הנסיכה והמשרת חלק ב

"כן אבא?" אני קוראת בקול רועד ותוך כדי טום מסדר את שיערי שהתפרע, הוא לא מספיק להתרחק ממני ונפתחת הדלת.
"מה הולך פה?" הוא שואל אותנו וטום מתרחק ממני במהירות וקד קידה לאבי
"א…את..כ.." התחלתי לגמגם
"אני שאלתי מה קורה פה איזבל וטום!" הוא אומר בעצבנות
"כבוד המלך, היא ביקשה ממני שאני יסגור לה את השרשרת" טום אומר במהירות ומציל אותי ואותו
"זה נכון איזבל?" הוא שואל אותי ומביט בי במבט חודר
"כ..כןן" אני אומרת במהירות
"איזבל, כמה פעמים אמרתי לך שזה מעשה אינטימי? פעם הבאה תבקשי מאחת המשרתות הנקבות לעשות לך את זה" הוא אומר בקול תקיף.
הוא מעביר את מבטו עלי ועל טום שמתכווץ מהמבט,
"טום? המיטה מבולגנת, תסדר אותה" אבי מצווה ויוצא מהחדר "ארוחת הערב תהיה מוכנה עוד כחצי שעה, תתארגני" הוא אומר ויוצא. השומרים שלו סוגרים אחריו את הדלת ואני מביטה בטום
"זה היה מסוכן מדי" הוא אומר, מתרחק ממני
"טום.." אני אומרת ומתקרבת אליו, הוא מסית את ראשו ממני
"אני מצטער, זה פשוט לא יכול לקרות, אני משרת" הוא אומר ואני מבחינה בעיניו המנצנצות.
בדרך כלל במערכות יחסים הגבר הוא זה שחזק, עם השפעה, תמיד יודע מה לעשות, ותמיד אבל תמיד- הגבר הוא זה שנלחם על הבחורה, אבל אני וטום? אני וטום זה שונה…
"אז זהו? אחרי כל כך הרבה שנים, סוף סוף יש לי ולך אומץ ואתה בורח כמו עכבר?" אני אומרת ודמעה נושרת מעיניי, אני לא מוכנה לוותר, הנשיקה הגדילה והעצימה את הרגש שלי אליו, אני כבר לא יכולה להתעלם מזה, לא עוד.
אבל הוא צודק, הוא חושב בהיגיון, אבל באהבה אין היגיון.
אני באה להשכב על המיטה בייאוש ואז נזכרת שאני עם השמלה המפוארת ואסור לי לקמט אותה.
אני מנסה להגיע אל הכפתורים שסוגרים את השמלה, אך אני לא מגיעה, אני מנסה להאבק ולהגיע
"את רוצה עזרה?" הוא שואל בגיחוך, שוכח לרגע מהמתיחות ביניינו, אני מסמיקה ומהנהנת באיטיות, מתלבטת אם זה בסדר לתת לו לעשות את זה, הוא נעמד מאחורי, מתחיל לפתוח כפתור אחרי כפתור בעדינות ובאיטיות
"למה הייתי צריך לנדב את עצמי לעזור לה? אני מת עוד שנייה, אני לא עומד בזה" הוא ממלמל ללא כוונה שאני ישמע, אבל שמעתי,
חיוך קטן מתפרס על פני,
"אני לא מוכנה לוותר עליך כל כך מהר, " אני אומרת והוא מביט בגבי הכמעט חשוף מיוסר,
הוא מסיים לפתוח לי ואני פושטת ממני את השמלה, נשארת במכנס קצרצר ובגופיית בטן.
טום עדיין עומד מאחורי, הוא מצמיד אותי אליו ובלי לחשוב הוא מנשק לי את הצוואר ואת הכתף, ההרגשה של שפתיו על עורי משתקת אותי, גורמת לי לעקצוץ נעים
"עוד עשר דקות האורחים מגיעים, תיהי מוכנה" הקול של היועץ של אבא קורא וגורם לטום להתעורר ולהתרחק.
אני מתקרבת אליו והוא מנסה ללכת אחורה, להתרחק. שניינו יודעים שאם אני יתקרב אליו הוא לא יעמוד בזה, ולכן אני מתקרבת.
"את צריכה להתארגן" הוא אומר ומכחכח בגרונו, נאבק בדחף לשכוח מהכל ולנשק אותי
"כן.." אני אומרת
"אני יחכה לך מחוץ לדלת" הוא אומר ואני מוציאה את השמלה שאחת המשרתות גיהצה, שמלת שיפון בצבע שמנת עם מחשוף אחורי עמוק והמחשוף הקדמי חושף גם לא מעט, אני מרגישה חשופה, אבל כמו שאבא אומר- אין מה לעשות.
האיפור נשאר לי ממקודם, והשיער הסתדר יפה ככה שאני לא צריכה לסדר אותו, אני מסיימת להתארגן במהירות ופותחת את הדלת,