הנסיכה והמשרת חלק ג

טום מחכה לי מחוץ לדלת, הוא מביט בי בשקט בוחן אותי במבטו
"את נראית נפלא" הוא רוכן אלי במהירות ולוחש כדי שאף אחד לא ישמע, אני מבליעה חיוך והוא מתרחק ממני כדי להיות במרחק המקובל בין בת מלך ולמשרת, בזמן שהתארגנתי הוא הספיק להחליף בגדים לבגדים שהולמים ארוחת ערב חגיגית אך גם הולמים את היותו משרת, בכל זאת- הוא המשרת האישי שלי.
הוא לובש חולצה פשוטה לבנה ודקה שמבליטה את שריריו, ומכנסיים שחורות ופשוטות. זה תמיד הדהים אותי מחדש איך מישהו יכול להראות כל כך טוב ואפילו מעט מלכותי (למרות שאין לו קשר למלכות) עם בגדים פשוטים.
מבטינו נפגשים, אני מסמיקה מעט והוא מחייך חיוך קטן וממהר להסית את מבטו ממני כשאנחנו נכנסים לחדר הגדול של האוכל.
"בבקשה הוד מלכותך" טום אומר ומזמין אותי להתיישב, אני מביטה בו בהתנשאות שאני כל כך מתעבת, אבל אני חייבת להיות כך כשאני ליד אבי
"ערב טוב בל" אבי שכבר התיישב אומר
"ערב טוב אבא" אני אומרת לו
"האורחים צריכים להגיע" הוא אומר ואני מביטה בו בשאלה "ואל תצפי שאני יגיד לך מי אלה, את תגלי בעצמך" הוא אומר לי, אוף איתו! הוא יודע שאני שונאת הפתעות.
"הוד מלכותך? האורחים הגיעו" אחד השומרים אומר
"תכניס אותם" הוא אומר ונכנסים ארבעה אנשים, אמא, אבא, נער שנראה בגילי, וילדה שנראית בערך בת שש
"ערב טוב" האבא של המשפחה אומר וקד קידה
"ערב טוב גם לכם" אבי אומר ולוחץ את ידו של האבא ולאחר מכן גם של הבן
"הוד מלכותך, זאת איזבל?" הנער הנאה שואל
"אכן, איזבל קחי אותו לסיבוב בחצר, תכירו אחד את השני ועוד חצי שעה נתחיל בארוחה" אבי אומר ואני מבולבלת לגמרי
"את יותר יפה ממה שאמרו לי" הוא פולט ואני מסמיקה עד לשורשי
"תודה" אני אומרת בחיוך ושותקת, מנסה להבין מה פשר כל זה
"את לא יודעת למה אנחנו כאן, נכון?" הוא שואל כשהוא בוחן את הבעתי המבולבלת
"נכון" אני אומרת במבוכה
"אני ואת… אנחנו אממ… נתחתן" הוא אומר
"מה?!" אני שואלת בהלם, מה נראה לאבא שהוא לא שואל אותי אפילו?!?!
"כמובן אחרי שנכיר אחד את השני וכל השטויות האלה" הוא אומר
"אב..אבל אני לא..לא רוצה" אני אומרת, חושבת על טום.
"הוד מלכותך, איזבל" קול קורא מאחורינו, הקול שלו
"טום!" אני אומרת בקצת הקלה, אך גם בתחושה איומה, אני רוצה לבכות, לבכות על כתפו של טום, הוא ינחם אותי, ירגיע אותי, הוא היחיד שיודע איך
"הארוחה מוכנה" הוא אומר ומתרחק במהירות, קולט את הנער שרק עכשו קלטתי שאני לא יודעת את שמו, אני יכולה לראות עליו שהוא מעוצבן, לפי ההליכה שלו.
"זה הוא, נכון?" הנער שואל אותי
"מה?" אני שואלת, לא מבינה את השאלה
"טום. בגלל זה יש לך בעייה להיות איתי" הוא אומר "רואים את זה על הפנים שלך, את אוהבת אותו" הוא מסביר את עצמו. אני שותקת, הוא קלט אותי, שנינו יודעים שכמה שאני ינסה להכחיש הוא כבר הבין
"אהה כן, וקוראים לי מקס" הוא אומר.
אנחנו נכנסים בדלת הארמון, כולם כבר מחכים לנו בפנים
"ואיזבל?" הוא אומר לי
"מה?" אני שואלת אותו
"אני איתך בסיפור הזה, תלכי עם הלב שלך, גם אם הוא אומר לך ללכת על המשרת" הוא לוחש לי ואני מחייכת אליו
"תודה" אני לוחשת לו ואנחנו מתיישבים בכיסאות שאבי סידר שיהיו צמודים אחד לשני.
האוכל מגיע בזרם בלתי פוסק, בשפע. אנחנו אוכלים, אבל אני לא יכולה להתעלם מהמבטים הזועמים שטום שולח אלי ואל מקס
"אני הולכת לשירותים" אני אומרת.
"טום! תלווה אותה" אבי אומר וטום מהנהן והולך מאחוריי.
אנחנו יוצאים מטווח הראייה והשמיעה שלהם, הולכים לחדר שלי ששם השירותים, טום פותח את פיו להתחיל לדבר אבל אני קוטעת אותו
"טום! אף מילה, בבקשה!" אני אומרת ואנחנו נכנסים לחדרי.
"את אוהבת אותו?" טום שואל במהירות לפני שאני ישתיק אותו שוב
"טום, תסתכל עלי שנייה" אני אומרת, הוא מנסה להתחמק ממבטי "מהיום הראשון שהגעת לפה רציתי אותך, אבל לא העזתי לעשות עם זה כלום. היום- כשסוף סוף העזנו לעשות את הצעד הזה, פתאום אתה כאילו חוזר בעצמך?! חלמתי בלי סוף איך תיראה הנשיקה הראשונה שלי איתך, ועכשו כשקיבלתי אותה זה רק גורם לי לרצות עוד" אני אומרת.
אני מתקרבת אליו, אבל הוא צועד צעד אחד אחורה,
"זה לא טוב בשבילינו" הוא אומר, אבל אני לא נותנת לו להתרחק עוד, אני מצמצמת את הפער שיש בינינו ונושקת לו על שפתיו, הוא מנסה להרחיק אותי ממנו אבל נכנע, מנשק אותי בחזרה, הנשיקה שלנו נסחפת, נהיית תשוקתית יותר, עמוקה יותר, קצת פראית, ואפילו מעט חסרת מעצורים.
הוא מצמיד אותי לקיר בעדינות ונצמד אלי, אני חופנת את ידיי בשיערו חוקקת בזכרוני את הרגע, ידו השמאלית מונחת על עורפי וידו הימנית מזיזה את שיערי למאחור והוא נושק לכתפי, עובר לעצם הבריח שלי
אני נאנחת מסיפוק תוך כדי שהוא נושך את צווארי, ומשאיר לי סימן ממנו, הוא מחייך מסופק.
אני מתעשתת לפתע ומתרחקת ממנו "אני מצטערת"
"על מה? אני יודע שאמרתי שזה לא טוב בשבילנו, אבל אני לא סובל מזה שאת מנשקת אותי, את האמת? זה מחמיא לי" הוא אומר מתנשף מהנשיקה וקורץ לי בשובבות
"זה שאני ככה מסכנת אותך, זה לא בסדר, אתה לא רצית להתנשק איתי, אני הכרחתי אותך" אני אומרת
"את מגזימה, אני רציתי ורוצה לנשק אותך כמו ואפילו יותר ממה שאת רוצה, אני פשוט אומר שזה מסוכן בשביל שנינו, זה לא שווה לך, מגיע לך מישהו במעמד שלך, שיכול לספק לך את כל ההנאות שתרצי, מישהו שהולם שנסיכה כמוך תהיה איתו. מישהו כמו מקס הזה שלך" הוא אומר זאת בכאב
"ומה איתך? לך לא מגיע מישהי? מישהי יפה, שתרצה שיהיה לך רק טוב, מישהי שתוכלו לחיות ולא תצטרכו לעבוד ולהיות משועבדים למלך או לי. תפסיק כבר לחשוב עלי ותתחיל לחשוב כבר על עצמך ועל טובתך! תהיה כבר מי שמגיע לך להיות" אני אומרת לו מעוצבנת "וחוץ מזה שמקס יודע שאני רוצה אותך, הוא אמר לי ללכת אחרי הלב שלי ושהוא לגמרי תומך בי, אז תפסיק לשנוא אותו!" אני אומרת והוא מביט בי
"את רוצה אותי?" הוא שואל בשובבות ועם כמה שאני מנסה להשאר רצינית אני מחייכת ומהנהנת
"לא מגיע לי מישהי כמוך" הוא אומר ברצינות ומחבק אותי, אני מחבקת אותו בחזרה.
"אבל עכשו כדאי שנרד חזרה לאכול כדי שלא יחשדו" הוא אומר ומרחיק אותי ממנו
"בתנאי אחד" אני אומרת
"אל תציבי לי תנאים" הוא אומר בחיוך
"להזכיר לך מי זאת הנסיכה פה?" אני שואלת, מקניטה אותו
"איזה תנאי?" הוא שואל בחיוך
"בתנאי שמתי שכולם הולכים לישון אתה בא להביא לי נשיקת לילה טוב" אני אומרת בחיוך פלרטטני
"אני חייב להקשיב לצו הנסיכה, נכון?" הוא אומר ואני מהנהנת "אז אני רואה שאין לי כל כך ברירה" הוא אומר ואני צוחקת, הוא נותן לי נשיקה מהירה על השפתיים ואנחנו יוצאים בחזרה