הנערה והמתנה האחרונה
פרק ראשון:"עכביש".
———————
אני הייתי בכיתה ה'
קטנה חמודה וקצת שמנה.
טוב לא קצת ..קצת הרבה
המורה שלנו הביאה שק שלם של מוצרי טיפוח .
בשמים זעירים וקרמים זעירים כאלה מבתי מלון
היא אמרה לנו:
"הפעם זאת המתנה לבנות,פעם הבאה המתנה תהיה לבנים
אין מה לעשות בנות ראשונות ,חברים"
היא הסבירה שכל בן חייב להביא לאיזו ילדה שהוא רוצה בושם או קרם שהוא יבחר..
הראשונה שקיבלה את המתנה מן הסתם הייתה מלכת הכיתה
והשניה היתה עוד מלכת כיתה.ואז אחריהן עוד בנות דקות ששוקלות חצי ממני
ואז זה כבר עולה לבנות קצת מכוערות
ומקצת מכוערות להכי מכוערות שקיבלו בושם\קרם זעיר.
הייתה הפסקה
כל הבנות שקיבלו את הבקבוק\בושם זעיר הלכו להן.
איפה אני הייתי?
אני לא מאלה שהלכו ונהנו מהבושם הזעיר או הקרם הזעיר.
אני נשארי האחרונה בין האחרונות
איתי נשארה עוד ילדה שהיום אני צופה בה אני מבינה עד כמה הם טעו.
אני צופה בעצמי ואני מבינה כמה שהם צדקו..
אני הייתי הילדה האחרונה שקיבלה את המתנה
הייתי כלכך גרועה אפילו מילדה שלא מתקרבת למה שאני נראית
אני יודעת שאני יוצאת כלבה עכשיו
למרות שאין לי זכות.אבל אילו אימי לא הייתה מחמיאה לי בלי הפסקה שאני יפה
אולי לא הייתי שמה לב לזה אבל יופי זה לא הדבר היחיד שמעניין אותי
אני כמעט תמיד וכל רגע אני מנסה להשקיע ולהתקדם בלימודים,לפחות כמה שיותר..
ולא היה מורה שחשב שאני סוג של ילדה מטומטמת…
חחחח יש לי אגו גבוהה אני מספרת לעצמי שאני ככה וככה וככה וככה
את מי זה בתכלס מעניין?
הייתי כולה ילדה שקיבלה מתנה קטנה ומכוערת רק בגלל איך שהיא נראית
ילדה שלא נראית דקה ויפה
להיפך כל תמונה בלוח שנה נראיתי רע ,הרגשתי רע אבל אני הייתי בסביבה של אנשים שתמיד נתנו לי את ההרגשה הזו
לא הייתי בקבוצה של "חברות הכי טובות" תמיד שאפתי לחברה טובה אחת שבאמת תבין מה שאני עושה לה
והיא תעשה לי בחזרה
אבל זה אף פעם לא קרה ,אני מאלה שמפחדות להרגיש מנוצלות שזה לא יקרה שוב..
בגלל זה אני לבד אחרי שעברתי דברים וכל מיני סיפורים עם אנשים שהארס שלהם אולי לא פוגע פיזית
אבל נפשית.אנשים שהדם שלהם הוא כמעט שואף להיות קר למרות שהם חיים
חיים של תמימות וכל זה בא להם מחינוך רע וקר.ילדים שהם כמוני
עם ידיים עם רגליים עם כל דבר פיזי אפשרי ושלם.
הם אנשים שהפכו את חלק מהחיים שלי ב180 מעלות
למזלי תמיד היו אנשים מבוגרים ממני שהיה להם ניסיון חיים והם חיזקו אותי כל רגע ורגע
אבל היה עוד דבר שחיזק אותי…
דבר נוראי שסתם מושך את הלב בזמן שהמוח אומר ללא הפסקה
שזה לא המקום היחזק אותי אלא יחליש אותי.
הלכתי למקום מאוד מסוכן שנקרא "רשת"
רשת היא דבר שקולע אותך כשאתה זבוב ורק כשיש אויב ששמו "עכביש"
הייתי בקרבת ה"עכביש" לא שהיו לי אויבים
אבל הרשת היא דבר שעכביש יוצר אותו ועכביש זה דבר לא הכי חיובי
שאפילו אנשים גדולים ממנו נחלשים ובורחים.
אם אני הייתי נחלשת ובורחת מ"העכביש" לא הייתי מבינה
מה שאני בערך מתחילה להבין עכשיו.
אולי אם לא הייתי הילדה שקיבלה את המתנה האחרונה זה לא היה מוביל אותי לכמה דברים
אני לא רק הייתי ילדה שקיבלה את המתנה האחרונה
עברתי מלא טראומות מהמורה הספיציפת הזו שעשה את הרעיון השטותי הזה.
נהפכתי לביצ'ית פגעתי בילדה שבכלל לא הייתה אמורה להיפגע
והייתי בצד של ילדות מטומטמות שעוד ילדות תמימות מצטרפות אליהן.
אני מסתכלת להן בעיניים ואומרת
שזה מה שאני הרגשתי בזמן כלכך רב
הרגשתי בול אותם הדברים שאני לא באמת.
הרגשתי ילדה מאוד מטומטמת
בלי יכולות ובלי להגיד את התשובה הנכונה
הרגשתי שאין לי כישרון ואני הולכת למקומות לא נכונים
כי אנשים מכריחים אותי להגיע למקומות הלא נכונים.כל זה אולי סיבה אחת מהסיבות שהתחילו לקחת אותי ולגרור אותי
ל"עכביש".
מוזר לקרוא לזה דווקא "עכביש" אבל אין מילה יותר נכונה למה שגורר אותנו לרשת אם זה לא עכביש.
טוב חפרתי קצת יותר מידי על עצמי וכל הזמן "אני ,עצמי ואנוכי"
לנפש שלי כבר נמאס מכל החפירות האלה ככה שהיא אומרת לי "לישון!"חחחחחחחח
סתם זאת רק אני.
תגובות (2)
תגובות?3:
יפה! אהבתי את הסגנון כתיבה ואת הסיפור עצמו. תמשיכי כך!