הנוקמת-פרק 3
זמן מה חלף לו.
איזבל הוסיפה להתאבל על מותו של זאק.
היא עבדה במלון הדרכים כחדרית כאשר כל יום לאחר העבודה היא הייתה נשכבת על במיטה שלה,חושבת על אהובה המת.מבכה על מותו האכזרי.הוא נרצח לנגד עיניה.
מנסה להבין,ולברר את זהות הרוצח.
כבר אז,בערה בה הנקמה.
בערה בה נשמה של לוחמת אמיצה.
ככול שהחודשים התקדמו,היא החלה מחפשת גם אב לבנה העתיד להוולד בקרוב.
ערב אחד,משהו עקב אחריה בדרכה אל המלון.אל חדרה.
איזבל הצליחה להמלט אל היער והסתתרה שם בלילה.
צירי הלידה החלו.
היא החלה מתנשפת,נאנקת מכאבים,כשלפתע ירדו לה המיים.
היא ניסתה להגיע לבית הרופא בעיר הקרובה.
היא חיפשה רופא.
"שמישהו יעזור לי!"היא קראה,נאנקת מכאבי הצירים.שהפכו תכופים יותר.
הלידה החלה.דם החל זורם מבין רגליה.
"הצילו!!!"היא קראה כשאיש לא שומע אותה.
כשלפתע,ניגש אליה מישהו..
"גבירתי.."פנה אליה אדם מבוגר.
"אתה רופא?"היא שאלה.
"לא.אבל,אני מכיר מישהו שהוא כן."אמר..לוקח אותה עימו.
הוא לקח אותה לביית במורד הרחוב.
"אדון דיזוול.."פתחה לו מישהי את הדלת.
"מיסי..בעלך ד"ר קונרד נימצא?"הוא שאל,אוחז באיזבל.
"מה יש לנו כאן?"ניגש ד"ר קונרד.
"היא עומדת ללדת.תעזור לה.מצאתי אותה בחוץ,בגשם.."אמר האיש המבוגר.
מספר רגעים לאחר מיכן,הם העלו אותה על המיטה בחדר האורחים,וסייעו לה ללדת.
איזבל צרחה מכאבים.כשברגעים לאחר מיכן,יילדו אותה,ד"ר קונרד ואישתו.
"מזל טוב,יקירה.יש לך בן."הם אמרו,כשמיסי מגישה לה את התינוק,אחריי שניקתה אותו ועטפה אותו במגבת חמה.
"ברוך הבא לעולם,זכארי.."אמרה איזבל,מתנשמת מרוב מאמץ.היא קראה לו על שם אהובה המת.
תגובות (1)
תמשיכיי