הנועדת

*הקדמה *
אני יודעת .. תמיד ידעתי את זה .
אני מיוחדת . שונה .
אני זאת שיכולה לשנות את העולם .
אני יכלה להפוך את המקום הכי רע , להכי פורח .
אני יכולה להפוך כל דמעה , לחיוך .
ולא , זה לא מטאפורה , זה לא כוח רצון , יש בי כוחות מיוחדים .
זה עובר אצלנו במשפחה , זה עבר מסבתא שלי , שמתה לפני שהספיקה לממש את הכוחות האלה .
הם קוראים לי ' הנועדת ' .
הם אומרים שנועדתי לזה .
אבל רק המשפחה שלי, חבר שלי והחברה הכי טובה שלי יודעים על הכוחות האלה .
יש רק עוד בן אדם אחד כמוני בעולם , הוא בגילי , אבל הוא חטוף .
הכול כתוב בספר ' היעוד ' , ספר שנכתב מעצמו כל פעם שיש משהו חדש שאני צריכה לדעת .
שם קראתי על הילד , שם קראתי על הכוחות שלי .
אני חיבת להציל את הילד הזה , כדי שנוכל לשנות הכול , כי לבד אני לא יוכל לעשות את זה .

*התחלה של הסיפור *
ישבתי במרפסת , עצמתי את העיניים ונתתי לשיער להתנפנף קלות על הפנים שלי .
אמנם זה שיא הקיץ , אבל בכול זאת יש פה את הרוח חמה נעימה הזאת .
חייכתי חיוך גדול . אני אוהבת את החיוך שלי , את השפתיים שלי .
פקחתי את העיניים , הרגשתי צריבה חזקה באצבע ביד ימין , כאב חד ולא רגיל .
היד שלי הייתה קמוצה לאגרוף , ניסיתי לפתוח אותה אבל לא הצלחתי למרות שניסיתי חזק .
צרחתי צרחה קטנה , ומיד שמעתי צעדים של ריצה מאחורי .
חבר שלי ואמא שלי רצו לעברי בבהלה .
"מה קרה ?! " הם שאלו .
הסתכלתי עליהם, אמרתי בקול חלש "היד שלי .. " והתעלפתי .