבית שלי אנחנו הולכים ככה . לא מדברים , לא מתקשרים , לא כלום . ואני מתחילה להיות מובכת . מה יש לי ?
אנחנו עומדים ליד הדלת שלי ואני מחפשת את המפתח והוא פשוט תקוע בתחתית התיק ואני מתאיישת .
"אין לי כוח תחפש אתה " אני אומרת ואוספת את השיער , החום הזה מגעיל אותי ואני רק רוצה שהחורף יגיע מהר .
התיק עוד תלוי עליי אז שון ניגש ונעמד קצת קרוב יותר ליידי , ואני מרגישה את המתח בינינו, האווירה נהיית סוג של .. אינטימית ? והנשימה שלי נהיית קצרה ושטוחה .
הוא מוצא את המפתח ופותח את הדלת . אני ישר מדליקה את המזגן ופונה למטבח.
מים. אני צריכה מים והרבה . אני מוזגת לנו כוסות ואני שמה לב שהוא לא בסלון וגם קים לא.
אני שותה כוס אחרי כוס אחרי כוס , ואני עדיין במתח . אף פעם לא הייתי לחוצה בזמן ששון היה אצלי בבית , מה קורה ?
אני הולכת לחפש אותו החדר שלי , עולה במדרגות למעלה ופותחת את הדלת .
התריס לא פתוח לגמרי ויש ממש טיפה של אור שנכנס דרך החריצים שלו .
שון יושב על המיטה שלי הידיים שלו שעונות אחורה , כל הדם עולה לי לראש ואני שומעת את הדופק לי באוזניים . הוא כל כך יפה .
מהסניקרס השחורות שלו , לג'ינס כחול כהה , חולצה לבנה ושיער בהיר פרוע , אני מעבירה את המבט שלי . הכל פשוט הכל עולה לי חזרה.
"אז .. מה בקשר למה שדיברנו ? " הוא אומר.
"מ..ה ? איזה ,, איזה מה ? " אני מגמגמת כמו מפגרת . אין יותר פדחנית ממני בעולם הזה .
"אדל , ההצעה שלי ? " הוא אומר בזהירות .
"אני ממש צמאה עכשיו . " אני אומרת מהר , מהר מידי ופונה חזרה למטבח .
אני יורדת מהר במדרגות וניגשת לכיור למזוג לי עוד מים . אני לחוצה , וחם לי.
אני שומעת את הצעדים שלו יורדים במדרגות לאט לאט .
אני מסתובבת והוא נעמד באמצע הסלון . אוקיי די . מספיק עם השטויות פשוט תתנהגי רגיל והכל יהיה בסדר , אני חוזרת על המחשבה הזו שוב שוב בראש שלי .
אני הולכת לכיוונו ונעמדת מולו .
"אממ אז מ-" אני לא מספיקה לסיים את המשפט והוא מרים אותי . אני מחבקת אותו עם הידיים והרגליים ,כמו קואלה והוא אוחז מתחת לירכיים שלי .
המוח שלי מתרוקן כנראה ואני לא מצליחה לומר כלום או לחשוב על משהו . אני שומעת רק את הנשימות שלי . איך מצליח להרים אותי בכלל ?
"הייתי חייב להרים אותך , את לחוצה מידי וחושבת יותר מידי ורק כשמשהו מפתיע קורה אני נרגעת " הוא אומר או יותר נכון מסביר . ואני עדיין שותקת , אני בשוק מהסיטואציה הדפוקה ואני נמצאת בה . מזל שאמא שלי חוזרת מאוחר .
"אז לאן אני אקח אותך עכשיו ? " הוא אומר ונימת הקול שלו כל כך שונה מהרגיל ומעבירה בי זרם של רטטים לאורך עמוד השדרה .
הוא מתחיל ללכת ועולה במדרגות , פאק הוא צריך להיות ממש בכושר בשביל להרים אותי ותוך כדי לעלות מדרגות . הוא נכנס לחדר שלי ומתיישב על מיטה .
הפנים שלנו נמצאים אחד מול השני , אני עדיין יושבת עליו עם רגליים מפוסקות.
אין הרבה אור אבל אני רואה שהוא מתסכל על הפה שלי ואז על העיניים שלי .
בעדינות הוא מוציא את הגומייה מהשיער שלי . השיער נופל על הצד וקצוות שיער נוחתת לי על הפנים , הוא מעביר אותה מאחורי האוזן לי , ואני מרגישה את הדם זורם לי ללחיים .
יש מצב שאני חולמת ? יש מצב שלא קמתי היום לבית ספר בכלל ? יש מצ-..
המחשבה הזו מופסקת ברגע שהוא מצמיד את השפתיים שלו לשלי , ואני ממצמצת בפראות .
יכול להיות שזה לא חלום , יכול להיות שברגע זה פשוט הגשמתי אחד .